בנימין נתניהו ונרנדרה מודי / צילום: אבי אוחיון, לע"מ
עם כינון היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות, כדאי להתבונן על יחסי האמירויות עם הודו, ומכאן על הפוטנציאל האפשרי להרחבה משמעותית של יחסי ישראל-הודו.
בשנת 2012 חברת פרסטיג', חברת הבניה הגדולה בדרום הודו, הכריזה על ירידה של כ-35% בהיקף התחלות הבניה, בעוד שאר השוק הפגין צמיחה נאה. סיבת המשבר הייתה שנגד יו"ר החברה יצא כתב אישום בדובאי. למה שכתב אישום בדובאי יעצור חברה בהודו? בשל הקשר הסימביוטי בין הכלכלות, משחר ההיסטוריה ועד היום.
הסחר בין הודו לאמירות החל כבר בתקופת תרבות עמק האינדוס. מקובל לטעון כי המסלול הסחר הימי הראשון בעולם היה בין שפך האינדוס לבין האיזור של דובאי\בחריין של ימינו, ומשם במעלה הפרת והחידקל, כאשר תבלינים, זהב, אבנים יקרות ועוד, עברו מצד לצד. מתחילת האלף הראשון לספירה נתיב הסחר התמסד ואף הפך לתחנת מעבר לסחר עם האימפריה הרומית.
בתקופת האימפריה, הבריטים השתמשו בהודו כדי לנהל את האמירויות, והרופי ההודי הפך למטבע הרשמי במפרץ עד קבלת העצמאות של האמירויות. עם גילוי הנפט במפרץ בשנות השישים החל זרם של עובדים הודיים לאייש את כל שרשרת המזון של תעשיית הנפט הבריטית במקום - מעובדי קידוח, דרך מהנדסים ועד מנהלי כספים. אחד ממנהלי הכספים הזוטרים בדובאי, נער הודי בשם דירובאי אמבני, למד שם את עסקי הנפט, חזר להודו והקים בה את אימפרית הנפט (ומאוחר יותר מוצרים רבים נוספים) בשם "קבוצת רילאיינס", כיום הקונצרן הגדול בהודו ומהגדולים בעולם.
כיום כל השדרה הניהולית בכלכלת המפרץ היא הודית. כחצי ממנהלי סניפי הבנק באמירויות הם הודיים, רוב הרופאים הם מהודו (אגב, במקום השני נמצאים רופאים פלסטינים), רוב רשתות הריטייל והמסעדות הן בניהול הודי, והרבה פעמים הן "אחיות" לרשתות דומות בהודו. עם השנים הצטרפו עובדים זרים ממדינות נוספות, אך עדיין היום כ-25% מתושבי המפרץ, כ-3.3 מיליון איש, הם הודים.
כיום המסחר הדו צדדי בין הודו לאמירויות עומד על כ-60 מיליארד דולר, מה שהופך את האמירויות לשותפת הסחר הרביעית בגודלה בהודו, אחרי סין, האיחוד האירופי וארה"ב. הודו רוכשת מהמפרץ מוצרי אנרגיה ומחצבים, ומייצאת בעיקר מכוניות, טקסטיל, תרופות ומזון. בכל אחד מהסקטורים הנ"ל הודו היא הספק הגדול ביותר של האמירויות.
לא פחות חשוב הוא התפקיד של דובאי כמרכז פיננסי לתעשיית הנדל"ן ההודית. למעלה מרבע מפרויקטי הנדל"ן הגדולים בהודו ממומנים בצורה מלאה או חלקית מהמפרץ. השילוב של הסכמי מס נוחים, גישה לכסף מערבי ועודפי נזילות מתעשיית הנפט, מאפשרים גישה נוחה למשקיעים בהודו ללא המורכבות של פעילות ישירה. סקטור נוסף בהודו שזוכה להשקעות רבות מהמפרץ הוא סקטור האנרגיה, שוב בשל השילוב של עודפי מזומן והבנה מעמיקה בתחום בקרב אנשי עסקים מהמפרץ. מרכיב מעניין נוסף הוא העברות כספים מאזרחים הודים במפרץ חזרה למשפחותיהם בהודו - כ-17 מיליארד דולר ב-2018. הקשר העסקי בין המדינות מתבטא גם בתחבורה האווירית ביניהן, כאשר עד פרוץ הקורונה פעלו למעלה מ-130 טיסות יומיות ישירות בין הודו לאמירויות מלמעלה מ-25 ערים הודיות. להשוואה, מישראל טסות כ-430 טיסות ביום לכל העולם.
השורה התחתונה היא שהכלכלות של הודו ושל האמירויות שלובות מאוד זו בזו, ובהתאם מי שלא יכול לפעול באחת מהן יתקשה בשניה. מאז יסוד היחסים בין ישראל להודו היה ברור שהעדר היכולת של חברות ישראליות לפעול במפרץ (בתחילה בכלל, אחר כך בצורה גלויה), מהווה חסם מרכזי להרחבת העסקים בין הצדיים. כעת עם מיסוד יחסי ישראל והאמירויות, אנו צפויים לראות זינוק נאה בסחר בין ישראל להודו.
הפוטנציאל הגבוה ביותר נמצא בתחומים כמו החקלאות, בה הודו מהווה ספק גדול של האמירויות, ולכן אפשר לצפות להקמת חוות חקלאיות גדולות בהודו במימון מהמפרץ, תחום הפינטק בו ישראל היא מעצמה טכנולוגית, הודו היא מרכז שירות IT ודובאי היא אחת ממרכזי הפיננסים הגדולים בעולם. גם עולם הציוד הרפואי והפארמה צפוי להתחזק, כשקונצרנים הודים ענקיים כאפולו ומאניפל פעילים מאוד במפרץ, שם לקוחות יכולים לשלם את מחירי הפרמיום עבור טכנולוגיה ישראלית.
דוד קינן הינו איש עסקים ישראלי הגר בהודו, סגן יו"ר לשכת המסחר הודו-ישראל ובעל חשבון הטוויטר הפופולרי @ roh_min_hon