קמפיין איחוד מפלגות השמאל. בבני ברק מחקו את ציפי לבני / קרדיט: ראובני פרידן
לאחרונה פורסם שבמסגרת הקמפיין שקורא לאיחוד של השחקנים הפוליטיים במה שנקרא, גוש המרכז-שמאל, הורדה תמונתה של חברת הכנסת ציפי לבני משלטי החוצות שנתלו בעיר בני ברק. זעקת ההדרה הופעלה ונשמעה והרשתות החברתיות יצאו נגד העירייה, חברת הפרסום והפוליטיקאים עצמם. אלא שראוי היה לזעוק עוד קודם, מיד עם השקת הקמפיין שמציע אלטרנטיבה של שישה גברים ואישה אחת בלבד להנהגה הפוליטית של מדינת ישראל.
ההתנהלות הזו, שבאה לידי ביטוי כה בוטה בהובלת הקבוצה שעומדת מאחורי "בלי איחוד הקול אבוד", לא אמורה להפתיע אותנו. מבט על הקמפיינים שמובילים המועמדים הרלבנטיים לראשות הממשלה מראה, שנשים הן לא חלק מהמשחק הפוליטי.
נתניהו, גנץ ולפיד, שהם על פי הסקרים הפוליטיקאים שעומדים בראש המפלגות שיזכו למרבית המנדטים, מנהלים קמפיין המדיר מהמרחב הציבורי נשים: מפלגת יש עתיד ש"באה לשנות", מפלגת חוסן לישראל, שאצלה "ישראל לפני הכל" או מפלגת הליכוד, שבינתיים היא פשוט "בראשות נתניהו". אלה הן המפלגות המובילות, הדומיננטיות, שמשקיעות את הסכומים הגבוהים ביותר בקמפיינים שלהן, ושלושתן הבינו שכדי לנצח בבחירות האלה הן צריכות להעמיד גבר, עדיף בגיל העמידה, ואותו בלבד בראש מסע יחסי הציבור שיביא לו את הניצחון הנכסף.
זה לא ייצוג הולם. זו בושה.
לא ניתן לטעון שבמפלגות האלה אין נשים. יש ויש. במפלגתו של גנץ נותר לנו רק לקוות, שאם וכאשר תהיה רשימה של מועמדים, תופענה שם גם כמה נשים. ההחלטה להעלים נשים בשלטי החוצות, בסרטונים במדיות החברתיות ומעל דפי העיתון צריכה להטריד את כולנו. לא רק את עיריית בני ברק, שכמובן משמיעה את הקול בכיוון הלא נכון. נראה כי מאחורי המועמדים לראשות הממשלה עומד... גבר או גברים נוספים.
הבחירה בהעלמת הנשים בקמפיינים מעוררת כמה שאלות: האם אותם מועמדים, על יועציהם האסטרטגיים, מחקו את קהל הבוחרות בישראל? או שאולי לתפיסתם כשנשים באות לבחור ראש ממשלה הן מחפשות גבר בלבד, ואם תמונתו תתנוסס בכל רחבי הארץ הן ירגישו בטוחות? מוגנות?
אגב, בדיקה מהירה באינטרנט מראה שלפחות מבחינת אנשי יחסי הציבור שעובדים עם אותן מפלגות, שלושתם הם, ניחשתן נכון, גברים.
לא ניתן להתעלם מכברת הדרך שעשתה החברה הישראלית - בבחירות לרשויות המקומיות שנערכו לא מכבר יש לנו שש ראשות עיר, ארבע ראשות מועצות מקומיות, ועוד ארבע ראשות מועצות אזוריות.
לעניין זה יפים דבריו של ג'סטין טרודו, ראש ממשלת קנדה ומי שהבין כבר ב-2015 שלא ניתן להקים שלטון ללא ייצוג שוויוני לנשים וגברים. כשנשאל למה עשה זאת הוא השיב: "כי זו שנת 2015". את מה שהוא הבין אז, עוד לא הבינו בישראל של שנת 2019.
הדרת נשים מהמרחב הציבורי פוגעת בשוויון. שטיפת הארץ בשלטי חוצות שמופיעים בהם רק גברים היא הדרה. העלמת הפוליטיקאיות מהנראות של המפלגות הגדולות תפגע בטווח הארוך גם בקמפיינים של המפלגות הללו. נשים הן חלק שווה במשחק הפוליטי וראוי שקולן ישמע ותמונתן תתנוסס בימים סוערים אלה של בחירות.
הכותבת היא מנהלת המרכז לערכים ומוסדות דמוקרטיים במכון הישראלי לדמוקרטיה