שריפות ביערות האמזונס, ברזיל / צילום: רויטרס
שינויי האקלים הם אתגר ענק, היום ובעתיד. אמנם הידע על הנושא לוקה בחסר, אך ידוע שפעילות תעשייתית ופליטת גזי חממה לאטמוספירה משפיעות עליהם. דוח "הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי האקלים" (IPCC) מראה, שעד 2050 תעלה הטמפרטורה במעלה-מעלה וחצי ביחס לטרום המהפכה התעשייתית, דבר שיזיק לאזורי חוף ולמקומות חמים, ויסייע לאזורים הרריים קרים. היות שאיני מדען אקלים, אקבל את הדוח כלשונו, ואתייחס לעניין אחר.
לעומת הקונצנזוס של השפעת האדם על האקלים, אין קונצנזוס כזה לגבי יכולתנו למתן את ההשפעה על-ידי רגולציה בינלאומית. הדוחות עוסקים בסיכויים ובטווחי טעות אדירים, ואלו גבולות הידע שלנו. ייתכן שתוטל רגולציה דרקונית, ונגלה שהשפעתה על הטמפרטורה זניחה. מנגד, מה שרגולציה עולמית תעשה הוא לפגוע קשות במדינות מתפתחות ובעניים ביותר בהן.
סין תורמת כ-30% מפליטות הפחמן הדו-חמצני. הודו, כ-7%. אם תיושם רגולציה עולמית, מדינות אפריקה שעוברות מהפכה תעשייתית ייתקלו בחסם התפתחותי. משנת 2000, צנח העוני הקיצוני בעולם מ-30% לכ-10%, בעיקר בשל התיעוש באסיה ובאפריקה. רגולציה דרקונית תעצור זאת, ותדרדר מיליונים לעוני, לרעב ואף מוות.
קל לדון ברגולציה במדינה עשירה ומשגשגת כשבדיה, אך לא במדינות המתפתחות. מבחינתן, חשמל יקר יותר ודרישות רגולטוריות מחמירות אומרים ייצור פחות משתלם, שיוביל לקריסת תעשיות ומפרנסים שהתקיימו מחקלאות. התעשיות הן נתיב ליציאה מהעוני שנמשך מאות שנים.
אז למה לא להטיל רגולציה סביבתית בעיקר על מדינות עשירות? כי בעיות גלובליות דורשות פתרונות גלובליים. הטלת רגולציה שונה תגרום לחברות המזהמות במדינות מפותחות עם רגולציה מחמירה, לעבור למדינות מתפתחות עם רגולציה מקילה, כפי שקורה היום. הדבר יחמיר יותר את הבעיה, כי מדינות כמו סין מעדיפות את הפיתוח הכלכלי על רווחת התושבים באזורים התעשייתיים, דבר שמוביל לזיהומים ולמות 1.6 מיליון סינים בשנה ממחלות זיהום אוויר, עניין שלא יעבור במדינה מערבית.
היות שהטלת מערכת רגולציה עולמית אינה פרקטית, ועלולה להיות קטלנית לחלשים, מה ניתן לעשות?
1. לעודד ייצור אנרגיה כלכלית וירוקה כמו אנרגיה גרעינית. לצערי, אנרגיה יעילה שאינה פולטת פחמן דו-חמצני גורמת ל"פניקת גרעין" חדשה. אולי בהשפעת הסדרה "צ'רנוביל", שמתארת מחדלים וזלזול בחיי אדם בהתמודדות עם האסון בכור הגרעיני שהתפוצץ בבריה"מ. יישום סביר של אנרגיה גרעינית במערב, מראה תמונה אחרת. בעשרות השנים האחרונות, מתו בעולם 36,000 איש על כל 1,000 טרהוואט של ייצור חשמל מנפט, ו-100,000 על כל 1,000 טרהוואט של ייצור חשמל מזהם מפחם.
מנגד, בהיסטוריית האנרגיה הגרעינית נהרגו 90 איש בלבד על כל 100,000 טרהווואט. כלומר, הזיהום הפחמי קטלני פי 1,100 משל אנרגיה גרעינית, כולל האסונות (האסון בפוקושימה גרם למקרה מוות אחד). למרות היעילות והבטיחות, רק 5% מהאנרגיה העולמית מיוצרים מאנרגיה גרעינית, ו-60% מפחם ומנפט. בישראל יש שתי תחנות פחם באשקלון ובחדרה, ואין אף כור גרעיני לאנרגיה.
2. ללחוץ על מדינות להפסיק לסבסד ייצור דלק מזהם. מדינות רבות מעניקות סובסידיה לדלק, מטעמים סוציאל-פופוליסטיים. ליטר דלק באקוודור עולה 49 סנט (1.7 ש"ח) ובוונצואלה 1.5 סנטים (5 אגורות). בעוד שהטלת רגולציות מיוחדות על מדינות מתפתחות היא פוגענית, צעד ראוי יהיה לחץ בינלאומי להפסקת הסובסידיה לתעשיות מזהמות. נציין, שהמיסוי על דלק בישראל מאוד גבוה - אנחנו במקום השביעי בעולם במחירי הדלק.
3. ליצור סחר בינלאומי חופשי, שייעל את ייצור מוצרי הצריכה, ויאפשר עלייה ברמת החיים במדינות המתפתחות וצמצום הזיהום העולמי. ככל שהכלכלה העולמית תבריא, תתחזק ותצמח, כך תוקל ההתמודדות עם שינויי האקלים. היום, היכולות להתמודד עם אסונות טבע אדירות לעומת העבר, בזכות הצמיחה הכלכלית והטכנולוגית. בשנות ה-20 במאה הקודמת, על כל 100,000 איש בעולם, נהרגו 45 אנשים מאסונות טבע. בעשור האחרון, צנח השיעור ב-97%, ל-1 ל-100,000. כיום, עיקר המוות מאסונות טבע נגרם מרעידות אדמה. ככל שהכלכלה, הטכנולוגיה והתשתיות יצמחו, יתפתחו ויתחזקו, כך נתמודד באופן רציונלי ואפקטיבי עם האתגרים שהעתיד האקלימי צופן בחובו.
זעקות שבר לא יספיקו להתמודד עם משבר האקלים. צריך לבחון בחוכמה את הפעולות שלנו, לוודא שהן אפקטיביות, ולחשוב על הנזקים שעלולים להיגרם למוחלשים בעולם. ככל שנשכיל לקיים דיון פרודוקטיבי על המטרות והאמצעים, כולנו כאנושות נוכל לצלוח את משבר האקלים.
הכותב הוא פעיל חברתי וממייסדי תנועת "חופש לכולנו". מכהן ככלכלן במשרד "סמקאי אסטרטגיה בע"מ"