השר גלעד ארדן / צילום: תמר מצפי
בימי אלה פורסם כי השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, הצהיר כי יתמוך בהקמת ועד עובדים במשטרה, דבר שכיום אסור על-פי חוק. זאת, בתגובה לכוונת ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון, לסיכול החלטה מהעבר לתת תוספת שכר המגיעה לשוטרים ולסוהרים. ארדן הרחיק ואמר לתקשורת כי יעשה "הכול כדי שהעוול המוסרי יתוקן, וכדי שהשוטרים והגמלאים יקבלו את מה שנלקח מהם".
עם פרסום הדברים שפשפתי את עיניי שמא אני הוזה, או שאכן השר ארדן הבין סוף-סוף את מה שהעולם המערבי הבין מזמן - שעל-מנת להגן על זכויותיהם הבסיסיות של העובדים/דות להתקיים בכבוד, הם זקוקים ליכולת התארגנות שתאפשר להם להציף את צרכיהם במקרים שבהם המעסיק, במקרה זה המדינה, בוחר להתעמר בהם.
אפילו בארה"ב, המדינה שממנה ישראל הניאו-ליברלית של היום שואבת את מרבית ההשראה בנוגע למדיניות הכלכלית ההרסנית שלה - שמפוררת את מעט הסולידריות שעוד נותרה מהימים שבהם ניסו להקים פה חברת מופת - מותרת ההתאגדות והיא חיה וקיימת בחלק מהמדינות ומהמחוזות.
ובנוסף לארה"ב - מבדיקה שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת ב-2015, בקרב 21 מדינות מערביות, עולה כי התאגדות שוטרים מותרת ב-16 מתוכן; כאשר שביתת שוטרים מותרת בשבע מדינות.
הזכות להתאגד באיגוד מקצועי נחשבת לזכות יסוד במדינת ישראל, וזכתה להכרה בינלאומית באמנות שישראל חתמה עליהן. האיסור הגורף על שוטרים להתאגד באיגוד מקצועי, עומד בסתירה לעיקרון זה. גם נשיא בית המשפט העליון בדימוס, פרופ׳ אהרן ברק, שאינו נחשב במחוזותינו הסוציאליסטיים לאביר זכויות העובדים, כתב בעקבות חקיקת חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, כי "חופש ההתאגדות הוא עתה בעל מעמד נורמטיבי חוקתי על-חוקי".
מאבק השוטרים, הסוהרים והגמלאים, על אי-מתן תוספות השכר שניתנו למשרתי הקבע והגמלאים בצה"ל מאז שנת 2006, אינו חדש, והוא מאבק צודק ביותר. יישום החלטת ממשלה שניתנה בעבר בנושא הובילה לפסיקת בתי-הדין האזורי והארצי לעבודה, אשר קבעו כי ישנה הפליה שצריכה להיות מתוקנת. הניסיון המרושע של הממשלה לשמוט את הקרקע מתחת לעתירת השוטרים, הסוהרים ועובדי השב"כ והמוסד, הוא עוול מוסרי. כפי שנתניהו יודע להעלות על נס את עבודת משרתי הקבע בצה"ל, כך גם עליו לפעול למען אלו שתפקידם לשמור על החוק והסדר הציבורי.
השר ארדן מעולם לא היה אביר העבודה המאורגנת. את ההוכחה לכך קיבלנו ב-2014 כאשר הוביל את המהלך לסגירת רשות השידור ולפיטורם הברוטלי של מאות העובדים המאוגדים, כאילו זה דבר של מה בכך.
לכן, התייצבותו למען השוטרים - והפעם לא במקרים של אלימות משטרתית - מרעננת כלימונדה קרה ביום קיץ חם, אבל היא בגדר "קצת מדי ומאוחר מדי". המאבק הזה נמצא על סדר יומו מהיום הראשון לעבודתו, ומקומה של עבודה מאורגנת הוא לא להיות גרזן מעל ראשה של המשטרה והממשלה, כאשר המדינה מפירה את החלטותיה שלה עצמה, גם נגד עמדת בית- המשפט, אלא כזכות יסוד, של כל עובד/ת במשק, וגם בשירותי הביטחון. העוול ארוך השנים חייב להיות מתוקן.
אני קורא לשר ארדן לתמוך בהצעת החוק שאותה הנחתי בפברואר השנה, יחד עם חבריי, חברי-הכנסת עמיר פרץ וסאלח סעד, בנושא התארגנויות בכוחות הביטחון.
■ הכותב הוא חבר כנסת ממרצ, יוזם הצעת החוק לביטול איסור התארגנות במשטרה ובשירות בתי הסוהר.