נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון / צילום: רפי קוץ
קשה לחשוד בי שאיני חובבת קניות. גם לי נעים לשלם פחות על נסיעות לחו"ל או על השופינג. אבל התחזקות השקל אל מול הדולר והאירו, שמצביעה על מצבה האיתן של ישראל לעומת האטה בעולם, צריכה גם לעורר דאגה ולתהות היכן המנהיגות הכלכלית של ישראל, כי המילה "חזק" יכולה לתעתע.
כשהיצואנים מתדפקים על הדלתות ומנסים להבהיר עד כמה פיחות המטבע הוא בעייתי, הם יודעים כבר שלאורך זמן יהיה קשה להתמיד ברכישות המט"ח. אבל בזמן כהונתה של ד"ר קרנית פלוג, לפחות, הייתה יציבות בהיבט הזה. היא ידעה שהיא יוצאת למלחמה בספקולנטים, אבל העזה ולא אפשרה למטבע לרדת מתחת ל 3.5 שקל.
נגיד בנק ישראל הנוכחי, פרופ' אמיר ירון, במבחן המשמעותי הראשון שלו, התנהל בצורה בלתי מובנת. בין פיחות המטבע הדרמטי לבין הורדת הריבית בארה"ב, הוא הספיק להעביר מסר שלא יתערב בשוק, ואז כשהבין את גודל הדרמה, ניסה לתקן. אבל השוק מבין את המסר - מה שהיה לא יהיה, כל עוד התערבות הנגיד תהיה מאוד מדודה. ייתכן כי השוק "התמכר" לרכישות המט"ח, וכי חוזק השקל הוא עניין שלא ניתן להילחם בו באמצעות הרכישות - אבל לעת הזאת, אין ברירה.
כמי שנושמת תעשייה, קשה לי להסביר למי שנהנה מקניות זולות, כמה לחץ המט"ח יכול להיות דרמטי עבור הכלכלה הישראלית בטווח הבינוני. כיון שקשה לראות כיצד המגמה של תיסוף השקל משתנה, המנהיגות הכלכלית של ישראל חייבת לייצר רשת בטחון משמעותית לענפים המושפעים ממנו הכי הרבה - תעשייה ותיירות.
למרבה הצער, התעשייה בישראל כבר מבינה שאנחנו באפקט "המאוורר" - עומדים מול הרוח בידיעה שגם אם המשב הראשון לא העיף אותך, יבוא משב שני ואחריו נוסף. פעם זהו המט"ח, פעם זוהי רגולציה לא יציבה ופעם הבטחות על הקרח לקדם את כושר התחרות של היצור/יצוא בישראל (רק תבדקו כמה מפעלים אכן חוברו לגז למשל). אוהבים להתפאר בתעשיית ההייטק אבל ממעטים לחשוב על העובדים המועסקים באלפי מפעלים קטנים, בעיקר בפריפריה, שנאחזים בציפורניים. עד שיהיה לנו עוד נגב קרמיקה, עוד חרסה, שקורסות תחת התחרות, שגם היא זולה בהרבה ליבוא נוכח המטבע.
איני קוראת לחזור למכסי מגן, אבל הגנה על התעשייה המקומית ובעיקר יצירת תוכנית לצמיחה, הוא משהו שדרשתי כיו"ר שדולת התעשייה לאורך שנות כהונתי בכנסת.
מה שאנו חווים עתה הוא דממה מוחלטת של מנהיגות כלכלית משותקת. אפשר לתלות הכול בבחירות, בגירעון הצפוי וכו. אבל העוצמה הכלכלית שלנו נובעת מהיכולת להתמודד עם טלטלות עולמיות ומקומיות. היכולת הזאת נבעה גם מכך שלמרות שחיקת המטבע והפריון הנמוך, הצליחה התעשייה לשמור על עצמה. לא התפתחות, שימור. כל מי שעסק אי פעם בניהול יודע ששימור אינו מספיק כדי לשרוד לאורך זמן, כשעומדים מול הרוח. חייבים לייצר מהלכים כנגד תיסוף השקל שאינם תלויים רק במדיניות הרכישות של הנגיד. מתוך הכרות קרובה עם תוכניות האוצר של השנים האחרונות, שלמרות כוונות טובות הניבו מעט מאוד בשורות לתעשייה, הגיע הזמן למהלכים ממשיים שיעודדו פיתוח וצמיחה, ולא דריכה במקום במקרה הטוב, או סגירה ויציאה של מפעלים לחו"ל במקרה הרע.
הכותבת היא תעשיינית; כיהנה בעבר כחברת כנסת במפלגת העבודה