פנסיה גמלאים / צילום: שאטרסטוק
מחקר שפורסם באחרונה ע"י מרכז טאוב קובע שהעלאת גיל הפרישה לנשים בשנתיים מ-62 ל-64, תגדיל את הפנסיה של נשים שיוצאות לגמלאות בכ-16% בכל חודש. השוואת גיל הפרישה של נשים לגיל הפרישה של גברים (67) תגדיל את הפנסיה החודשית של הנשים בכ-45%.
לאור נתונים אלה קשה להבין את התנגדותן התקיפה של שדולות הנשים להעלאת גיל הפרישה לנשים. מצד אחד ארגוני הנשים וחברות הכנסת נאבקות - בצדק - למען שוויון זכויות מלא ושכר זהה לנשים ולגברים. מצד שני הן עולות על בריקדות כדי להנציח את אי-השוויון בגיל הפרישה, שבו קיים כיום פער בלתי הגיוני של 5 שנים לטובת הנשים.
שדולות הנשים טוענות שקיימת אפליה של נשים בשוק העבודה, הן בשכר והן בקידום לתפקידים בכירים. כתוצאה מכך נשים רבות עובדות בשכר נמוך יחסית, צוברות זכויות פנסיה נמוכות, מפוטרות בגיל מוקדם יחסית ומתקשות למצוא עבודה בגילאים שמעל 55. דחיית גיל הפרישה בשנתיים תגרום לכך שגם קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי תידחה בשנתיים (הקצבה משולמת רק החל מגיל הפרישה החוקי) ונשים רבות ייאלצו לחיות בעוני ובמחסור.
טענה נוספת מתייחסת לכך שנשים רבות עובדות ב"מקצועות-שוחקים" והדרישה מהן לעבוד שנתיים נוספות תגרום להן קשיים רבים ובלתי נסבלים. לכן חייבים לאפשר לנשים שעובדות ב"מקצועות-שוחקים" להמשיך ולפרוש כבר בגיל 62.
מה הם אותם "מקצועות שוחקים" שבגללן נשים לא יוכלו לדחות את פרישתן מהעבודה מגיל 62 לגיל 64? במסמך שפורסם ע"י מרכז אדווה לשוויון וצדק חברתי בישראל, נאמר שנשים מרוכזות במגזר הציבורי ובמיוחד בשירותים החברתיים. בהמשך מביאים עורכי המסמך דוגמה ל"עובדות שחוקות שמתות לפרוש": מורות, עובדות סוציאליות, אחיות ופקידות.
קשה שלא להתקומם נגד הצגת הנשים כמגדר חלש שלא מסוגל לעבוד עד גיל 64, בעוד שהגברים חייבים על פי חוק לעבוד עד גיל 67 כדי לזכות בפנסיה. האם עבודת נשים כפועלות-תעשייה, פקידות, מורות, עובדות-סוציאליות, אחיות, רופאות, מהנדסות, עורכות-דין, או הייטקיסטיות, גורמת ל"שחיקה" יותר מעבודת גברים במקצועות אלה?
האם גברים שעובדים בחוץ בשמש ובגשם עד גיל 67, בבניין, בחקלאות, בשמירה, בפינוי-אשפה, בסלילת כבישים, בסבלות בנמלים ובשדות תעופה, בהתקנת מזגנים, או בחלוקת דואר ושליחויות - אינם עובדים ב"מקצועות שוחקים"? מדוע הם יכולים לעבוד עד גיל 67 ופקידה במשרד ממשלתי עייפה ושחוקה כבר בגיל 62?
הכוונות הטובות של שדולות הנשים, שרוצות להגן על אותן "עובדות שחוקות שמתות לפרוש", גורמות נזק כלכלי כבד לכלל הנשים העובדות בישראל. בגלל הסחבת בהעלאת גיל הפרישה, כל הנשים העובדות בישראל נפגעות וזכויות הפנסיה שהן צוברות לגיל זקנה נשחקות וקטנות בהשוואה לפנסיות של הגברים.
מצד אחד נשים עובדות 5 שנים פחות מגברים ולכן צוברות הרבה פחות כסף בקרנות הפנסיה שלהן. מצד שני תוחלת החיים של נשים בישראל גבוהה בכ-4 שנים מזו של גברים. את הסכום הקטן יחסית שהנשים צוברות צריך לחלק על פני יותר שנים. התוצאה היא פנסיות קטנות יותר לנשים, גם אם שכרן היה שווה כל השנים לשכר הגברים.
אין ספק שראוי לסייע ולעזור לנשים שהגיעו לגיל פרישה ואין להן פנסיה ראויה, חסכונות או מקורות הכנסה אחרים. סיוע זה צריך להינתן באותה מידה גם לגברים שמגיעים לגיל פרישה ואין להם פנסיה ראויה, חסכונות או מקורות הכנסה אחרים. אין גם ספק שראוי וצריך להקדים במידת האפשר את גיל הפרישה לעובדות וגם לעובדים ב"מקצועות שוחקים" כגון הוראה, עבודה בתנאי רעש/רטיבות חריגים, עבודה פיזית בחוץ (חקלאות, כבישים, בניין וכד').
זו בעיה אנושית ולא בעיה מגדרית של נשים שמגיעות לגיל הפנסיה. אם רוצים לדאוג לאוכלוסיות מוחלשות יש לעשות זאת תוך שוויון בין נשים וגברים וללא אפליה מגדרית, גם אם הפעם מדובר באפליה לטובת הנשים.
■ הכותבת היא מרצה וחוקרת בחשבונאות ובמימון במסלול האקדמי של המכללה למינהל.