משה כחלון/ צילום: איל יצהר
אורח מכוכב אחר, שהיה נוחת בימים אלה בישראל, היה מתרשם שהשאלה היחידה שמטרידה את תושבי המדינה במערכת הבחירות הנוכחית היא שאלת גורלו האישי של בנימין נתניהו. כן-ביבי או לא-ביבי.
לעומת זאת, כל הנושאים הכלכליים והחברתיים שנוגעים לרווחתם של הבוחרים ושאמורים לעמוד במרכז מערכת הבחירות, נדחקו כולם לקרן זווית. לא יוקר המחיה שמעיק על מאות אלפי שכירים ועצמאים שלא מצליחים לגמור את החודש. לא התורים האין-סופיים לרופאים מומחים ולבדיקות חיוניות. לא חדרי המיון שקורסים מהעומס ומהמחסור ברופאים ובאחיות. לא התחבורה הציבורית המקרטעת. לא הפקקים בכבישים. לא הצפיפות הבלתי נסבלת בכיתות בבתי-הספר. אפילו לא מחירי הדירות הגבוהים שמונעים מזוגות צעירים רבים מלהגשים את חלום הדירה.
לכל אלה מתווספות בעיות מבניות ושורה של חסמים שמאטים את קצב הצמיחה של המשק. ביורוקרטיה מסורבלת שאוכלת כל חלקה טובה במגזר הציבורי ומונעת יזמות פרטית; פריון עבודה נמוך שפוגע בצמיחה ובאפשרות לשיפור רמת החיים של השכבות החלשות; רגולציה שמתמקדת בהצבת עוד ועוד מכשולים במקום לקדם רפורמות מבניות; הזנחה של מגזר העצמאים ובעלי העסקים הקטנים שמהווים את הבסיס לצמיחה כלכלית של מעמד הביניים; וריבוי של מונופולים ויבואנים פרטיים שגורמים ליוקר מחיה שהוא מהגבוהים בעולם המערבי.
הגירעון העצום ששר האוצר משה כחלון השאיר אחריו בקופת האוצר המדולדלת, יקשה על הממשלה הבאה למצוא את המשאבים הדרושים לקידום כל הנושאים שהוזנחו במשך שנים. הגרעון יחייב את הממשלה הבאה להטיל על הציבור גזירות כלכליות קשות בהיקף של יותר מ-30 מיליארד ש"ח. הגזרות יבואו לידי ביטוי הן בהעלאת מסים ישירים ועקיפים, והן בקיצוץ קצבאות, צמצום שירותים ממשלתיים, וביטול תכניות פיתוח ותשתית חיוניות. הקיצוצים והגזירות הכלכליות יהיו חמורים אף יותר עקב הדרישות התקציביות של מערכת הביטחון שזקוקה לתוספת של מיליונים רבים כדי להתמודד עם אתגרי הביטחון בגבול הצפון וברצועת-עזה בגלל האיום האירני שצובר תאוצה.
לאור כל זאת, קשה להבין כיצד אנחנו, האזרחים, מאפשרים לשתי המפלגות הגדולות להתעלם מהשאלות הכלכליות והחברתיות שיקבעו את רמת החיים הרווחה והאושר של כולנו בשנים הבאות. קשה עוד יותר להבין מדוע שתי המפלגות הגדולות שמתמודדות על הקמת הממשלה הבאה, הליכוד וכחול-לבן, מנסות בכל כוחן להתחמק מדיון על השאלות הכלכליות והחברתיות הבוערות.
למרות שהבחירות יתקיימו בעוד כשבועיים, עדיין לא מאוחר לדרוש משתי המפלגות הגדולות שרוצות להקים את הממשלה החדשה, להציג בפני הבוחרים את הפתרונות הכלכליים המידיים שכל אחת מהן מתחייבת לנקוט אם היא תקים את הממשלה.
מצד אחד, כל אחת משתי המפלגות הגדולות חייבת להצהיר ולפרט עוד לפני הבחירות כיצד היא מתכוונות לפעול בתחום הכלכלי והחברתי. האם הכוונה היא להמשיך ב"קפיטליזם-החזירי" שאיפשר עד כה רק לשכבה מצומצמת ליהנות מכל פירות הצמיחה הכלכלית, או האם הכוונה היא לשנות כיוון ולחזור למדיניות כלכלית וחברתית שוויונית יותר שאפיינה את המדינה בעשורים הראשונים לקיומה. לצמצם את פערי השכר הבלתי סבירים בין האליטות לבין מעמד הביניים, לתמוך באוכלוסיות החלשות, בנכים, בקשישים ובמשפחות חד-הוריות, ולצמצם את האפליה הכלכלית בין הפריפריה למרכז.
מצד שני, כל אחת משתי המפלגות הגדולות חייבת להציג עוד לפני הבחירות כיצד היא מתכוונות לשקם את מערכות הבריאות, החינוך, הרווחה והתחבורה הציבורית שהוזנחו במשך שנים. התכנית תכלול התחייבות לגבי הסכומים שיושקעו בכל תחום, לוחות-זמנים ופירוט של המקורות התקציביים למימון התכנית. האם הכספים יגיעו ממסים חדשים ומגזירות כלכליות, מביטול פטורים והנחות קיימות, מקיצוץ מענקים לסקטורים שונים במשק, או מביטול שירותים ממשלתיים שאינם חיוניים.
הכותבת היא ראש ההתמחות במימון, בית הספר למנהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למינהל.