טבעת נישואים, חתונה חתן כלה / צלם: פוטוס טו גו
חתונה קולומביאנית נוסח ישראל: מי אמור לפצות חתן שבמעמד החופה נשברה הכוס עליה דרך, ושבריה נכנסו לכף-רגלו - האם בעלי גן האירועים שבו נערכה החתונה, האם הקייטרינג שסיפק את הכוס למעמד, או שמא האחריות מוטלת לפתחו של מי שאמור לדרוך על הכוס?
בנושא הזה דן בית המשפט השלום בכפר-סבא, במסגרת תביעה שהגיש חתן שנפצע בכף-רגלו בעת ששבר את כוס הקידושין במהלך טקס החופה. בעקבות הפציעה שמן הסתם העיבה על האירוע כולו, הגישו בני הזוג שנישאו תביעה נגד גן האירועים, בעליו ומנהליו. עוד נתבעה חברת הקייטרינג שסיפקה את כוס הקידושין לחופה (כצד ג').
בסופו של דבר בית המשפט דחה את התביעה והשית על בני הזוג לשלם לנתבעים פיצויים, לרבות שכר-טרחה לעורכי דינם.
החתונה התקיימה ביולי 2015. פיסת הזכוכית שחדרה לכף-רגלו של החתן מבעד לנעל גרמה לפינויו באמבולנס לבית החולים. לקראת חצות, אחרי שנתפר החתך בכף-הרגל, שב החתן לאירוע, כשרגלו חבושה, וכשהוא לא יכול לדרוך עליה.
בתחילה הוגשה תביעה הטוענת להפרה חוזית בין בני הזוג ובין גן האירועים, אולם לאחר מכן שונתה התביעה לתביעת נזיקין.
טענת בני הזוג היא שסופקה להם כוס קידושין שאינה מתאימה לייעודה. לטענתם, הכוס הייתה גדולה מדי, הונחה במיקום שאינו מתאים (על גבי דק עץ שבמקום) ולא נעטפה כראוי. התובעים פירטו את מפח-הנפש שנגרם להם ואת הסבל שממנו סבל החתן גם בתקופה שלאחר האירוע.
הנתבעים טענו מנגד כי אין לייחס להם את האחריות למקרה. חברת הקייטרינג אף טענה כי מדובר בכוס סטנדרטית, שמסופקת בכל אירוע במשך מאות חתונות שנערכו במקום. הכוס נעטפה בנייר כסף, ולטענת החברה, התאונה קרתה מסיבות שלה אין כל שליטה עליהן.
השופט אלדד נבו פסק כאמור כי האחריות אינה מונחת לפתחו של גן האירועים ומנהליו. השופט העיר כי הנטל להוכחת התביעה רובץ על כתפי התובעים, וכי הם לא הצליחו להוכיח את טענותיהם באמצעות תיעוד מספק או עדות אפילו של הרב המחתן.
בין היתר ביקר השופט את קביעת התובעים ש"כוס זכוכית היא דבר מסוכן". בהחלטתו ציין כי "מדובר בכוס קידושין שנועדה לשבירה תחת החופה, בנסיבות אלה... קרי שבירה מכוונת של הכוס על-ידי החתן, הכוס מגשימה את ייעודה ואת תכליתה, ולכן אינני מקבל את טענת התובעים כי הכוס היא בגדר דבר מסוכן כמשמעותו".
עוד ציין השופט נבו כי "פציעה כתוצאה משבירת כוס זכוכית בדריכה עליה, אף אם אינה אירוע שכיח, היא תוצאה אפשרית מעצם ביצוע הפעולה... ייתכן כי ניתן לצמצם את הסיכון על-ידי בחירת כוס בעלת תכונות מסוימות (גודל הכוס, צורת הכוס, עובי הזכוכית וכדומה), אך התובעים לא הביאו ראיה או ראשית ראיה לעניין זה ולא קריטריונים מקובלים לבחירתה של כוס הקידושין".
בסופו של דבר, כאמור, השופט דחה את התביעה וקבע כי בני הזוג ישלמו לנתבעים הוצאות משפט בסך 5,000 שקל ושכר-טרחת עורך דין בסך 11,700 שקל.
ומה המסקנה? למרות שמדובר בסיפור שהוביל לאירוע מצער ומרגיז בהחלט, לפני שרצים למצות את הדין, כדאי לבחון מהי מידת האחריות האישית. נכון שלרוב החתנים מדובר באירוע שיתקיים פעם אחת בחייהם, ועדיין, לפני שהם דורכים על כוס הזכוכית כמנהג היהדות, כדאי לכל אחד מהם לדאוג לא רק לנעליים חזקות ואיתנות אלא לכוס הזכוכית הדקיקה ביותר, כזו שלא תוכל להסב להם כל נזק, וגם אם המשמעות היא להביא את הכוס עמם מהבית. אם אכן לפני החופה הכוס נראתה לחתן גדולה מדי או לא עטופה היטב - היה עליו לעשות הכול בכדי למצוא פתרון אחר בשטח. סצנות בלתי נשכחות כאלה יכולות להימנע עם מעט יותר תשומת-לב, ושלא נדע כמובן.
ויש גם מסקנה: כמדיניות הוחלט בגן האירועים ובקייטרינג שלא לספק יותר כוסות לחופה, אותן מתבקשים כעת המתחתנים להביא בעצמם.
את גן האירועים ייצגה עו"ד קרן תגר, ואת הקייטרינג ייצג עו"ד תומר זמר מ"זמר-ברימר" (ת"א 51043-07-15).