ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון / צילום: איל יצהר
מבטים ממעוף הציפור על הנעשה במוסדות הפיקוח על השלטון מציירים תמונה שחלק מהתקשורת - שעסוקה בהבלטת אירועים ספציפיים - מפספסת: השרים, ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו, יכולים למעשה לעשות יותר ויותר ככל העולה על רוחם. נתחיל בזאת שיש פגרה אינסופית כמעט, ולראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל אין פיקוח פרלמנטרי קרוב לשנה על הממשלה. אין שאילתות, אין כמעט ועדות. אין כלום מאז דצמבר 2018, ונראה שגם לא יהיה כלום לפחות עוד שלושה חודשים.
נמשיך. אין ראש אופוזיציה. תפקיד היו"ר אינו רק טקסי, חובתם של רה"מ וגורמי הביטחון השונים לתדרך ולעדכן, חודשית, את יו"ר האופוזיציה ב"ענייני המדינה", שהם בפועל סוגיות ביטחוניות רגישות. לדבר חשיבות קריטית. יצחק (בוז'י) הרצוג סיפר לי, כי בזמנו כראש האופוזיציה, היו פעמים שדעתו בפגישות אלו שינתה מציאות. בני גנץ קיבל את לשכת ראש האופוזיציה, אבל לא דרש שום כלי שבא עם התפקיד. כששאלתי את דוברו, אם הם ביקשו לקבל את התדרוכים הקבועים בחוק, נראה היה שאין לו מושג על מה אני מדבר. רק השבוע, ובכלל בהזמנת נתניהו, הגיע גנץ לתדרוך ביטחוני ראשון - ואף כאן, נתניהו עצמו לא נכח בתדרוך.
וזה לא הכול. נראה שאחד הכלים החשובים ביותר לפיקוח, מבקר המדינה, נמצא בתהליך השמדת ערך תפקידו. בזמן הקצר שהוא בתפקיד, המבקר החדש החליט החלטה בניגוד לחוק, שלפיה משרד המבקר לא יעביר ליועמ"ש חומרים פליליים שאותרו במשרדו. המבקר מבקש לסגור את האגף שחוקר שחיתות במשרדו. הוא מתמקד בפרגונים ובשבחים לממשלה, ופועל כך שרה"מ והשרים יוכלו לפעול בניגודי עניינים בצורה חוקית.
נכון, המבקר מדבר גם על רפורמה שתשפר את עבודת הביקורת. וגם אין שום בעיה לחלק שבחים כדי לשפר את התמריצים - אבל המסר הכללי לעובדי המדינה הוא: הפיקוח עליכם מתרופף. במיוחד כשהמבקר הודיע שיימנע מאזכור שמות ספציפיים בדוחותיו הבאים.
וגם זה לא הכול - אין לנו עדיין מפכ"ל. אין מנכ"ל למשרד רה"מ. אין ראש ליחידה לחופש מידע (שאחראית על שקיפות). מה זה אומר שיש ממלאי-מקום לתפקידים בכירים? שהם חלשים מהקבועים. שאפשר להזיזם בקלות - אם הם לא מתיישרים עם קווים מסוימים. נראה שדניאל הרשקוביץ, נציב שירות המדינה שמינה נתניהו אחרי נצח, ואמור לפקח על מינויים - התגלה גם כחותמת גומי. הנציב מאשר שוב ושוב מינויי מקורבים ונעדרי ניסיון ניהולי. הרשקוביץ, שאחראי גם על טוהר המידות והניראות - כנראה מצפצף עליהם, ולאחרונה התברר שבילה בחו"ל על חשבון תנועת חב"ד.
וגם כשהכנסת תשוב לפעול ולפקח על הממשלה, עדיין נהיה בבעיה. לפי מחקר משווה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, האופוזיציה הישראלית מלכתחילה קטנה ומפוצלת, והיא החלשה מכמעט כל חברותיה בדמוקרטיות הפרלמנטריות.
למה זה צריך להדאיג את כולנו?
רובנו יכולים להסכים על ההשלכות הקשות עבור מדינה שראש ממשלתה חשוד בפלילים. הנה רשימה חלקית: עם קרוע. אמון הציבור מרוסק. עיסוק אינסופי בנבחרי הציבור - במקום בציבור. מערכות בחירות חוזרות (ואולי שוב, מי יודע). וזה רק חלק מהתמונה - גם אם נתניהו יילך, עלולות לצוץ פרשות חדשות. שומרי סף חלשים, לצד פיקוח עלוב, יעודדו את מי שיחזיק ברסן השלטוני לשרת בעיקר את עצמו.
ובואו לא נתבלבל, לא משנה למי אנחנו מצביעים - כולנו מפסידים. אופוזיציה ופיקוח יעיל על השלטון הולכים יד ביד עם ממשלה חזקה ויציבה. למה? כי אופוזיציה חלשה ומסורסת מקשה על הממשלה להיות רגישה לדרישות מצד כלל הציבור. כתוצאה, השלטון יהיה פחות אחראי כלפי העם.
זו הסיבה שהמצב חייב להדאיג את כולנו - משמאל ומימין.
הכותב הוא עיתונאי עצמאי, מייסד מיזם "שקוף"