נטע ברזילי / צילום: רויטרס - Pedro Nunes
במשך שבוע ההכנות שקדם לשיאו של האירוויזיון - שמנה שני חצאי גמר, חזרות גנרליות סגורות ופתוחות לקהל, ומופעים לכל המשפחה - נחלקו 30 אלף הבאים לשני מחנות: הקפריסאי והישראלי. "אפילו שאנשים מחבקים הרבה יותר השנה מאשר שנים קודמות", אומר איציק פישלי, שעומד בראש מועדון חובבי האירוויזיון הרשמי בישראל, ואפשר שזה משקף יחס מפויס יותר לישראל. בחמישי שעבר, שבו נערך חצי הגמר השני, ערך פישלי שיט תמיכה בישראל - עם 300 אוהדים שהתכנסו על ספינה רוטטת, ברקע שירי אירוויזיון במערכת הגברה חורקת, יין פורטוגלי נדיב וכמה שעות בים.
הגיעו לפה פיטר מקלן, שצבע את שפמו בצבעי דגל פורטוגל, וחובב את ישראל, ובן זוגו פיליפ מבלגיה; ירון מברלין עם בן זוגו היווני-גרמני. על הלחיים פסים כחול-לבן, או שני דגלונים קטנים מזדקרים תלויים על הראש. מפגן של לאומיות ישראלית מתוקה.
נסעתי לתחרות עם בעלי, גידי יונה: התארחנו בדירת Airbnb בלב שכונת באשה שיאדו האופנתית, רחובות בודדים משכונת בריו אלטו - לב אזור הגייז של ליסבון. סמטאות צרות שמתרוממות מעלה, ומאתגרות את שרירי הירך, נוסקות מטה ודואות מעלה שוב; שקטות למדי במהלך היום, אך בלילה מתמלאות בגייז מרחבי העולם. האירוויזיון הוא אירוע שיש לבקר בו לפחות פעם בחיים, חשבנו, ולא תיארנו לעצמנו שזו תהיה השנה של נטע ברזילי.
הרחובות השקטים (ביום - לא בלילה) והנינוחות שהקרינה ליסבון בימי התחרות, שיקפו את האווירה הרגועה של התחרות עצמה, אבל גם לא הצליחו לטשטש את המקום שבו דבר עמוק ומשמעותי יותר צף אל השטח. אם אלה הם המסרים הפוליטיים של ההופעה של נטע ברזילי, שמציבה מודל אמיץ של נשיות; או הזקן הנפלא של הזוכה האוסטרית קונצ'יטה משנת 2014, וכמובן דנה אינטרנשיונל לפני 20 שנה.
בליסבון צפה גם זווית פורטוגלית מרגשת: במארס 1974 פיטר מרסלו קייטנו, הדיקטטור ששלט בפורטוגל, הדיח שורת קצינים בכירים, בטענה כי אלו לא תמכו במדיניות הממשלה בנוגע למלחמה באפריקה. אחדים מהגנרלים שפיטר התעתדו לערוך הפיכה ולהביא את קצו של המשטר הפשיסטי בפורטוגל, ובחרו בשיר למהפכה: השיר של פורטוגל מהאירוויזיון של אותה השנה. השיר נקרא "אחרי הפרידה" (E depois do adeus) של הזמר פאולו דה קרבליו, וכשהוא הושמע ברדיו הפורטוגזי 25 דקות אחרי חצות הלילה, ה-25 באפריל, ניתן האות, בתיאום מראש עם החיילים, ששמו בקני רוביהם פרחי ציפורן כסמל לאי האלימות - והעם נקרא לצאת לרחובות ולתמוך במורדים. במחיר של ארבעה הרוגים, הודח קייטנו והחלה שרשרת אירועים שהובילה לימים להקמת הרפובליקה הפורטוגזית השלישית.
הייפ של כאן ועכשיו
ליסבון היא עיר גדולה, המשתרעת על פני שבע גבעות - ומרושתת בתחבורה ציבורית נוחה להפליא - רכבות ומטרו, אוטובוסים, מוניות זולות וזריזות, וטוק טוק המקפצים באי נוחות על פני הרחובות. מאז 2014 יודעת פורטוגל התאוששות כלכלית משמעותית, שמובלת על-ידי ראש הממשלה אנטוניו רושטה. הגירעון של פורטוגל הוא הנמוך ביותר בהיסטוריה שלה, קצב הצמיחה השנתי הוא 2% בשנה, וכל זה ניכר בתחזוקה ובתשתית של העיר - נקייה, נמרצת ולא לגמרי זולה - המעוטרת מותגים וחנויות יוקרה ושפע.
בשכונת בלן יפת התואר, אנחנו מסתובבים בשוק אוכל תאילנדי קטן, וחוצים אל גדת הנהר לאנדרטת התגליות המפוארת, שנבנתה לכבוד מגלי הארצות הפורטוגזים. האנדרטה בנויה בשפך נהר טז'ו, סמוך למקום שממנו הפליגו רבות מספינות המסעות שיעדיהם טרם היו מוכרים. לא הרחק ממנה, נבנה מלון "אלטיס בלם ספא" היוקרתי, שרוע על פני גדת הנהר, ובקומתו התחתונה ספא מפואר, שבו בילינו למחרת התחרות, על פני כמה מאות מטרים של מרחצאות מעוצבות היטב, לקול צלילי מוזיקת הספא, ובנוכחות מקק פורטוגזי אחד קטן.
תעודת העיתונאי אפשרה כניסה לחזרות היומיות: כן, תחרות האירוויזיון תורגלה לפרטי פרטים מדי יום, עם צוות הפקה נמרץ המנתב את העניינים ובמאי סמכותי, שקוטע שוב ושוב את החזרות עד שרצונו יסופק. בחצאי הגמר נפתח המופע במחמם קהל, ששלהב את הנוכחים. לאחר מכן היה זה תורו של הבמאי לעלות אל הבמה ולהנחות את הקהל באלו שירים להדליק את פנסי הפלאפונים ולנופף באוויר. בתום כל שיר, כאשר השידור עבר לקדימונים של השיר הבא, מרתק היה לצפות בפועלי הבמה מתנפלים עליה לאור קרני לייזר ירוקות, שמסמנות את מיקום התפאורה של השיר שאחריו - ומרכיבים קונסטרוקציות מפוארות בתוך רגעים ספורים.
נטע ברזילי והביצוע שלה ל-TOY קוצרים שבחים מכל עבר, והיא ראויה לכך לא רק בגלל הכישרון הגדול שלה, המסרים המעצימים וכמובן הזכייה - אלא גם בגלל מה שהיא עזרה לחולל לתחרות עצמה, שחוזרת להיות רלוונטית בתכניה.
הביקור באירוויזיון מגלה שזו אכן התחרות של הקהילה הגאה, אם כי ייתכן שהשתרבבו כמה סטרייטים בלתי נראים. עוד מעניין לגלות שהיא פועלת 365 ימים בשנה דרך רשת של מועדוני חובבים, בלוגרים וקבוצות, כאשר אחת הסיבות לחיבור הזה היא ההלימה בין ערכי האירוויזיון לערכי הקהילה. הווה אומר, מרחב רב-לאומי שמבוסס על מוזיקה, סובלנות ושמחה, ואשר מאפשר קיום ליברלי וחופשי. עולם פנטסטי שבו החיכוכים היחידים הם מי יקבל יותר נקודות, ושבו כולם מגלמים את תפקידם במשחק נהדר של אקסטרווגנזה, ושל נטע ברזילי אחת ויחידה.