ילדי הירח / איור: תמיר שפר
א. חברות וחברים, חדשות מרגשות. יש לי גיבור חדש: יוסאקו מאזאווה, המיליארדר היפני שהולך להיות התייר הראשון לירח. לא יודע איך זה עובד אצלכם, אבל בשבילי, גיבורים זה עניין רציני מאוד ולא סתם עוד שם תואר שנשחק משימוש יתר לא מתאים עד שהתרוקן לגמרי ממשמעות, כמו "גאון". אנשים קוראים גאון לכל אהבל שמצליח להפוך חביתה. זה מעצבן אותי. גם "גיבור" סובלת מאותה בעיה, חייבים להודות. מדובר במילה שהידרדרה עד שהפכה לסרח עודף שנגרר מאחורי "אח שלי", וחבל. אבל נעזוב את זה עכשיו.
יוסאקו מאזאווה לא נכנס לרשימת הגיבורים שלי בגלל שהוא יפני, אף שזה בהחלט יתרון. הוא גם לא נכנס לרשימה בגלל שהוא מיליארדר, אם כבר, זה היווה עבורו מכשול, והוא אפילו לא נכנס לרשימת הגיבורים בגלל שהוא טס לחלל, אף שזה החלום הכי גדול שאי פעם היה, יש וככל הנראה גם יהיה לי. יוסאקו מאזאווה הוא הגיבור שלי כי הוא עשה הרבה יותר מסתם להגשים חלום שלי - הוא הראה לי איך באמת צריך לחלום. אני מודה, בפעם הראשונה שקראתי את ההכרזה של אלון מאסק וספייס אקס על תייר החלל הראשון, בערה קנאתי כאש. קינאתי עד שהלב שלי התחיל לפמפם דם ירוק לוורידים, כמו בכל פעם שאני קורא על תיירי חלל כאלה, רק פי אלף, שזה פחות או יותר מכפלת המרחק שיעשה מאזאווה ביחס לקודמיו: עד עכשיו נסעו תיירי החלל לא יותר רחוק מתחנת החלל הבינלאומית, שנמצאת במרחק של 400 קילומטרים מפה. הירח במרחק של כ-384,400 קילומטרים.
העניין הוא שאני לא אוהב לקנא באנשים. קנאה היא רגש מורכב ורפלקסיבי שמאלץ את הקנאי להתמודד עם עצמו, כישלונותיו והחמצותיו. קנאה זה רגש נורא מעייף. אז חשבתי לעצמי להמיר את הקנאה בשנאה, הרי שנאה היא רגש כל-כך הרבה יותר זול ופשוט וקל להכיל, לא ככה? כל מה שאני צריך, סברתי, זה פשוט לשנוא את המיליארדר היפני בן ה-42 והקנאה תיעלם. אבל לאינטרנט היו תוכניות אחרות בשבילי.
ב. הטיסה המדוברת לירח - הביג פלאקון רוקט של ספייס אקס - לא תצא לפני 2023. הטיל שאמור לשאת את החללית טרם נוסה, וחתיכת טיל זה אמור להיות: העוצמתי ביותר שנבנה, עם 31 מנועי ראפטור חדשים ומספיק כוח כדי לשאת 150 טונות מחוץ למסלול סביב כדור הארץ. כמו שאר הטילים של ספייס אקס הוא יהיה רב פעמי. גם החללית, מלאכת מחשבת באורך של כחמישים מטרים ומסוגלת לשאת מאה איש, עדיין בשלב התכנון. החללית על נוסעיה לא אמורה לנחות על הירח אלא לחוג סביבו במרחק של 200 קילומטרים. זו גם לא הפעם הראשונה שאלון מאסק מכריז על שיגור תיירי חלל בקול רם ומאוחר מקפיא את התוכנית בלחש, אבל עכשיו זה נראה רציני יותר.
כבר מזמן הבנתי שכמו ברוב התחומים, גם הטיסות לחלל יהיו בשלב הראשון עניין לעשירים בלבד ורק הרבה יותר מאוחר ייפתחו השמיים שמעל השמיים גם לאנשים רגילים כמונו. כל תיירי החלל עד עכשיו (מדובר בלא יותר מעשרה אנשים) היו מיליארדרים כאלה ואחרים שפינקו את עצמם. אני מבין, אבל זה לא אומר שזה לא מעצבן אותי. ואתם יודעים מה הכי מעצבן אותי? יותר משמעצבן שהם טסים, מעצבן אותי שהם לא טסים. מיליארדרים הם כאלה קמצנים, בחיי! טיסה ושהות של שבועיים(!) בתחנת החלל הבינלאומית עולה משהו כמו שלושים מיליון דולר. אם הייתי מיליארדר, זה הדבר הראשון שהייתי עושה, ולפחות פעם אחת - רק כי אפשר ואני יכול. אין בלבי רגש מלבד בוז כלפי מי שיכול לטוס לחלל ולא טס. אין פלא, אגב, שאף מיליארדר ישראלי לא טס לחלל: העשירים הישראלים הם, בגדול, חבורה של חמוצים שלא יודעים ליהנות מהחיים.
אבל יוסאקו מאזאווה לא רק שטס לירח - הוא גם לוקח איתו ועל חשבונו חבורה של שמונה אמנים (תיכף נגיע לחלק הזה). איך אפשר שלא לחוש משהו חוץ מכבוד כלפי איש כזה. מאזאווה ומאסק סירבו לומר כמה שילם הראשון על התענוג, אבל אפשר להעריך את הסכום במשהו כמו מיליארד דולר: החברה המתחרה, ספייס אדוונצ'רס, מציעה הרפתקה דומה במאה מיליון דולר לכרטיס בודד. מאזאווה הוא לא ג'ף בזוס: לבזוס יש 150 מיליארד דולר, למאזאווה - שלושה. לא מדובר בהוצאה שולית עבורו - האיש הולך לכלות שליש מהונו על חלום. זו לא סתם גחמה בשבילו. ולגבי הונו: הוא לא סוחר נשק, איל נפט או טייקון הימורים. מאזאווה לא הוסיף אלימות וניצול לעולם, אם כבר גרע מהם. הוא איש של מוזיקה ואופנה, הדברים היפים של החיים. אגב, אלה בדיוק שני הדברים שאני מתלבט לגביהם בכל מה שקשור לטיסה לירח: מה ללבוש ומה לשמוע.
ג. הרעיון לצאת לירח עם אמנים, הוא מספר, עלה לו כשעמד ובהה ב"ללא כותרת", ציור של האמן ז'אן מישל בסקיה מ-1982, שאותו רכש לפני כן בדיוק בסכום של 110.5 מיליון דולר. "חשבתי מה היה קורה אם בסקיה היה יוצא לחלל והיה רואה את הירח מקרוב - איזו יצירת מופת נהדרת יכול היה ליצור; וג'ון לנון - איזה שירים היה כותב לו היה רואה בעיניו את הארץ ככדור". חשב והגה תוכנית: לקחת לירח שישה עד שמונה מתוך הרשימה: במאי, צייר, רקדן, סופר, מוזיקאי, מעצב אופנה, פסל, צלם וארכיטקט - כולם מהטופ של הטופ - ולתת להם ליצור. לא ליצור משהו עבור מאזאווה - אלא בשביל עצמם.
איזו מחשבה פשוטה וטהורה, איזו אמונה בכוח של האמנות. נשבע לכם שכמעט בכיתי מרוב התרגשות כששמעתי אותו מדבר על כבוד לירח כמקור השראה לאנושות מאז ומעולם. "נטוס לירח בשם האמנות והשלום", אמר. מיליארדרים אחרים רוכשים קבוצות כדורגל ופוליטיקאים, מאזאווה מקדם את האנושות, ולא מנסה למכור שום דבר לאף אחד. הוא לימד אותנו איך צריך לחלום: בשביל כל העולם. זה גיבור.
ברור מאיפה הוא קיבל את זה: מהרוקנרול. בעבר היה מאזאווה מתופף בלהקת פאנק, ועד היום, כשהוא מיליארדר מכובד, הוא מציג את עצמו כ"סקייטר, מתופף ויזם" ושומר ברשתות החברתיות על כינוי הפאנק שלו: You suck (משחק מילים על שמו, יוסאקו). עדות אופי מכרעת שממנה אני למד שהאיש לא לוקח את עצמו ברצינות גדולה מדי, וזו אולי המחמאה הכי גדולה שאני יכול לתת למישהו. בגלל זה, אגב, אני גם מאוד אוהב את אלון מאסק: הוא חופשי. כשתצא הטיסה בעוד חמש שנים יהיה יוסאקו מאזאווה בגיל שלי היום. אין הרבה דברים טובים שאני יכול לומר על הגיל שלי, מלבד זה: מדובר בגיל מושלם לטוס בו לירח.
ד. מתופף בלהקת פאנק שהפך להיות מיליארדר לוקח שמונה אמנים מכל העולם לטיול של שבוע סביב הירח. אני כל-כך רוצה וצריך להיות שם. מגיע לי! זה החלום שלי. כן, אני יודע שאני לא אחד משמונת האמנים בטופ של העולם - לא צריך להגיד לי את זה, תודה רבה באמת - אבל על החללית המתוכננת יש מקום למאה איש, יש עבודה לעשות, דברים לסחוב, שירותים לנקות, משקאות להגיש. הצייר צריך לנקות את המברשות שלו על מישהו, לא? כל עבודה מכבדת את בעליה, בעיקר בחלל.
חלום באספמיא, אני יודע. החללית הזאת תצא ככל הנראה בלעדיי, אם תצא. זה עדיין סימן מעורר תקווה לתיירות חלל במחיר נורמלי בעתיד הרחוק אך הנראה לעין, אולם לאט-לאט אני מתחיל לקבל את העובדה שעד שאני אגיע לירח כתייר חלל, כבר יהיה שם מקדונלדס ובית חב"ד, כמו שמתואר באלבום הנהדר Tranquility Base Hotel & Casino של ארקטיק מאנקיז. אבל זה בסדר מבחינתי, אני אולי נשאר פה - אבל לפחות יש לי גיבור חדש.