שר האוצר משה כחלון / צילום: איל יצהר
1. לפי רוח הדברים שנושבת מרשות ההגבלים העסקיים הסיכויים לאישור עסקת רכישת בנק אגוד על ידי בנק מזרחי טפחות, ככל שהדד ליין להחלטה מתקרב - נראים קלושים מאוד. זו תהיה הפתעה רבתי אם העסקה אכן תאושר. במצב כזה, יש שתי אפשרויות תיאורטיות: או שרשות ההגבלים תגיד במפורש "לא" לעסקה, או שהיא תגיד "כן" לעסקה, אבל עם תנאים כאלה שיהפכו את התשובה המעשית ל"לא". תנאים שיהפכו את העסקה ללא כדאית וללא כלכלית עבור הרוכש - מזרחי טפחות.
עם התשובות השליליות, סביר להניח, הן הרוכשים והן הבעלים של בנק אגוד יגישו ערעור לבית הדין העסקיים עם הרוח הגבית והתומכת של בנק ישראל במיזוג. הדיונים בבית ההגבלים העסקיים, סביר להניח, יימשכו משהו כמו שנתיים ויפרנסו עוד ועוד ידיעות במדורים הכלכליים. הדיונים, סביר להניח, יכללו איומים של בעלי אגוד להוליך את הבנק לבית הקברות העסקי, לפרק ולמכור את מה שאפשר למכור. הדיונים יפרנסו, כמובן, את משרדי עורכי הדין, היועצים וכמובן את שדרת ההנהלה בבנק אגוד, בראשות היו"ר הנצחי זאב אבלס. היא תמשיך לשמור על כיסאותיה ועל שכרה היפה יחסית לבנק קטן במערכת.
הדיונים יפרנסו גם לא מעט פוליטיקאים פופוליסטיים שישתמשו בשמו של הצרכן הקדוש כדי לשמור בכל מחיר על בנק אגוד עצמאי. סביר להניח שבשם הסיסמאות על תחרות, הבנק ימשיך לגווע לאיטו והבעיות שלו ימשיכו לצוף. השווקים והזמן יעשו את שלהם ואני מניח שבעוד 5-10 שנים כולם יביטו אחורה לדיון הכביכול מקצועי ונוקב על העסקה - ויתפוצצו מצחוק.
2. הוויכוחים לגבי העסקה, כן או לא, רחוקים מלהיות כלכליים וצרכניים. עם ישראל לא ירוויח ולא יפסיד אם בנק אגוד ייבלע או יישאר עצמאי. זה לא ישפיע על הצרכן הישראלי במאום. ההשפעה המשקית של העסקה הזו היא לא קיימת, אפילו לא שולית. אם כך, למה התקשורת הכלכלית מעסיקה את עצמה בעניין לא משמעותי כלכלית (ובכלל זה העמודים שאתם קוראים עתה)? מסיבה פשוטה: משום שזה עוד אחד מאותם קרבות פוליטיים שבו, כרגיל, כל צד רוצה מאוד לנצח, וכשמדובר בשרים בכירים וברגולטורים בכירים, זה הופך את הסיפור למעניין.
כולם מתעקשים לא להיות חכמים, לא להיות צודקים, אלא לכופף ידיים, לנצח. שר האוצר משה כחלון ושר הכלכלה אלי כהן מנהלים את מלחמתם בנגידת בנק ישראל קרנית פלוג על גבה של העסקה הלא חשובה הזו. רשות ההגבלים מנהלת מאבקי אגו ויוקרה עם בנק ישראל והפיקוח על הבנקים - עוד ריב בין רשויות רגולטוריות שלא מצליחות להסכים ביניהן כמעט על דבר. רשות ההגבלים נתונה ללחץ פוליטי של השר כהן, האחראי עליה, שלא לאשר את העסקה. הכל אישי, הכל פוליטי.
כחלון הוציא לדרך את רפורמת שטרום, או יותר נכון אשליית שטרום, שנישאה על גלי הפנטזיה רבת השנים של האוצר ופקידיו לקידום התחרות במערכת הבנקאות. עוד בשלב הדיונים גם כחלון ידע שהרפורמה הזו לא ממש תפגע בבנקים, בדיוק כמו שוועדת בכר לא ממש פגעה בהם. הוא ידע את זה היטב ואף אמר זאת בשיחות סגורות. מה שחשוב לו, ובצדק, זה שוק הדיור. כעת, כשאשליית שטרום הולכת בדרך לא נעימה, בדרך כל בשר, או בדרך לאכלס עוד כמה מדפים ריקים, כחלון צריך להתמיד במשחק הפוליטי של קידום התחרות בבנקאות, באמצעות ההתנגדות לאישור העסקה. אם העסקה תבוטל הוא יוכרז כמנצח וכמי שדואג לצרכנים (בכאילו כמובן); אם העסקה תצא לפועל הוא יציג את עצמו כמנצח: אני עשיתי את שלי, הכל קרה בגלל פלוג שדואגת לבנקים, יותר ממה שהיא דואגת לצרכנים.
3. ייתכן שרשות ההגבלים תשתמש בתשובה השלילית או בתשובה החיובית עם תנאים, בנימוקים של תרומת בנק אגוד לתחרות באזור מסוים כדי להערים קשיים על העסקה או לדרוש מהרוכש להיפרד מכמה סניפים באזורים מסוימים. זה רק יחדד את הבעיות של חוקי הגבלים עסקיים, שבהרבה פעמים לא מדביקים את קצב השווקים, במיוחד בשווקים הטכנולוגיים.
בסופו של דבר, ההחלטות של רשויות הגבלים עסקיים אינן צריכות להיות הגיוניות. בעצם, ההחלטות יהיו כל מה שהרגולטור ירצה שיהיו (במקרה הזה, אורי שוורץ, היועץ המשפטי של הרשות). תמיד ההגדרות יהיו רחבות מספיק כדי לשבץ בהן אין ספור פעמים את המילה תחרות וכל אותם ניסוחים משפטיים הדואגים לכאורה לצרכנים.
אפשר לראות בעולם כיצד רשויות ההגבלים אינן מצליחות להדביק את השינויים הטכנולוגיים ואינן מצליחות להתמודד עם ענקיות כמו גוגל ופייסבוק. הטכנולוגיה מתקדמת בקצב כה מהיר, שמה שהיה כל כך מפחיד רגולטורית לפני זמן קצר, עלול להיות לא רלוונטי. מי שחושב שהתיאור הזה לא מתאים לעולם הבנקאות, עולם שמרני מאוד שזז לאט והשינויים בו איטיים, לא רואה את התמונה הרחבה.
אכן, השינויים בעולם הבנקאות יחסית איטיים, אבל ענף הפיננסים עובר אט-אט מהפכות טכנולוגיות רבות עוצמה.
חוקי השינוי חלים גם על העולם זה, וחלק גדל והולך של ההכנסות והרווחים בתחום הבנקאות נמצא או יימצא תחת סכנה בשנים הבאות בעקבות השינויים הטכנולוגיים כולל הלוואות לעסקים קטנים ובינוניים, תשלומים קמעונאיים, ניהול הון ומימון צרכני.
שינויים טכנולוגיים תמיד מורידים את התעריפים וחותכים את המרווחים. חלק מהשינויים כבר מתרחשים ואילצו את המערכת הבנקאית להיפרד מאלפי עובדים בשנים האחרונות. חלק אחר של השינויים יתרחש במוקדם או במאוחר. לאורך זמן, בנקים קטנים מסורתיים לא יוכלו לשרוד את השינויים - כולל בנק אגוד.