מסעדת אנה / צילום: נועם פריסמן
קצת לפני שבועות, וירושלים כבר בוערת מחום. הרחובות מתאדים לאט. במזג אוויר שכזה קצת קשה לחשוב על אוכל, לפחות לא על אוכל כבד. בשר למשל. זה בדיוק הזמן להיזכר בעובדה ששבועות הוא גם חג החלב, או לפחות היה כזה לפני שפרנסי תעשיית היין הפכו אותו לחג היין הלבן, שעליו תוכלו לקרוא במדור השכן.
הביטוי "מסעדה חלבית" גם אם היא איטלקית, נשמע בתחילה כמו משהו, ובכן, מאוד פרווה דווקא. עד שנזכרים, או מבינים, שמדובר בעצם בדרך מצוינת להתגבר בעזרתה על מגבלת, או מכשלת, הכשרות, זו האוסרת לא רק על בקר נמוך ושרצים אלא גם על ערבוב בשר או חלב. אין בשר, אז אין בעיה עם חלב. לדגים דווקא מותר להשתכשך בו.
מסעדת אנה בבית אנה טיכו (כיום מוזיאון) עושה בדיוק את זה. היא לא נלחמת בכורח (קשה מאוד להצליח כלכלית בירושלים של ימינו עם מסעדה לא כשרה) אלא זורמת איתו. אבל לפני האוכל, ואולי לא פחות חשוב ממנו, ראוי להתעכב לרגע על האכסניה.
בית טיכו הירושלמי הוא לא רק אחד הבתים הראשונים שנבנו מחוץ לחומות בירושלים, ולא רק אחד היפים שבהם, אלא גם אחד המעניינים. הוא נבנה בשנת 1864 על-ידי הגא רשיד נשאשיבי, מעשירי ירושלים, וכונה כבר אז "טירת רשיד", ללמדכם. אחרי חמש שנים שכר אותו מוזס וילהלם שפירא, סוחר עתיקות שהתגלה לימים כזייפן והתאבד ב-1884.
ב-1924 קנה את הבית רופא העיניים המפורסם, דוקטור אברהם אלברט טיכו, הלוא הוא דוקטור טיכו, שם שהפך כבר למושג אגדי, הוא עם רעייתו, שהייתה גם דודניתו, הציירת אנה טיכו. לאחר שנדקר במאורעות תרפ"ט, העביר ד"ר טיכו את מרפאתו לביתו הפרטי. הבית הפך גם למקום מפגש לאינטלקטואלים והתארחו בו בין היתר הנציב סר ארתור ווקופ, ציירים מהוללים כשאגאל וארדון, מרטין בובר ואחרים. בתקופת הפלמ"ח שימש הבית כסליק.
דוקטור טיכו נפטר בשנת 1960. אנה טיכו התגוררה בבית, שהיה גם הסטודיו שלה, עד מותה ב-1980. היא הורישה את הבית לתושבי ירושלים. כיום, אחרי כמה שיפוצים, האחרון שבהם ב-2015, מתפקד בית טיכו כשלוחה של מוזיאון ישראל.
בקומה העליונה של הבית היפהפה פועלת זה כמה שנים מסעדת אנה. התקרות הכיפתיות המצוירות, המרפסת הפורחת וכל שאר מרכיבי העיצוב ההיסטורי, מרחיבים את דעתך עוד לפני שטעמת דבר. מעטות הן המסעדות בירושלים או בישראל בכלל, היכולות להתחרות ביופי ובאווירה של המקום המקסים הזה. עכשיו רק נותר להישאר בגבולות הגזרה ולא לקלקל. התחלנו עם ג'בטה מצוינת, חמה וריחנית (לא הייתה פוקצ'ה שמוגשת בדרך כלל עם עסקית הצהריים), שהוגשה עם שמן זית מתובל בשום אפוי ופלפל חריף.
הראשונות שלנו כללו סלט פנצנלה וקולרבי אפוי. הסלט היה סלט. לא צריך יותר. ירקות טריים וקרעי לחם קצת יבש, כמו שצריך, שיספוג את הרוטב. יופי. הקולרבי היה קצת יותר שאפתני. הוא הוגש עם רוטב רומסקו (רוטב הפלפלים והשקדים הספרדי) וקרעי גבינת מוצרלה, גילופי פרמזן וגרמולטה*. מפתיע, טעים וקצת מוזר, כי קולרבי אפוי הוא תמיד קצת מוזר. אנחנו חיבבנו.
הנוער תקע פיצה מרגריטה, שהייתה אולי הדקה ביותר שנתקלנו בה מעולם, אולי קצת דקה מדי אפילו, אבל בהחלט מוצלחת.
אחיו הבוגר קיבל לבקשתו בורו די לימון - פסטת פפרדלה רחבה תוצרת בית, ברוטב חמאה ולימון ועליה פילה דג באס צרוב. מנה נפלאה ממש. היא גם סיפקה לנו אתנחתא קומית בדמות שיח חירשים שהתנהל בין המלצר החביב והאדיב לשולחן הייקיות שמאחורינו, שחגגו יום הולדת לאחת החברות, והתקשו להבין במשך דקות ארוכות ש"בורו" זה דג באיטלקית ולא דג בורי. באס זה שדרוג מבורי, הזדעק המלצר. בכלל, כמו שהעיר בני הצעיר, לפחות בצהריים שבהם ביקרנו במסעדת אנה, נראה המקום כמועדון נשים מבוגרות. לא שזה הפריע לנו. להיפך.
אני "הסתפקתי" במנת קצ'ו אי פפה - פסטת הגבינה (פרמזן) והפלפל השחור, בתוספת "קצת" חמאה (על גבול הפלילי, ושנייה לפני שזה הפך לאגם מוגזם) שאף היא הייתה טובה מאוד, גם אם יקרה משהו בשביל פסטה עם פלפל, חמאה ופרמזן, גם אם מקבלים איתה (בצהריים) קולרבי
קינחנו במוס שוקולד עשיר ומושחת, אולי אפילו דחוס מדי, שהוגש עם טוויל שוקולד מלוח והיה טוב ופאי לימון עם מרנג ביצים אפוי אוורירי שהיה פשוט אלוהי. כשהייתי ילד, נהגו לומר על מישהו שהוא "זקן טיכו", או "טיפש טיכו". בדקתי אצל רוביק רוזנטל. אין כנראה קשר לדוקטור טיכו הטוב או לאשתו. בערבית טיח'ה הוא טיפש או עצלן. אז אל תהיו כאלה, ותנו קפיצה לבית טיכו.
כדאי להכיר | גרמולטה. התוספת הקלאסית לאוסובוקו ומנות בשר ואף דגים איטלקיות אחרות מורכבת משום קצוץ דק, גרידת לימון ופטרוזיליה קצוצה. היחסים הם, לפי מרצ'לה חזן, הכוהנת הגדולה של המטבח האיטלקי הקלאסי (שטורחת לציין שהיא אינה חובבת גרמולטה על האוסובוקו שלה, אבל מניסיון, בזה היא דווקא טועה) - רבע כפית שום, כ פית גרידת לימון וכף פטרוזיליה.
אנה | פרטים: בית אנה טיכו, הרב אג"ן 10, ירושלים, 02-5434144. א'- ה' 23:00-09:00, ו' 14:00-09:00. כשר למהדרין. | מחירים: עסקית פסטה עם דג - 108 שקל, עסקית פסטה קצ'ו אי פפה - 82, פיצה מרגריטה - 58, מוס שוקולד - 44, פאי לימון - 44 | השורה התחתונה: יקר אבל שווה