אהוד אולמרט, לשעבר ראש עיריית ירושלים / צילום: יונתן בלום
שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, רפאל יעקובי, חייב את עיריית ירושלים והוועדה לתכנון ובנייה בעירייה בהוצאות משפט גבוהות במיוחד, 2 מיליון שקל, לאחר שתביעת הנזיקין שלהן בסך 25 מיליון שקל נדחתה. פסק הדין מותח ביקורת חריפה מאוד על התנהלות ראש העירייה לשעבר אהוד אולמרט, שמשיקולי מערכת בחירות גרם לבזבוז כבד של כספי ציבור.
התמיהה על התנהלות העירייה מתעצמת לאור העובדה שהשופט יעקובי הזהיר את העירייה לפחות פעמיים כי בכוונתו לפסוק נגדה, והמליץ לה לסגת מהתביעה ולחסוך את ההוצאות הכבדות.
בדיון בספטמבר 2019 התקיים שיח מחוץ לפרוטוקול, בו השופט הזהיר את עו"ד טליה ששון המייצגת את העירייה מפני הבאות. עו"ד ששון השיבה כי היא תשיב להצעת השופט ככל שהדבר יהיה נחוץ. בהמשך הודיעה ששון כי העירייה מסרבת להצעה שהתביעה תידחה ללא נימוקים תמורת הפחתת שכר-הטרחה וההוצאות. "התובעות משיבות בזה בשלילה להצעה. בית המשפט מתבקש ליתן פסק דין".
השופט יעקובי לא אמר נואש ולאחר חודשיים ניסה שנית לשכנע את עיריית ירושלים לסגת מהתביעה. הוא הבהיר כי קיים "סיכון של סכומים גבוהים, ובכללם כספי ציבור מרובים", ולכן המליץ לעירייה לסגת מהתביעה ובכך לחסוך את ההוצאות. יעקובי שב והזהיר כי "יש לקוות שכל הגורמים בעירייה מודעים וערים לכל הנחוץ בדרכם לקבלת ההחלטות".
עו"ד ששון ויועמ"ש העירייה, עו"ד אלי מלכה, השיבו לקונית כי "התובעות חוזרות ומבקשות כי יינתן פסק דין בתובענה".
מדובר בתביעה שהוגשה עוד בשנת 2005, והתנהלו בו לא פחות מ-50 דיוני הוכחות. התביעה עוסקת בפרשת פרויקט בנייתו של "כביש בגין", החוצה את ירושלים. מועד היעד לסיום הכביש היה חודש יוני 1998, וקבע אותו אהוד אולמרט, שהיה אז ראש עיריית ירושלים, כדי שפתיחת הכביש לתנועה תהיה לפני הבחירות לראשות העיר שנועדו לחודש נובמבר 1998. אלא שבמרוצת הפרויקט התברר כי הכביש המיועד חולף על פני חלקות של משפחת גולובנציץ, שהוציאה צו הפסק עבודות. מצב זה העמיד את העירייה בנובמבר 1997 במצב שבו לא ניתן לחבר את "כביש בגין" ל"כביש גולדה", בתאריך היעד לסיום הכביש.
בעקבות כך הגיעו העירייה והוועדה לתכנון ובנייה להסכם עם גולובנציץ, שהוביל בסופו של דבר לתשלום של למעלה מ-42 מיליון שקל.
בשנת 2005 תבעה כאמור העירייה את משפחת גולובנציץ, את חברת "מוריה" העירונית שסללה את הכביש, את חברת "יורם גדיש חברה להנדסה" שתכננה את הכביש וכן את עורכי הדין שייצגו את העירייה בהליך הפקעת קרקעות גולובנציץ.
לטענת עיריית ירושלים, חברת יורם גדיש הכניסה את התביעה לבוץ שהוביל לעיכוב הפרויקט ובסופו של דבר להסכם שביסוד התביעה. זאת בכך שהתרשלו במה שנוגע להיתר החפירה. כלפי גולובנציץ טענו התובעות כי התנהלו באורח פגום ופסול ולבסוף זכו להסכם בלתי ראוי, אשר מן הדין לבטלו. לנתבעים האחרים ייחסו התובעות מצגים כוזבים ופעולות שסללו את הדרך להסכם האמור, כל זאת בשעה שלטענת התובעות ניתן היה להתגבר על הקושי שהתעורר באופן פשוט וזול בהרבה.
השופט יעקובי פסק נגד העירייה וכתב כי היה עליה לעמוד בנטל ראייתי כבד במיוחד, זאת בשל "טענות בדבר מעשים דוגמת תרמית, הטעיה, היצג כוזב של עובדות, הפרת אמונים של גורמים שהיו אמורים לפעול מטעם ולטובת התובעות ובפועל פעלו נגדן, פעולה בדרכים לא כשרות ואף רמיזות לשוחד".
יעקובי כתב כי טענות העירייה לא החזיקו מים. "עיון במכלול חומר הראיות מוביל למסקנה כי התובעות רחוקות מלעמוד במה שנדרש מהן בקשר לכך".
יעקובי כתב כי בנוסף לכך, העירייה העלתה טענות קנוניה מורכבת ומתוחכמת של כל הנתבעים נגדה, אשר לחלקם כלל לא היה מניע לפעול נגד האינטרס של העירייה. בית המשפט העליון קבע כי "טענת קנוניה דורשת נטל מוגבר של ראיות".
יעקובי המשיך למתוח ביקורת על התביעה, וכתב כי "גם לו נדרש מהתובעות לעמוד רק בנטל שכנוע ברמה של מאזן ההסתברויות, היו הן רחוקות מלעמוד בו. התמונה המתקבלת היא דווקא שמאזן ההסתברויות נוטה בבירור לכך שאין לייחס לנתבעים את שהתובעות מבקשות לייחס להם".
השופט כתב כי הכול נובע מתזזית שאחזה בפקידי עיריית ירושלים לעמוד ביעד שקבע אולמרט, והוא "פתיחת 'כביש בגין' לתנועה עוד לפני הבחירות לרשויות המקומיות, וזאת בכל מחיר ותוך שכל האמצעים כשרים לשם כך".
יעקובי סיים את פסק דינו בביקורת חריפה הן על אולמרט, ראש העיר ירושלים דאז, והן על התנהלות העירייה כיום שהתעקשה להמשיך לנהל את התביעה חרף ההבנה כי אין לה סיכוי. "בטרם חיתום לא אוכל שלא להביע צער רב על התנהלותם של הגופים הציבוריים שהגישו את התביעה דנן. המדובר גם בהתנהלותן של התובעות בזמן אמת, בעת ההתרחשויות שברקע התביעה דנן (שעלתה לציבור בממון רב), וגם בכך שלאחר מכן הגישו תביעה שלא היה מקום להגיש ושבפרשות דרכים שונות עמדו על מיצויה והחזיקו בה בחוזקה".
מעניין לציין כי לאחרונה שב ותקף אולמרט את נתניהו כי פעולותיו והצהרותיו המדיניות מונעות מתוך שיקולי בחירות וצורכי מערכת הבחירות. פסק הדין של בית המשפט המחוזי קובע כי אולמרט שיעבד את משאבי העירייה לאינטרס הפוליטי שלו על רקע הבחירות שמשמשו ובאו.
כאמור, העירייה והוועדה חויבו בהוצאות משפט בסך 2 מיליון שקל לנתבעים.
את עיריית ירושלים ייצגה עו"ד טליה ששון; את עורכי הדין הנתבעים ייצגו עורכי הדין יוסי אשכנזי, יעל צ'רבינסקי ונועה לאון ממשרד הרצוג-פוקס-נאמן; ואת מוריה חברה לפיתוח ירושלים ייצגו עורכי הדין יאיר עשהאל ויובל אגמון ממשרד אפרים אברמזון.