דרימליינר רטרו של אל-על / צילום: Timothy Stake, Boeing
הביטוי "משבר הוא גם הזדמנות", אינו קלישאה. הרבה פעמים משברים מהווים הזדמנות לשינויים ולשיפורים. זאת, משתי סיבות עיקריות: השבר מעודד ואף מכריח לבצע התייעלות; והוא "מרכך" התנגדויות של גופים חזקים שבזמני שגרה היו מונעים התייעלות, שאינה טובה להם.
כך גם ממשבר הקורונה אנחנו יכולים לצאת מוכים וחבולים, או טובים וחזקים יותר. הדבר תלוי הן במגזר העסקי, הן בממשלה, לכל אחד תפקיד שעליו לבצע.
נתחיל עם המגזר העסקי. משבר כלכלי מגיע לרוב לאחר תקופת שגשוג, שבה העסקים חושבים בעיקר על הגדלת צד ההכנסות, ופחות על התייעלות ועל צד ההוצאות. משבר הוא הזדמנות ואף כורח להתייעל, מצב שקורה כמעט מאליו.
אבל בנוסף, משבר הוא גם הזדמנות לחשוב מחוץ לקופסה. למצוא שווקים חדשים, להמציא מוצרים ו/או שירותים משיקים, לגבש דרכים נוספות להגיע לקהלי לקוחות. להיות יצירתי. היופי בכך הוא, שאחרי המשבר ניתן להיעזר בדרכים ובשווקים החדשים שהעסק יצר וקידם, לצמיחה משמעותית יותר מזו שהייתה לו לפני המשבר.
החלק השני והמורכב יותר, שייך לממשלה. החלק הזה כולל התייעלות של המגזר הציבורי, צמצום הרגולציה, תיקון עיוותים במשק, עידוד עבודה וצמיחה וכיו"ב.
רבים מדברים על הצורך ב"הרזיה" ובהתייעלות של המגזר הציבורי ("האיש השמן), לרוב בהקשר של חיסכון בתקציב המדינה והקטנת הגירעון. זה נכון והצורך אמיתי. וישנה עוד סיבה חשובה להקטנתו: מגזר ציבורי גדול גורם לרגולציה כבדה ומיותרת, שפוגעת ומקשה על המגזר העסקי לפעול ולצמוח, ומביאה לעיוותים בשל כניעה לגופים חזקים.
תקופת משבר היא הזדמנות לתקן את העיוותים הללו. ניקח לדוגמה את המשבר באל-על, כהזדמנות לעידוד התחרות הפנים-ארצית. נסביר: משרד הביטחון משלם-מקצה לאל-על תקציב לניהול האבטחה שתפקידה לספק ביטחון לתעופת הישראלים בארץ ובחו"ל. ישראייר וארקיע, המתחרות על הלקוח הישראלי, חייבות להגיש מראש לאל-על, המתחרה הגדולה, את תוכניות הטיסה שלהן, ולקבל אישור לכל טיסה ליעד חדש, ו/או לזמנים חדשים.
הדבר דומה ל"רפורמת החשמל" העקומה של השר לשעבר משה כחלון, שהשאירה את ההולכה והחלוקה בידי חברת חשמל, ומחייבת כל מתחרה חדש לנהל מו"מ עם המתחרה הגדולה והחזקה, על ההובלה והחלוקה. ככה לא בונים תחרות.
בדוגמה של אל-על, אסור לממשלה למצמץ ראשונה. עליה להתנות כל סיוע כספי בהתייעלות (ובהבראה) מקיפה; בהגברת התחרות, כשהיא מביאה בחשבון גם אפשרות ריאלית לסגירת אל-על, שלה ועד טייסים כוחני. הדבר יאפשר לישראייר ולארקיע לפרוח.
אל-על היא רק דוגמה אחת לעיוותים רבים שניתן, וכדאי, לתקן במשבר הזה.
בתחום עידוד העבודה והצמיחה - מחובת הממשלה לסייע להכשרת עובדים במקצועות נדרשים, לפעול לניוד עובדים למקומות שבהם הם נדרשים. לצערנו, נראה שהממשלה מעודדת אבטלה. חברות רבות משאירות את העובדים בחל"ת, כי לא נעים להן לפטר אותם, וממילא "הממשלה משלמת". וכך עובדים רבים לא מחפשים עבודה.
חברות השמה מדווחות שכמות העובדים שמחפשים עבודה כיום, לא שונה מהותית מכמות החיפושים לפני משבר הקורונה. ונזכיר, שאז האבטלה הייתה כ-3.5%, מצב של משק בתעסוקה מלאה. מנהלים מדווחים על המון ביטולים של ראיונות עבודה מצד המועמדים, לאחר שהממשלה האריכה את דמי החל"ת והאבטלה עד יוני 2021.
ברור שבתקופה כזאת הממשלה חייבת לתמוך בעסקים וביחידים בקשיים. אך לטעמי, הדרך הנכונה יותר היא מתן הלוואות בערבות מדינה של עד 90% מסך ההלוואות תוך שימוש בתשתיות של הבנקים ובהיכרותם עם הלקוחות.
מנגד, מתן מענקים כלליים לכולם, כולל מי שלא צריך, ודמי אבטלה מובטחים לשנה קדימה, בלי שום תכנון של מנועי צמיחה - לא מעודדים צריכה וגם לא צמיחה, אלא העמקת המיתון והבטלה.
הכותב הוא כלכלן, מנכ"ל אביב ניהול קרנות