פרופ' רוני גמזו / צילום: תמר מצפי, גלובס
גם מי שלא מכיר אישית את פרופ׳ רוני גמזו, סביר שנשם לרווחה כשהאיש מונה למתאם-העל במשבר. כעת, ההכנה לגלים הבאים של מחלות, ובמיוחד לחורף המזמן סכנה ממשית לעומס במערכת הבריאות, מצויה בידי איש-מקצוע ענייני ומנוסה. וזה כדור הרגעה חיוני לכולנו.
עם זאת, שישה חודשים מתחילת משבר הקורונה, והכלכלה, לא די בפרויקטור בריאותי, אלא נדרש גם "גמזו כלכלי". הטיפול בהיבט הכלכלי לוקה בחסר בולט. הוא סובל בעיקר מאי-סדר ומאי-שיטתיות. כאן נדרשת הבנה מתודולוגית של רצף "התרופות" הנדרשות למיתון שעוד לפנינו.
מענק כזה או אחר, ככל שיסייע לימים למשפחות מסוימות, ספק אם יספיק כדי להניע את גלגלי הכלכלה, כפי שהביעו תקווה ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר ישראל כ"ץ, כשהודיעו על התוכנית.
אילו נתניהו היה יכול, הוא היה ממנה את פרופ׳ סטנלי פישר כדי שיפעל לצידו כפרויקטור כלכלי. פישר, מהדמויות הכלכליות הבולטות והמשפיעות בעולם, היה האיש שהמליץ לראש הממשלה לפזר כסף. אלא שיתרונותיו הם בעיקר בהיותו דמות בקונצנזוס; האיש שמנהיגותו במשבר הבנקים של 2008, הייתה קריטית לאופן שבו צלחה ישראל את המשבר הכלכלי ההוא.
באין סטנלי פישר, נזקקת ישראל לפרויקטור כלכלי אחר ובדחיפות. לקראת החורף והסגרים הפוטנציאליים - בתקווה שיהיו נקודתיים בלבד - ובעיקר נוכח הצפי לירידת ביקושים עולמית, ולמיתון צפוי, חייבים למנות אדם בעל שיעור קומה ויכולות לתכלל-לתאם את כל הנתונים לתוכנית לאומית מצד אחד, ולהיות בסטטוס של "אמינות גמזו", שתאפשר להסביר לציבור את המהלכים שיינקטו להבראת המשק.
ישאלו הקוראים: האין זה תפקידו של משרד האוצר - גם להכין תוכניות כלכליות וגם להסביר אותן לציבור. אלא שהחודשים האחרונים הציפו בעיקר בוקה ומבולקה, אי-הסכמות וסכסוכים בצמרת האוצר (גם בין הדרג הפוליטי לדרג הפקידותי). חילוקי דעות שהעמיקו את אי-האמון הציבורי.
כעת, כפי שמונה פרויקטור-מתאם לניהול השלכות הקורונה למרות משרד הבריאות, הגיעה העת למינוי פרויקטור-על כלכלי למרות משרד האוצר.
אמנם, יש לממשל תוכניות רבות שנעות בין דגים (קרי, מענקים) לבין חכות (קרי, הכשרות למובטלים), אולם ישראל זקוקה ותזדקק לתוכנית לאומית-כלכלית, להנעת-האצת הצמיחה, שתוצג מעת לעת לציבור בשקיפות ועם מתווים ברורים.
אי אפשר יהיה להמריץ ולתמרץ את הכלכלה בהבטחה של דמי חל"ת עד יוני 2021, או עם מענקים עיתיים. השבוע פורסמה ידיעה שמעלה חשש לכך שקבוצת אינטל תצא בהדרגה מישראל בשל שינוי אסטרטגי בליבת הפעילות שלה. די באירוע כזה בשילוב הקורונה, כדי להכות את הכלכלה מכת מחץ. האם אנחנו ערוכים לכך? תשובתי היא לאו מוחלט.
כלומר, אם נוסיף למכת הקורונה אירועים כלכליים שאינם ידועים לנו, ברור שנדרש למנות פרויקטור לניהול המצב. יותר מכך, הציבור חייב לקבל תוכנית מלאה יצירתית ועם שקיפות, שמביאה בחשבון את הצורך לייצר מקומות תעסוקה חדשים, להעצים את הקיימים, לבצע השקעה גדולה בתשתיות באמצעות חברות ישראליות, והנפקת פרויקטים כאלה בבורסה (עפ"י המנגנון המוצלח של כביש 6).
כמו כן, נדרשים מתן רשת ביטחון ופיצויים לעסקים ולמועסקים במגזר העסקי, על-פי מדרג של עוצמת הפגיעה, חיזוק התעשייה לפי מודלים שמבוצעים והצליחו בעולם (הכשרות והשקעות מאסיביות באוטומציה), ויוזמות חדשות לטיפול במחנק האשראי הצפוי.
אילו הייתה תוכנית כזאת מותנעת כבר בחודש מאי, ייתכן שהיינו בוודאות כלכלית גבוהה יותר, שהייתה נותנת שקט נפשי, ולו חלקי, לציבורים גדולים.
על תוכנית שמכילה גם רשת ביטחון וגם מנועי צמיחה, חייב להיות מופקד פרויקטור דומה לגמזו - מקצוען שלא שואל מה הן הסמכויות שלו, אלא יודע לחבר בין הגורמים בדרכים שישרתו את המאבק הכלכלי הגדול שעוד לפנינו.
הכותבת היא סגנית נשיא התאחדות התעשיינית, חברת כנסת לשעבר