חיילים חרדים / צילום: דובר צהל
מתווה הגיוס הנוכחי מהווה מסמך מרתק המתאר את מצבה של מדינת ישראל. אין דיוני עומק, ואיש לא מוכן להתמודד עם שאלות מהותיות. מפני שצריך להדגיש: הנושא העומד על הפרק הוא לא פתרון הפצע החברתי המדמם, אלא ניסוח תשובה ראויה לבג"ץ!
נגדיר את הבעיה: עם הקמת המדינה הכריז ראש הממשלה דוד בן גוריון על הקמת צבא העם. לצה"ל היו שלוש מטרות. הראשונה, הגנה על המולדת והבטחת ביטחון תושביה. השנייה, להוות גורם מרכזי ביישום תיאוריית כור ההיתוך. בעמדת השמירה ייפגשו יהודים שונים ממקומות ומרקעים מנוגדים, וינהלו שיחה. כך יכירו, וילמדו לחיות יחד. מפקדי הצבא, במסגרת מערכי חיל החינוך יטמיעו בחיילים את התרבות הישראלית המתחדשת.
המטרה השלישית הייתה התגייסות למשימות לאומיות חשובות, כגון הוראה בעיירות הפיתוח, הדרכה במסגרת החברה להגנת הטבע להעמקת אהבת הארץ ועוד.
האם צה"ל הוא צבא העם? כמחצית מבני המחזור מתגייסים לצה"ל. לערבים ולחרדים יש פטור כמעט מלא. חרדים הבוחרים להתגייס במסגרת פרויקט שח"ר (שירות חרדים), מתגייסים לאחר נישואיהם למסגרת חצי-צבאית, ללא שמירות ומחויבויות צבאיות מוכרות, זוכים להכשרה מקצועית ומקבלים משכורת גבוהה מחייל סדיר בצה"ל. זו תוכנית נהדרת וחשובה. השאלה היא, מדוע היא מדלגת על צעיר מאופקים ומחצור?
ומה על הציבור הערבי? העובדה שהוועדה לבחינת גיוס חרדים שמינה שר הביטחון מדלגת עליו מחריפה תהליכים של ערביזציה וניתוק מנטאלי בין צעירים ערבים למדינת ישראל. שילובם במסגרות שירות הוא אמצעי לצמצום פערים ולשילוב אזרחי. מי החליט לוותר עליהם במחי הצעת חוק?
סעיפי החוק המוצע רצופים אקרובטיות לשונית שתכליתן להסתיר את העיקר: לא יהיה גיוס חרדים. דוגמה: צעיר מהציונות הדתית המעוניין להתגייס לשירות קרבי ומשמעותי במסלול ישיבות ההסדר, לא יוכל לעשות כן אלא אם למד בישיבה-תיכונית, ונבחן ברמת חמש יח"ל בתלמוד. הסיבה: הצבא מאפשר שירות קרבי אך מקוצר רק למי שבגיל 18 'גילה' שהוא בן הקהילה הדתית-לאומית. לעומת זאת, החוק המוצע מציע 'לספור' במסגרת המכסות כל מי שלמד בישיבה חרדית בגילאי 14-18. נדקדק. לא בכל השנים. מספיק שבחלקן.
מדוע? מפני שאלפי צעירים חרדים, בעיקר מהמגזר החרדי ספרדי פורשים מהעולם החרדי. כך ניתן יהיה לספור אותם במסגרת המכסות!
זו רק דוגמה אחת. כאמור: לא שוויון, לא צמצום הפערים בין קהילות ומגזרים, אלא הונאת הציבור ומענה לבג"ץ.
מה עושים?
הגיעה העת להציף את שאלת "צבא העם". האמת, אנחנו צבא חצי-העם. ישראל יכולה לבחור באחת משלושה דרכים: כולם משרתים בצה"ל. אין פטורים. זו הצעה לא ריאלית. אי-אפשר לגייס את החרדים, לא נכון לגייס ערבים בכפייה. צבא מקצועי. זהו רעיון רע למדינה. אנחנו עדיין חברה בהתהוות. לצבא יש תפקיד עמוק ביצירת האתוס הלאומי. בהקשר הזה בן-גוריון צדק.
כולם משרתים. כל אזרח משרת תקופה משמעותית לטובת החברה. מסגרות השירות השונות מתאימות לצרכים של הקהילות השונות. זהו יעד לאומי ערכי: נתינה, התגייסות למען הזולת, חלק מההתבגרות של כל צעיר בישראל. את המסגרת נתאים לישראלים השונים ולקהילות השונות.
נזכיר, ההשתמטות משירות צבאי נובעת בעיקר מפחד. הפחד הוא החוליה החשובה המשותפת של הקהילות בישראל. לא העילויים של הציבור החרדי עומדים על הפרק, יש מקום לפטור מספר מוסכם של עילויים, בכל המגזרים. עילויים בתורה, עילויים במדע ועילויים בספורט ובאומנות. הפחד מהתערות הוא זה המטריד את החברה החרדית. גם מנהיגי הקהילה הערבית פוחדים. שירות משותף של ערבים ויהודים יכול לשנות את מערכות היחסים, ולהפוך אותנו, 'חלילה' לחברה נורמלית. לכו לבתי-החולים ותראו איך זה עובד. מנהיגי הציבורים השונים מוכנים להפקיר את האוטיסטים, ילדי החינוך המיוחד והקשישים, רק לא לשרת.
שירות לכולם, במסגרות מותאמות לאופי החברתי של כל קהילה, הוא יעד לאומי ראשון במעלה. הוא יצעיד את ישראל למחוזות חדשים, יפוגג את הפחד, יחזק את הביחד, יסייע למוחלשים. איך אומר שלמה ארצי (בשירו "לתת ולקחת": "ולא... לפחד מהפחד".
■ הכותב הוא ממייסדי תנועת פנימה, שר החינוך לשעבר. בימים אלה פועלת תנועת פנימה להצגת מתווה כולל בסוגיית השירות.