בימים אלה המילה השגורה בפי כל הינה - "צריך ל..." אכן, צריך לבקש מכל אלה שדוגלים באמירה נבובה זו להבהיר לשומעים כיצד מיישמים לדעתם את ה"צריך ל..." שהם דוגלים בו. נמחיש עתה את דברינו בשלוש דוגמאות מובהקות, והן:
רצועת עזה: בעת האחרונה נשמעת ביקורת נוקבת על אזלת ידה של הממשלה בכל הקשור לפעילות הטרור שמקורה ברצועת עזה אכן אנו מחוייבים להגן ולדאוג לשלומם ורווחתם של תושבי העוטף ולמנוע את הפרחת בלוני התבערה והנפץ. זו קביעה נכונה, אך כיצד עושים זאת? האם יש לכבוש מחדש את רצועת עזה וליטול אחריות על כשני מיליון פלסטינים המתגוררים שם? או שמא לחדש את החיסולים האישיים ולפגוע בראשי החמאס? האם לא יהיו להם יורשים? ומה תהא העמדה שלנו אם יבוצע ירי של רקטות מהרצועה אל עבר יישובי העוטף או ערי גוש דן? הפתרון הראוי הוא לנהל משא ומתן (עקיף) עם ראשי תנועת החמאס בניסיון להגיע להסדרה ארוכת טווח בגיבוי של תוכנית לשיקום כלכלי של הרצועה. אדם רעב ללא תקווה נלחם, לכן יש לעקר ולאיין את המניעים שלו. בקיצור, יש מקום לחשיבה מחודשת ולא סתם לבקר; אדרבא אני מצפה לשמוע מאלה שמותחים ביקורת על הממשלה כיצד עושים את ה-צריך ל..., ואולם הם שותקים או שמא אין להם רעיון יצירתי וחדשני.
יהודה ושומרון: אכן יש לפתור את בעיית הזהות והלאומיות של העם הפלסטיני שהיא גם בעיה שלנו. גם זו קביעה נכונה, אך כיצד עושים זאת? האם יש לממש את תוכנית הסיפוח החד צדדי של הממשלה שהייתה מחסלת אחת ולתמיד את רעיון שתי המדינות לשני עמים ויוצרת מדינה אחת של כל תושביה? לשון אחר - מדינה דו לאומית בימינו אנו עם או בלי אפרטהייד? או שמא יש לקדם את רעיון שתי מדינות לשני עמים תוך סיפוח (מוסכם) של גושי ההתיישבות וחילופי שטחים, כינונו של הסדר מיוחד בחסות בינלאומית למקומות הקדושים בעיר העתיקה בירושלים, פירוזה של הגדה המערבית וקידומה של תוכנית מרשל לשיקומה הכלכלי.
לשיא של התחסדות הגיעו אלה שתקפו וביקרו את הממשלה (ולדעתי בצדק) על כוונת הסיפוח החד צדדי, ועתה, במקום לברך ולתת לה ציון לשבח הם תוקפים אותה על כך שכחלק מההבנות עם מדינות המפרץ הממשלה הסכימה "להוריד מהשולחן" או "להקפיא" בשלב זה את הסיפוח החד צדדי.
בקיצור, הבעיות והאינטרסים הלאומיים של העם הפלסטיני הם גם בעיות של ישראל, וחרף העובדה שיש לברך את הממשלה על ההישג המדיני רב העוצמה בקידומו ומימושו של הסכם השלום עם מדינות המפרץ, הוא לא יבוא במקום הסדר עם העם הפלסטיני - הם אלה שיושבים בתוכנו ולא תושבי מדינות המפרץ, ושוב בקיצור - יש מקום לחשיבה מחודשת ולא סתם לבקר; אדרבא אני מצפה לשמוע מאלה שמותחים ביקורת על הממשלה כיצד עושים את ה-צריך ל..., ואולם הם שותקים או שמא אין להם רעיון יצירתי וחדשני.
המאבק במגפת הקורונה: בחודשים האחרונים אין גבול לביקורת על הממשלה ועל אזלת ידה במאבק העיקש במגפת הקורונה שפקדה, לצערנו, את העולם כולו. אין אולפן טלוויזיה אחד שבוקר, צהריים וערב שאינו מראיין מומחים לדבר שאומרים וחוזרים ואומרים - צריך ל...
לשון אחר: האם צריך להטיל סגר מלא או סגר חלקי רק על ערים אדומות, האם צריך לעטות מסיכות, האם צריך להגביר את הענישה, האם צריך לטוס לאומן, האם צריך למנוע התקהלויות בהפגנות, האם צריך לשלם דמי אבטלה, האם צריך לתמוך כלכלית בעצמאים שפרנסתם נפגעה קשות, האם צריך לחרוג מהתקציב (שאינו קיים), האם צריך להעלות מיסים על מנת לכסות את הגרעון התקציבי הצפוי ועוד סוגיות רבות ומגוונות שעלינו להידרש אליהן.
איני מקנא באותו אדם, ובמקרה שלנו ראש הממשלה בנימין נתניהו שצריך... לקבל החלטה מושכלת, שעה שבעולם כולו טרם נמצא פתרון הולם למגפה, למרות שצריך... לחסלה. לו אני במקומו של נתניהו - הייתי מופיע בכל ערוצי הטלוויזיה ומציע בהומור דק לעורכי האולפנים שהם ימנו ועדת מומחים שזהותם תיקבע על ידם, והייתי מתחייב מראש לבצע את כל המלצותיהם כמקשה אחת, והעיקר שיפסיקו עם המלל של צריך ל..., שייטלו על עצמם את כל הסמכויות, וכפועל נגזר מכך גם את האחריות הנובעת מכך שהרי תמיד קל לתת עצות מהיציע.
אם נסכם, די לנו עם האמירה הנבובה - צריך ל... ובמקום זאת יש לחשוב ולחשוב שוב - כיצד פותרים את בעיות האמת של ישראל במהרה בימינו. אבל הבעיה האמיתית שלנו נעוצה בכך שאין לנו זמן לחשיבה מושכלת.
הכותב הוא עו"ד, ראש משרד כספי ושות'