טראמפ בנאום על הודעת פרישת ארה"ב מההסכם עם איראן / צילום: רויטרס
שנים נאבקים לקבל משהו וכאשר לבסוף זה קורה, לא ברור למה זה לקח כל כך הרבה זמן. טראמפ הכיר בירושלים כבירת ישראל, וזה עבר בשקט, המהומות נשארו אצל הפרשנים שחזו אותן. היום זו כבר עובדה. עכשיו מגיעה השגרירות האמריקאית לירושלים. גם כאן חזרה התופעה על עצמה. מרגע שטראמפ הודיע על כוונתו לעשות זאת, הופצצנו באזהרות של פרשנים מתוחכמים ויודעי דבר שיהיו צרות כאלה ואחרות. בינתיים התגובה הערבית מתבטאת בעיקר בדיבורים מאיימים, אבל שום דבר ממשי מעבר לזה.
קיום הבטחות
הסבירות אומרת שגם המהלך הזה יעבור ללא זעזועים מיוחדים. במידה לא קטנה, זו יריקה בפרצופם של נשיאים קודמים של ארה"ב שהיססו והתלבטו, והבטיחו ולא קיימו. טראמפ עשוי מזן אחר, הוא לא אינטקטואל, הוא אדם שפועל מתוך האינסטינקטים של עצמו, אינו מתעניין במיוחד בדעתם של יועצים. והוא מאמין, מסתבר, בדבר נוסף: שהבטחות בחירות צריך לקיים.
זו גם יריקה בפרצוף האיחוד האירופי, המתעקש לראות בנו את הגורם המתסיס באזור. קשה לאיחוד האירופי, כמו שהיה קשה לנשיאים אמריקאים קודמים ולגופים שונים אצלנו, להבין את האמת הפשוטה: הגורם להמשך מצב המלחמה באזור הוא הערבים, הפלסטינים. אולי הם ילמדו מטראמפ.
המניע של יעקב פרי
אמנון אברמוביץ ויעקב פרי, לשעבר ראש השב"כ ושר מטעם יאיר לפיד, רקחו הופעה של פרי שבה הוא התנצל על שקריו בעניין שירותו בצה"ל. עד כאן הכול בסדר, יפה שאיש ציבור מכה על חטא ומודה בפה מלא ששיקר. אלא מה? פרי חזר על השקר, בראיונות וגם בספרים, במשך עשרות שנים. מה גרם לו עכשיו להודות בשקריו? לא, לא המצפון שהיה רדום במשך כל השנים; גם לא ההגינות כלפי הציבור שאותו הטעה חזור והטעה בעניין זה; שום דבר מוסרי לא הביא את פרי להודות ולהביע צער. הדבר היחיד שחילץ מפרי את ההודאה היה תחקיר "עובדה" שחשף את השקרים ואת השקרן. מותר להניח כי לולא התחקיר פרי היה ממשיך לטעון ששירת בצבא. •