דונלד טראמפ / רויטרס
על אוגו צ'אבס, מייסד "הרפובליקה הבוליבארית" של ונצואלה, סופר פעם שהוא היסס זמן רב לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל. הוא חשש שהמוסד יתנקש בחייו. מי בדיוק נתנו לו את הרעיון הזה לא ברור, אולי חבריו מאיראן ומן החיזבאללה. כך או כך, הוא מת מסרטן לפני שש שנים ויותר, לאחר שהעדיף מרפאות קובאניות עלובות ציוד על פני מרפאות ברזיליאניות מבוססות. מהיותו חובב תיאוריות קונספירציה הוא כנראה הנחיל לכמה מחסידיו את האמונה ש"האימפריה" היא שנתנה לו את הסרטן.
"האימפריה" הייתה כמובן ארה"ב. צ'אבס רחש לה איבה אינסטינקטיבית ממין האיבה המובנית על הצופן הגנטי כמעט של כל פטריוט לטינו-אמריקאי. אבל הוא הרחיק לכת. עד זמנו, ונצואלה נחשבה לארץ הידידותית ביותר לארה"ב בחצי הכדור המערבי. עכשיו היא הקרובה ביותר להיקלע לעימות צבאי. לא היום, לא מחר, אם בכלל; אבל היא מותחת את החוט, והוא עלול להתפקע.
יורשו של צ'אבס, ניקולאס מאדורו, נהג אוטובוס לשעבר החסר את החן ואת הכריזמה של צ'אבס, חזר ובחר את עצמו השבוע לנשיא, לתקופת כהונה שנייה. רוב האופוזיציה החרימה את ההצבעה, ומעטים מאוד מתייחסים ברצינות אל הרוב המוחץ שהמפלגה הסוציאליסטית סידרה לעצמה, 68%. גם כך היא לא הצליחה לטשטש את היקף ההימנעות מהצבעה. להלכה, 46% מן הוונצואלים הצביעו בבחירות. מי יודע אם השיעור הממשי הגיע אפילו לחצי המספר הזה. גם כך, זה היה שיעור ההשתתפות הנמוך ביותר בבחירות לנשיאות זה 60 שנה.
הם בורחים בהמוניהם
הוונצואלים מביעים את דעתם על ממשלתם באופנים אחרים. למשל, מדי יום חוצים 5,000 ונצואלים את הגבול היבשתי עם קולומביה ועם ברזיל. מצפים שעד סוף השנה מספר חוצי הגבול יתקרב לשני מיליון. 82% מן הוונצואלים גלשו אל מתחת לקו העוני. ידם אינה משגת מצרכי יסוד. האינפלציה עומדת, בחישוב זהיר של קרן המטבע הבינלאומית, על 700% ויותר בשנה. חישוב זהיר פחות ומצוטט יותר מעמיד אותה על 14,000%.
לפי ארגון הצדקה הקתולי "קאריטאס" (caritas.org), הוונצואלי הממוצע איבד בשנה האחרונה 11 ק"ג ממשקל גופו (ציון לא-מגדרי. גברים ונשים נפגעים באופן שווה). כיאה לארגון קתולי, קאריטאס מדווח שכמרים אינם מוצאים די קמח כדי לאפות את לחם הקודש לחלוקה במיסות של יום א' (או כל יום אחר). מן השוק נעלמו 85% מן התרופות שוונצואלים צורכים בימים כתיקונם. "משבר בריאות בהיקף אסטרונומי ממשמש ובא", מעריכים אנשי "קאריטאס". מחלות שהודברו כמעט בכל מקום אחר חוזרות ומופיעות עכשיו.
קריקטורה גסה של פופוליזם
אלמלא היה טרגדיה, כישלונה של ונצואלה היה מייצג פארסה של פופוליזם לטינו-אמריקאי שמאלי, המאוהב במחוות התרסה הירואיות אבל נטול כישרון ניהול בסיסי. לא קל לנהל את ונצואלה. לעליית הסוציאליסטים, לפני 20 שנה, קדם משטר רב ימים של אוליגרכיות, שהתעניין בעניים רק לעת בחירות.
אבל ונצואלה מבורכת בעושר נפט מופלג, יש לה העתודות הגדולות ביותר עלי אדמות. אמנם מחירי הנפט קרסו לפני ארבע שנים, אבל ממשלה אחראית הייתה יכולה להפקיד את תמלוגיה בחשבון חיסכון בבנק הסמוך, או לקנות בו אג"ח אמריקאיות כדי למלא את המחסור ביום פקודה.
תחת זאת, רודנותו האישית הקפריזית של צ'אבס בזבזה עשרות מיליארדי דולרים על יעדים משיחיים בחו"ל ועל נדבות מבית. היא אישרה את הקריקטורה הגסה ביותר של פופוליזם: פזרנות לא מבוקרת, שאינה מתחשבת באמצעים או בצרכים, ואינה טורחת לעודד אנשים לעבודה יצרנית. מאחר שהממשלה סיבסדה במשך שנים את מזונם של העניים ואת תרופותיהם, הם נכרכו על צווארה בהכרת טובה. זה עבד כאשר חבית נפט נמכרה במאה דולר ויותר. זה חדל לעבוד למטה ממאה דולר, והתמוטט כאשר חבית נפט הגיעה עד 20 דולר.
המחירים התאוששו מאז. השבוע הגיעה חבית עד 80 דולר, ומגמת העלייה מתחזקת לנוכח העיצומים האמריקאיים המחודשים על איראן. אבל ההריסות שהשאיר אחריו ה"צ'אביסמו" אינן מועמדות לתיקון. "הרפובליקה הבוליבארית" הרסה את הרפובליקה. אם בשנות ה-70 ונצואלה הייתה היחידה בדרום אמריקה שהתפארה בדמוקרטיה מוסדית מתפקדת (כמעט כל השאר נאנקו תחת משטרים צבאיים ברוטליים), הנה עכשיו היא היחידה שהסתלקה אפילו ממראיות עין של דמוקרטיה.
רק הצבא
האופוזיציה אינה מוכנה עוד להשתתף במראיות העין לאחר שהמשטר התחכם וניטרל את הקונגרס (פרלמנט) לאחר שהאופוזיציה זכתה ברוב מוחלט של מושביו לפני שלוש שנים. כמעט שום מדינה באמריקה הלטינית אינה מכירה בתוצאות הבחירות של השבוע, ומשטר מאדורו איבד בזה את שאריות הלגיטימיות שלו.
הוא יוכל להוסיף ולהיאחז בקרנות המזבח כל זמן שהצבא יהיה נאמן. לפנים צבא ונצואלה היה הכוח המקצועי ביותר ביבשת, נקי יחסית מרבב של מעורבות פוליטית. הצ'אביסמו, בהשראת האחים קסטרו של קובה, סיים את הפאזה ההיא. הצירוף של שטיפת מוח פוליטית ושל טובות הנאה כלכליות הפך את הצבא לכידון המהפכה.
ברור עכשיו למדי שרק התקוממות צבאית תגאל את ונצואלה מייסוריה. רטט של התרגשות עבר בין מתנגדי המשטר בנובמבר שעבר, כאשר ארץ במצב דומה להפליא נגאלה מעריצות אישית מרושעת, לאחר שהצבא התגבר על נטיותיו הפוליטיות ושיגר את הטנקים והנגמ"שים נגד המשטר. זה קרה בזימבבואה, באפריקה הדרומית. בעידן המדיה החברתית, התמונות והאסוציאציות הרעידו את הנימים בשורה של ארצות, גם כאלה הרחוקות גיאוגרפית ומנטאלית מזימבבואה. ואמנם, בחודש מארס עמדו קצינים נמוכי דרג לחולל הפיכה בוונצואלה. שירותי הביטחון סיכלו אותה ברגע האחרון ממש.
בזימבבואה, הפיקוד העליון של הצבא הוא שהנחה את ההפיכה נגד הרודן רוברט מוגאבה. בוונצואלה, הפיקוד העליון עדיין שומר אמונים לרודן מאדורו. בהתחשב בזה שהתמוטטות מלאה של הכלכלה וייסוריהם של מיליונים לא השפיעו על הגנרלים, מה עוד יוכל לשנות את דעתם? התשובה המשוערת היא החמרת הסנקציות של ארה"ב.
עריצי כל העולם, התאחדו
השבוע, במקביל להחמרת העיצומים על איראן, ממשל טראמפ החליט להטיל עונשים דרקוניים חדשים על המשטר בקראקאס. מעכשיו ואילך רכישה של איגרות חוב ונצואליות תיחשב לעבירה על החוק. מאדורו יוסיף ליפול על צווארן של סין ושל רוסיה. נתונה לו הסולידריות מעוררת הגיחוך של טורקיה ושל איראן. אכן, נוגעת ללב היא הברית הקדושה של כל עריצי העולם. אבל אבוי למשטר המקווה להסתדר מאחורי הגב של וול סטריט, על אפה ועל חמתה של המעצמה הכלכלית והפיננסית החשובה בעולם, הנמצאת במרחק נגיעה מוונצואלה (רק ים קריבי קטן מפריד בינה לבין מיאמי).
הנפט המתייקר יעזור קצת, אבל קצת מאוד. בהיעדר השקעות אמריקאיות ואירופיות, חלק ניכר של הנפט הזה אפילו אינו נקדח. התפוקה היומית עכשיו, 1.4 מיליון חביות, מיליון חביות פחות ממה שהייתה לפני חמש שנים. הכלכלה הצטמקה בחמש השנים האלה ב-50%. הסבירות של פעולה משותפת של שכני ונצואלה לחלץ אותה מידי מייסריה אינה גדולה מאוד, אבל היא גדולה ממה שהייתה. איש אינו רוצה להתערב בענייניה, קל וחומר לכבוש אותה. אבל לנוכח האסון האנושי גדול הממדים גובר והולך הקושי לשבת בחיבוק ידיים.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/karny ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny