נתניהו, טראמפ וירושלים. אנחנו בשבוע חגיגות האהבה לבירה הנצחית. מיום ירושלים ועד לפתיחת השגרירות האמריקאית. לכל האירועים האלה ייסע שר הביטחון אביגדור ליברמן וחבורתו הבכירה הלוך ושוב מתל אביב לבירה.
ב-2007 החליטה הממשלה לפטור את משרד הבטחון מהחובה לעבור לירושלים. הסיבה הרשמית היא שחשוב שהפקידים ישבו סמוך למטכ"ל. סיבה האמיתית היא כמובן עובדי הביטחון - ארגונים חזקים ומקושרים זה לזה, שאוהבים את מסעדות ת"א, את הצפיפות במעליות הדחוסות בהתקרב השעה 1 בצהריים ובשעות הערב, אחרי שהעבירו כרטיס נוכחות עם כמה שעות נוספות (16 בשבוע).
החלטת הממשלה (1661) ממאי 2007 קבעה שהיחידות הארציות ויחידות הסמך של משרדי הממשלה יועברו בהדרגה לירושלים, במהלך 8 שנים. כלומר: עד מאי 2015. וראה זה פלא - אוהבי ירושלים הגדולים האלה, שלוחצים על כל העולם לעבור לירושלים, בהם ראש הממשלה נתניהו, הנשיא ריבלין, המחנך בנט, המממן כחלון, השר המיוחד אלקין, היו"ר אדלשטיין ועוד ועוד, נכשלים בכך בעצמם. כבר 9 שנים, ומה קרה להחלטה לקידוש ירושלים? זו נדחית שנה אחר שנה. במאי 2017, אחרי שכבר היה ברור שהעובדים, עובדי המדינה, מסרבים לעבור ומאיימים בהשבתת המשק, התקבלה עוד החלטת ממשלה (2686), הפעם לעידוד עובדי המדינה כדי שיסכימו לעבור לירושלים. נכון להיום: מרבית היחידות שהיו אמורות לעבור - נשארו בתל אביב. תאריך היעד החדש: מאי 2019. אולי שטראמפ ילחץ על נתניהו?
נתניהו, כ"ץ, כחלון, נמלים וחשמל. רה"מ נתניהו ושר התחבורה ישראל כ"ץ, לא העזו להתמודד מול עובדי הנמלים לפני כמה שנים ובמקום זה התחכמו והחליטו להקים 2 נמלי ים נוספים - מה שמביא לסך הכול 6 נמלי ים בארץ הזעירה הזו (2 קיימים, 2 נבנים, אחד באילת אחד מספנות ישראל). עכשיו השניים נאלצים להתמודד עם ימי זעם הרבה יותר קשים. ביזיון בית המשפט שהתחולל בימים האחרונים - זו רק ההתחלה (אגב, מי באמת ישלם את הקנס על ביזוי החלטות בית המשפט?).
היכונו להשבתה הגדולה. כי ברגע שנתניהו נכנע ללחץ של כחלון ולא עמד על דעתו שבג"ץ יאמר את דברו בעניין איסור הזכות להשבתה בעת רפורמה ציבורית כוללת (בג"ץ חברת החשמל), וברגע שכחלון בלחץ יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן סימן עצמו כמי שנכנע לעובדי חברת החשמל (דוגמה: ל-1,800 העובדים שפורשים במסגרת הרפורמה מובטחת תמורה נאה - ובצדק. אבל למה הממשלה חותמת על תוספת של 1,700 שקל לחודש עבור כל עובד שכן נשאר לעבוד?) - ברור שממשלה ששריה הולכים לבחירות בעוד שנה או חצי שנה, משדרת חיל ורעדה גם מעובדי הנמלים. אז למה לא לנצל את זה?
שטייניץ, כחלון וחברת החשמל. לפתע בסופ"ש האחרון, אחרי שביום ה' התכנסו החברים ואישרו את המריחה הגדולה הקרויה "רפורמה", הודיע שר האנרגיה יובל שטייניץ, שהוא הולך להכריז על "פיילוט" , שבו יתבצע ניסיון לאפשר לצרכנים פרטיים בעוטף עזה להתחבר לחשמל הישר מהיצרנים הפרטיים ובכך להנות מתחרות והנחה שמתאפשרת עד היום רק לצרכנים עסקיים.
אז למה, כבוד השר, זה לא כתוב במסמכי הרפורמה?
התשובה: שטייניץ, כמו כחלון וכמו נתניהו, לא מעז לדרוש את טובת הציבור ברפורמה הלא-מהוללת הזו. עוד תשובה: גם אם יהיה פיילוט זעיר ומוצלח, הוא לעולם לא יתקדם ויתרחב כי עובדי חברת החשמל יתנגדו לו ומסמכי הרפורמה אכן יתמכו בהם. מי שבאמת חושב על הציבור, שהולך לשלם מיליארדים בגין הרפורמה, יכול היה לחשוב על הפיילוט הזה הרבה קודם.
עובדי מדינה, מגזר עסקי. לא מזמן פרסם בנק ישראל, נתונים ממקורותיו ומהלמ"ס, גרף על השכר הריאלי למשרת שכיר ב-1995-2017. השכר עלה בכל מגזרי המשק בממוצע ב-2.8%. בעוד שהשכר במגזר העסקי עלה ב-2.6%, הרי שהשכר בשירותים הציבוריים עלה ב-3.3%. וכנראה שזה לא כולל את שלל ההטבות החריגות (חודש חופש בשנה, חודש "מחלה" נצבר בשנה, שעות נוספות גלובליות, קביעות שעלותה מוערכת בכ-3,000-5,000 שקל בחודש ועוד).
האם נתניהו, כחלון, ואפילו ניסנקורן חושבים שאפשר לקיים פה כלכלה בריאה לאורך זמן עם שירות ציבורי מנופח ומתנפח ומגזר עסקי שהולך ומצטמצם, בגודלו ובשכרו? נתניהו אולי לא חושב כך אבל בטח פועל כך.