ישיבת ממשלה/ צילום: אלכס קולומויסקי, ידיעות אחרונות
נראה שראש הממשלה הצליח לדחות עוד קצת את מועד הבחירות, אבל אירועי הימים האחרונים הם פגיעה אנושה ביכולתה של הממשלה לתפקד כריבון מחליט ומבצע.
גם בתנאים אופטימליים עבודת הממשלה מורכבת מאוד ומשקולות כובד רבות מונחות על צווארה. בעידן הנוכחי מוקדי השליטה והכוח השתטחו. בעבר ממשלות היו חזקות. הן שלטו באופן היררכי, לראשי הממשלות הייתה יכולת הכרעה וביצוע, הם קבעו את סדר העדיפויות הלאומי, הם קיבלו החלטות שיצרו מדיניות ציבורית כמעט בכל נושא אזרחי וניהלו ביד רמה.
בעשורים האחרונים המודלים ההיררכיים קרסו. בכל הסקטורים. ושינו את כללי המשחק. היום מודלים של ציות ומשמעת כמעט ולא קיימים. אולי בצבא. ואפילו זה לא בטוח.
לממשלות היום קשה מאוד לקבל החלטות, ועוד יותר מכך קשה להן לבצע. בעידן הנוכחי הניהול הוא בעיקרו ניהול של שינויים. הוא נשען מלכתחילה על יצירה של קואליציות והסכמות. המבחן הגדול ביותר של המנהיגות כיום היא היכולת לנהל התנגדויות כדי לייצר שינויים. ראש ממשלה צריך להקדיש זמן רב מאוד כדי לרתום, לשכנע, לייצר הסכמות, לבנות נוסחאות מוסכמות ולהוביל החלטות.
צמצום כוחה של הממשלה לכזו שנשענת על 61 חברי כנסת בלבד יהפוך את הקושי לבלתי אפשרי. כל חבר כנסת יכול להפוך כל נושא למשא ומתן. כל חבר כנסת יכול להתנות את תמיכתו בממשלה בנושאים שחשובים לו. חברי הכנסת מריחים את ריח הבחירות. ההישרדות הפוליטית שלהם חשובה להם יותר מכל דבר אחר. אצל חלקם אפילו יותר מטובת המדינה. אפשר לדמיין לעצמנו איך תיראה הכנסת ביום ההצבעה על חוק הגיוס לאחר שאתמול הקואליציה התחילה להפסיד בהצבעות על עניינים פחות חשובים.
גם המערכת המקצועית מזהה את חולשת הדרג הפוליטי. פקידות שמתנגדת למדיניות מסוימת תוכל עכשיו להתנגד לה יותר בקלות. היא תניח שנבחר הציבור זמני ביותר ואוטוטו יפנה את כסאו, ובנסיבות האלה מידת המחויבות שלה אליו תצטמצם עוד יותר.
נוסיף לכך את דרך הפעולה של נתניהו. לרוב ראשי הממשלה בעבר היו "מטבחים", "מטבחונים" ו"צוותים" שהיו "משככי זעזועים" לראש הממשלה, מתווכים מטעמו. נתניהו איננו מצטיין בכך. הוא פועל לבד ברוב החזיתות. המתווכים מטעמו מעטים מאוד במספרם, ויותר מכך בכוחם ויכולתם. שיטת הניהול הזו של נתניהו מלכתחילה מערימה קשיים גדולים מאוד על תפקוד הממשלה, ועכשיו אף שבעתיים. העומס עליו יהפוך להיות בלתי אפשרי לתפקוד.
אין ספק שנתניהו עשה בית ספר פוליטי לאביגדור ליברמן ולנפתלי בנט. הנאום שלו שלשום התעסק רק בהם. חלקו הוקדש לטענה של ליברמן שראש הממשלה חלש ביטחונית. הוא הדף את הטענה הזו כשסיפר על עברו הצבאי והישגיו הביטחוניים, ובחלקו השני של הנאום ניצל את הטעות החמורה של בנט כשהציב אוליטימטום שיתפטר אם לא ימונה לשר ביטחון (לבנט היו כל כך הרבה חלופות לפעולות שהיו מייצרות לו רווח פוליטי משמעותי והוא עשה טעות של טירון).
בנסיבות הקיימות, של ממשלה שממילא קשה לה לתפקד בתנאים אופטימליים, שנשענת על רוב פרלמנטרי רעוע מאוד, שחבריה פועלים מצרכי הישרדות פוליטית, ואלה שבטנם מלאה נמצאים בה מהסיבות הלא נכונות, במצב הזה אי-אפשר למשול. אי-אפשר לקיים תהליכים מסודרים של קבלת החלטות וביצוע. לכל היותר אפשר להעמיד פנים שיש ממשלה. סוג של מציאות מדומה. וירטואלית.
בפועל, גם אם מערכת הבחירות טרם הוכרזה, היא כבר החלה. הממשלה הפכה למעשה לממשלת מעבר. ממשלה מוגבלת שחסרונותיה עולים על יכולותיה. האתגרים לפתחה רבים ומורכבים. לו הייתה חברה פרטית מזמן היו סוגרים אותה. בתנאים הנוכחיים טוב יעשה ראש הממשלה אם יקדים את הבחירות. כל חלופה אחרת תהיה קרטוע, גמגום ומבוכה. ואנחנו האזרחים נשלם את המחיר.
הכותב היה מזכיר הממשלה בשנים 2007-2009 בממשלת אהוד אולמרט