עסקים סגורים בדרום תל אביב בצל הנחיות הממשלה בצל הקורונה / צילום: איל יצהר, גלובס
העולם התהפך על רבים מאיתנו. כל עובד רביעי בישראל נמצא בחל"ת ועתידו לוט בערפל, עצמאים מצאו עצמם סוגרים דלתות של עסקים שהשקיעו בהם את נשמתם, הילדים נשארים בבית כשבתי הספר והגנים מוגפים והרחובות והקניונים התרוקנו ונסגרו.
ישראלים פעלתנים וחרוצים מצאו עצמם מסוגרים בבית, מבלי לדעת מה יהיה בעתיד ותחושת אובדן השליטה היכתה בכולנו. אבל הייתה לנו יכולת רבה יותר לשלוט במצב מכפי שהודינו בכך בפני עצמנו.
הקשב הראשוני להנחיות היה מאוד מוגבל - תוצאה של קושי להאמין שהנגיף מהעטלף/פנגולין הזה עשה את דרכו מסין לארץ, מעורבב יחד עם התחושה הישראלית ש"לי זה לא יקרה". אנשים המשיכו ללכת לים ולפארקים; עד שעברו תקנות חד משמעיות וקנסות היה קשה לייצר כאן את הבידוד החברתי שיכול היה להחזיר לנו את השליטה בגורלנו מהר יותר.
במקום אחד הצלחנו לייצר שליטה מרשימה ומשמעת וזה בתעשייה שהמשיכה לעבוד כמעט באופן מלא ובמקומות העבודה האחרים שיכלו להמשיך לפעול תחת המגבלות.
כבר בראשית חודש מרץ התעשתה התאחדות התעשיינים במהירות ויחד עם קבוצה של תעשיינים הכינה נוהל המשכיות עסקית שהגדיר בצורה ברורה הנחיות כיצד ממשיכים לפעול גם במציאות של ריחוק חברתי - הרחקה בין עובדים, תגבור הסעות, מדידת חום, העברה חלקית לעבודה מהבית וכו'. הנוהל נועד בראש וראשונה להבטיח את בריאותם של העובדים לצד היכולת להמשיך לקיים את שרשרת האספקה בישראל. הנוהל התעדכן כל כמה ימים בהתאם לשינויים אבל הפך לבסיס מוצק לפעילות, במצב של חוסר ודאות. הפגנת המשמעת העצמית הייתה טובה ביותר כי מי שהיה אחראי עליה היו המעסיקים והעובדים בעצמם.
כשהודיע ראש הממשלה בסוף השבוע על הקלות מינוריות שנועדו בעיקר לייצר תחושה נפשית שאחרי הסגר הכמעט מלא והעוצר בחגים, לצד נתונים טובים מכפי שצפו, הוא התייחס לתו הסגול שמבוסס על נוהל ההמשכיות העסקית שהכנו אבל אינו מאפשר באמת למקומות עבודה "בלתי חיוניים" להיפתח.
נוהל ההמשכיות העסקית, שאומץ עתה גם על ידי לשכות המסחר והחקלאים, צריך להיות מותאם למגזרים בצורה מושכלת כדי לאפשר להם באמת לפעול על פי רגולציה עצמית.
יותר מכל מסקנה אחרת מהתקופה האחרונה ומההתנהלות הישראלים, להוציא חריגים בכל המגזרים בלי יוצא מן הכלל, הדרך היחידה לייצר מצב שבו רואים גם את האור בקצה מנהרת משבר הקורונה, הוא השבת השליטה בחיינו, גם אם מדובר באופן חלקי או במה שמכונה הסגר הנושם. השליטה העצמית תושג באמצעות משמעת ושינוי הרגלים שדווקא המגזר העסקי הוא הכוח המתאים והרלוונטי להשיג אותו - מתוך דאגה לעובדים, ללקוחות ולעתיד. כיוון שברור שהקורונה תהיה איתנו עוד זמן מה ואי אפשר יהיה לחנוק את הכלכלה - ובעיקר את האנשים, הפתרון הנכון מצוי בידיהם של המעסיקים שמראש לקחו על עצמם אחריות כדי להבטיח שחלק לפחות מהמשק ימשיך לעבוד.
המשק יכול להיות הרגולטור הטוב ביותר לאכיפת ההרגלים החדשים שנכפו עלינו, ויפנה את המשטרה והפקחים העירוניים למשימות החיוניות והמסובכות יותר. שילוב בין משק שפועל (גם אם תחת נהלים מיוחדים אבל פועל), ציבור שממשיך לשמור על ריחוק חברתי מנוטר ובדיקות זמינות במהירות, זאת תוכנית האקזיט האמיתית, גם אם תקרה בשלבים.
לפני ליל הסדר, עמדתי בתור בחנות שאני רגילה לקנות בה דגים. בחנות עמד בכל עת לקוח אחד והבעלים שרטטו בחוץ קווים במרחק 2 מ׳. הלקוחות המתינו ממושמעים בסבלנות. בעלי החנות השיתו על עצמם פתרון כדי שיבטיח את המשך היכולת שלהם לעבוד, ויגן על העובדים והלקוחות כאחד.
דווקא עכשיו זה הזמן למצוא פתרונות רלוונטיים לכל אחד מהתחומים ולתת למגזר העסקי לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב - לייצר פתרונות להמשכיות עסקית ולהבטיח את השבת העובדים שיצאו לחל"ת למקומות העבודה.
הכותבת כיהנה כחברת כנסת במפלגת העבודה. כיום מכהנת כסגנית נשיא התאחדות התעשיינים