גלידת וניל / צילום: רויטרס, Neil Hall
כשהייתי ילדה האופציות היו שוקולד, וניל ו/או תות בננה. גלידה זה טעים גם כשהמבחר מוגבל, אבל אין ספק שנחמד שבן אנד ג'ריס, נסטלה ודומיהן הגיעו לארץ והרחיבו את אופקינו הקולינריים. בעולם ההשקעות התהליך היה הפוך. היו לנו שפע של אפשרויות ועבור רובינו צמצמו אותן.
עולם ההשקעות מורכב יותר מ'צ'רי גרסיה' והיה מי שחשב במקומותינו שנכון לנהל אותו דרך רשויות נפרדות - רשות ני"ע שבצד ההשקעות, ממונה על קרנות הנאמנות וניהול התיקים, והממונה על שוק ההון שבצד ההשקעות, ממונה על החיסכון ארוך-הטווח. ההפרדה הזו יצרה ניסוי מעניין בהתנהגות אנושית באשר ליחס שלנו למבחר והשפעותיו.
אם נחזור רגע לעולם הפשוט יותר של אוכל, אחד הניסויים המתוארים בספרו הראשון של פרופסור דן אריאלי בוחן את סוגיית היחס שלנו למבחר באמצעות ריבות. בתנאי אחד יש בתצוגה מבחר של 30 ריבות שונות ובתנאי השני 6. התגובה של הקונים הייתה שהרבה יותר אנשים ניגשו לבחון את הדוכן של 30 הריבות אבל הרבה יותר אנשים קנו ריבות כשהיו רק 6 ריבות בדוכן.
ניסוי זה ודומיו, הממחישים שאנחנו מאוד לא טובים בקבלת החלטות כשהמבחר גדול, הוביל את הממונה על שוק ההון להגביל את מספר המסלולים בקופות הגמל וקרנות ההשתלמות (המסלולים בפנסיה מוגבלים ממילא בגלל מבנה המוצר). דה פקטו עבור רוב האנשים, כשמדובר בחיסכון ארוך-הטווח שלהם, ההסתברות לטעות קטנה כשיש רק ארבע טעמים בגלידריה. ככל שיש פחות טעמים הסיכוי לבחור משהו ממש לא טעים מאוד קטן.
להחלטה של הממנה על שוק ההון היו כמה תופעות לוואי בעייתיות:
תחרות - כשיש מעט מאוד טעמים אין מקום ליצירתיות ואין מקום לתחרות. האסטרטגיה היא להיצמד למרכז הטבלה ולפרסם כשמידי פעם מגיעים למקום הראשון. אין מקום לחדשנות, אין מקום להשקעה בצוותי השקעות, מחקר ואנליזה. המשימה העיקרית היא לדבוק במדדים של מרכז הטבלה.
שוק ההון - כשיש מעט טעמים, מעט יצרנים ואין תחרות, לא משקיעים בחברות קטנות ובינוניות או שמשקיעים בהן באמצעות מדדים. התהליך מפחית את הסחירות, משפיע על איכות האנליזה והסלקציה בין החברות, משפיע על הנגישות להון מקומי ומגדיל את האטרקטיביות של השווקים הגלובליים על חשבון השוק המקומי.
לצד רשות שוק ההון, הרשות לני"ע סיפקה לכאורה את קבוצת הביקורת - בעוד ששוק החיסכון ארוך-הטווח מוגבל, אזי בשוק קרנות הנאמנות בדומה לחוויה של ילדה שנכנסת לגלידריה איטלקית איכותית - המבחר אינסופי. התחרות על הובלה במערכות הדירוג דוחפת בתי השקעות להשקיע בצוותי הניהול והאנליזה ומספר היצרנים המתחרים על נתח שוק גדול ודינמי. לכאורה שוק בריא.
בניסוי שלנו נוצרה התפתחות מעניינת כתוצאה מכך שלא הקפידו להפריד בין קבוצות הניסוי. התעשייה שהכי התפתחה כאן בשנים האחרונות היא תעשיית פוליסות החיסכון. לפוליסות החיסכון יש שלושה יתרונות בולטים: הן משווקות על ידי הסוכנים על הדרך בזמן שהם מטפלים לנו בפנסיה ובקרנות ההשתלמות, יש להם יתרונות מיסוי מובנים, זו קופסה שחורה מבחינת הלקוח - בדומה לפנסיה חוויית הלקוח היא שגר ושכח.
אם אתם כמו רוב האנשים, החוויה שלכם מהבנק היא: אל תבלבלו לי את המוח, יש מערכות ממוחשבות, תעבדו איתן. אם בכל זאת יש לכם חשבון ני"ע וגישה ליועצת, מרבית השרות שהיא יכולה לתת לכם היא של בחינת מערכות הדירוג והמלצה על קרנות נאמנות המדורגות גבוה. התוצאה היא שכמעט תמיד היא תמליץ על הקרן שהתאימה לעולם של אתמול ולא לקרן שעשויה להתאים לעולם של מחר.
בהינתן שכולם יודעים שאין לדעת מה יוליד יום, זה נראה לנו מאוד הגיוני להסתמך על תוצאות העבר. מתי מוכרים קרן - כשהדירוג שלה יורד, דהינו כשכבר הפסדתן כסף. מתי קונים קרן - כשהדירוג שלה עולה, דהינו כשכבר הייתה תשואה משמעותית בהשקעה שלא הייתן מושקעות בה. המצב הזה מוחמר על-ידי העיתונות הכלכלית. מתי בפעם האחרונה קראתם כתבה שמנתחת את הרכב ההשקעות, את הערך המוסף באסטרטגיה, את רשימת הקרנות החדשות שגוף פיננסי השיק. כשמדובר בקרנות נאמנות, גם העיתונות בדומה לרגולטורים בוחרת בנתיב הקל - מי גייס ומי פדה.
ההפרדה בין הרגולטורים, השטחיות של הכוונת ההשקעות של הציבור הייתה אמורה לגרום לבנקים לגלות יוזמה ולנסות להחזיר לעצמם את עשרות מיליארדי השקלים העוברים מהחשבונות בבנק לחברות הביטוח וכיסי הסוכנים אבל בין המאבק ברשויות המס האמריקאיות לקרב בין הרגולטורים הישראלים להעדר מבוגר אחראי במשרד האוצר כנראה שיש להם צרות גדולות יותר.
בניסוי החברתי שמדינת ישראל עושה על היחס שלנו למבחר והשפעותיו, כולנו מפסידים - אין תמריץ ליצירתיות ולהשקעה בחדשנות, יש תמריץ מובנה לבחור במוצרים אחידים ופחות שקופים. התוצאה היא סחירות נמוכה, תמחור לקוי, בריחה של חברות לחול וניהול השקעות ששואף למרכז הטבלה.
מי שבאמת מפסיד זה ההורים של הילדה. בעוד היא יכולה להיכנס לגלידריה ולצאת אחרי התלבטות ארוכה עם הגלידה הכי טעימה, הם נשארים עם גלידה בטעם וניל שמקורו בתמציות טעם כי ליצרנים וניל אמיתי נהיה יקר מידי.
הכותבת היא יו"רית IBI קרנות נאמנות