ראש הממשלה בנימין נתניהו / צילום: תמר מצפי
עיון בתוצאות הבחירות לכנסת מלמד כי ראש הממשלה בנימין נתניהו, זכה לא רק בניצחון מרשים ברמה הארצית, אלא גם בהבעת תמיכה בלתי מסויגת בערי הפריפריה הדרומית, שבהן האזרחים הצביעו בגדול עבור הליכוד ונתניהו. בבאר-שבע ובשדרות זכה הליכוד ל-43% תמיכה, בירוחם ל-41%, באופקים 36%, והגדילה לעשות דימונה עם 56% תמיכה. בהשוואה, שיעור ההצבעה לליכוד ברמה הארצית עמד על 26%.
אלא שיש לראות במנדט שהעניקו תושבי הנגב לנתניהו ולליכוד מעין שטר הממתין לפירעון. כיום, בואכה שנת 2020, רק חלק קטן מהחזון לפיתוח הפריפריה והנגב התממש. בעוד המרכז מפגין שיעורי צמיחה גבוהים יחסית, הפריפריה חלשה. בחירות אחר בחירות אנו מוצפים בהבטחות, נותנים אמון ללא תנאי ומתאכזבים מחדש. האכזבה נובעת מכך שאפשר היה לעשות הרבה יותר. במצב זה מצופה מראש הממשלה ומהליכוד כמפלגת שלטון, שיקדישו משאבים לפתרון המצוקות של הפריפריה בכלל והנגב בפרט. מדובר לא רק במימוש מחויבות אלקטורלית כפשוטה, אלא גם במחויבות מוסרית שמשתלבת היטב באינטרס הלאומי.
בעיני, כתושבת הנגב שנולדה, גדלה והתחנכה כאן, ולימים אף גידלה את ילדיה בנגב, החזון הוא ברור - הנגב צריך ויכול להיות חלופה ראויה לדור הצעיר שיימצאו בו את ביתו ויכרוך בו עתידו. התנאי לכך הוא פיתוח תעשייה חזקה עתירת-טכנולוגיה, לצד המשך ביסוס המוסדות להשכלה גבוהה שקיימים באזור. עוגנים אלה יביאו לכאן אוכלוסייה משכילה וחזקה כלכלית ומכאן תיווצר תגובת שרשרת שתביא לשינוי המיוחל. הדבר ישנה לחלוטין את מצבו הכלכלי והחברתי של הנגב ובהכרח של המדינה כולה.
צריך לומר שממשלת הליכוד עשתה לא מעט למען הנגב. זה בלט במיוחד בתחומי התשתיות הפיזיות. אך כיום נדרשת תנופת עשייה מרוכזת ככפפת אגרוף כדי למצות ולמנף את היתרונות היחסיים של הנגב.
יש כיום שלושה מנופי צמיחה מרכזיים שיכולים לחולל שינוי דרמטי בפיתוח הנגב - הקמת קריית המודיעין של צה"ל בצומת שוקת בנגב (במקביל להקמת קריית התקשוב שתקום ליד אוניברסיטת בן-גוריון), הקמת שדה תעופה אזרחי משלים לשדה התעופה הצבאי הקיים בנבטים והקמת בי"ח שני בנגב.
כל שלושת הפרויקטים הללו עומדים בסימן שאלה אחד גדול. הרמטכ"ל אביב כוכבי מתנגד להעברת בסיסי המודיעין של צה"ל לצומת שוקת, בעיקר בשל התנגדות אנשי הקבע למעבר ובעיות התחבורה שטרם באו על פתרונן. הקמת בי"ח שני בנגב מתעכבת בלי סוף ואילו הקמת שדה תעופה הבינ"ל בנבטים כלל אינה עומדת על הפרק, זאת בשל החלטת הממשלה על הקמתו ברמת דוד, בניגוד לכל שיקול סביבתי ותעסוקתי ובניגוד גמור לעמדת התושבים באזור.
חיזוק הדרום ובאר-שבע כמטרופולין המרכזי בו חייב לעמוד בראש סדר העדיפויות הלאומי. תושבי הנגב מייחלים לכך ומצפים לכך. לנתניהו יש כאן הזדמנות היסטורית לממש את חזונו של דוד בן-גוריון על הפרחת שממות הנגב. החזון הזה רלוונטי מתמיד. לאחרונה יצאה לדרך תוכנית "עתיד משותף - ישראל 2048", שמטרתה הפיכת הנגב והגליל למנועי צמיחה לאומיים המהווים אבן שואבת לאוכלוסייה המחפשת איכות חיים, הזדמנויות להגשמה עצמית וערכית בישראל. מימושה של תוכנית זו היא קריטית לעתידה של ישראל בה מרבית האוכלוסייה מתרכזת כיום בצפיפות מהגבוהות בעולם בגוש דן.
הכותבת היא חברת מועצת עומר, חברת הוועד המנהל של אוניברסיטת בן-גוריון ומנהלת-שותפה בפירמת לוצאטו את לוצאטו