חווה סולארית / צילום: רויטרס
יום אחד תוקם פה ועדת חקירה כדי לחקור את המחדל הגדול של הכלכלה הישראלית. כיצד ייתכן, ישאלו ילדינו, שחשמל עדיין עולה כסף? ומדוע איננו בחינם? הוועדה תחקור גם מדוע אנחנו ממשיכים להשתמש בפחם, בנפט ובגז המזהמים את הסביבה ופוגעים בתוחלת-החיים? כיצד הרשינו למחדל הזה לפגוע בבריאותנו? ומדוע, בניגוד למדינות מתקדמות, לא עברנו לייצר חשמל ממקורות אנרגיה מתחדשת, נקייה וזולה?
האבסורד מתחדד כשבוחנים מה קורה סביבנו. באוקטובר 2017, כשנפתחו מעטפות מכרז המשרד לפיתוח אנרגיה מתחדשת בערב-הסעודית, ציפתה הפתעה. המשרד ביקש הצעות למפעל שייבנה בסאקאקה שבצפון המדינה. את ההצעה הנמוכה ביותר הגישה תשלובת חברות מאבו-דאבי ומצרפת - 1.79 סנטים לקילוואט/שעה בלבד, כ-7 אגורות. לשם השוואה: הצרכן הישראלי משלם 55 אגורות לקילוואט/שעה, סיבה לקנאה ולאכזבה.
יותר מוקדם אצלנו, במארס 2017, במכרז של רשות החשמל עמד המחיר הזוכה על 19.9 אגורות לקילוואט/שעה. כמעט פי שלושה מבערב-הסעודית, אך הרבה מתחת ל-55 אגורות שאנו משלמים.
למעשה, הציבור הישראלי משלם מחיר גבוה בהרבה. כבר ב-2012, הגיש פרופ' ירון זליכה חוו"ד שקבעה, כי עלות ייצור החשמל גבוהה בהרבה מהמחיר המוצהר, ועלותה האמיתית כ-109 אגורות לקילוואט/שעה. לדבריו, הסיבה העיקרית לפער, היא תוספת אומדן העלות של הנזקים הסביבתיים הנגרמים מייצור החשמל, שהוערך בכ-41 אגורות לקילוואט/שעה.
הערכות שונות קובעות, שכ-2,500 אנשים מתים מוות מוקדם כל שנה מזיהום אוויר. יותר מנפגעי טרור ותאונות-דרכים ביחד. המקורות העיקריים לזיהום האוויר הם תחבורה וייצור חשמל. ככל שנעבור לרכבים חשמליים, נעביר את בעיית הזיהום לייצור החשמל. כיום ב-2018 בישראל, למרות חקיקה, שיפורים, השקעות ומעבר חלקי לגז, אנחנו עדיין צורכים חשמל יקר ומזהם. הממשלה קובעת יעדים למעבר לאנרגיה מתחדשת, אך אפילו יעדיה הנמוכים לא מושגים, וישראל היא האחרונה במדינות ה-OECD בשימוש באנרגיות מתחדשות לייצור חשמל, עם אחוזים בודדים.
ניתן וצריך להעביר את ישראל ל-35% ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת. בניגוד לאירופה שנהנית ממפלי מים עצומים, שמהווים חלק בייצור החשמל, השינוי בישראל יכול לבוא משני מקורות. הקמת שדות סולאריים גדולים או שדות טורבינות רוח; ועידוד גגות סולאריים במפעלים ובבתים.
פתרון ארוך טווח נוסף הוא תחנות-כוח גרעיניות. צרפת, לדוגמה, מייצרת קרוב ל-100% מצריכת החשמל באמצעות אנרגיה גרעינית ואף מייצאת חשמל. אנרגיה גרעינית לא מוגדרת כאנרגיה מתחדשת, כי היא מתבססת על צריכת אורניום מתכלה, אך היא אנרגיה נקייה, בטוחה וזולה, לאחר ההשקעה הראשונית הנדרשת לבניית תחנות הייצור.
למרות התפתחות הטכנולוגיה, קיימות עדיין שתי מגבלות עיקריות המונעות שימוש מאסיבי יותר באנרגיה מתחדשת. הראשונה, בעיית האגירה. אגירת חשמל יכולה להתבצע במקום הייצור, ואפילו אצל הצרכן. סוללות שיותקנו בבתים יוכלו לפתור חלק מבעיית האגירה ולהבטיח אספקת חשמל במשך ימים של תקלות באספקת החשמל. בכל מקרה, עד שישתפרו פתרונות האגירה, נצטרך כנראה להשאיר תחנות מבוססות גז כחלק מהפתרון הכולל.
הבעיה השנייה היא ההולכה. רשת החשמל נמצאת כיום בבעלות מונופוליסטית של חברת החשמל, והלוגיסטיקה להובלת חשמל בטוחה לצרכנים מקשה על פתיחת התחרות.
לשמחתנו, הטכנולוגיה ממשיכה להתפתח וקיימים כיום פתרונות טובים יותר גם לאגירה וגם להולכה.
שוק החשמל הישראלי דומה לשוק התקשורת בשנות ה-70 במאה הקודמת. דוח בנק ישראל קבע לאחרונה, ש"ישראל מפגרת באימוץ השימוש באנרגיות המתחדשות הן ביחס לתוכניות שהממשלה אימצה, והן ביחס לנורמות הבינלאומיות". ניתן לטעון כי עד כה, הפיגור של ישראל דווקא חסך למשק הרבה כסף בעקבות הירידות החדות בעלות הטכנולוגיה הסולארית, אך במצב הנוכחי זה מתחיל להיראות כמו מחדל ענק. כיום כ-20% מייצור החשמל נמצא כבר בידיים פרטיות. אבל השוק עדיין לא עבר רפורמות מבניות ופתיחה אמיתית לתחרות.
אנחנו הצרכנים משלמים את המחיר בחשמל יקר ומזהם. בשנים הקרובות מחיר ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות צפוי להמשיך ולרדת; והמחיר האמיתי של חשמל מזהם צפוי לעלות. ועדת החקירה שתקום תביט באבו-דאבי ובסעודיה שמייצרות חשמל נקי (ואולי בחינם), ותצטרך לחשב את הפגיעה שנגרמה לכלכלה, יחד עם עשרות-אלפי חיי אדם שלא הצלנו, כי המשכנו לזהם.
■ הכותב הוא יזם חברתי ומשקיע היי-טק.