אילוסטרציה: Shutterstock, Burdun Iliya
סערה תקשורתית מוצדקת התעוררה השבוע סביב פסיקתו החדשה של בית המשפט העליון, לפיה באופן עקרוני וגורף אין לאדם העומד להינשא לבן או בת זוגו חובה לגלות את היותו הומוסקסואל או בעל אמונה דתית שונה, ולכן בן הזוג מנוע מלתבוע ממנו פיצוי עבור נזקים, אם נגרמו לו, כתוצאה מהסתרת פרטים אלה.
ראשית יש מקום להתייחס למונח המכובס "חובת גילוי". בוודאי שאדם העומד להינשא לא חייב לחלוק עם בן הזוג טרם נישואיו פרטים אינטימיים אודות פנטזיות שלו על בני מינו, האם הוא באמת מאמין באלוהים וכו'. תביעות הנזיקין שמגיעות לדיון בבתי המשפט אינן עוסקות בנטיות הלב הפנימיות והכמוסות של הצדדים, אלא במקרים שבהם הנתבע הבין היטב שבן הזוג עמו בחר להקים משפחה, מניח שאורח החיים שהוא מציג בפניו תואם את אורח חייו האמיתי, והוא גם מבין שהוא מטעה ומוליך שולל את בן הזוג באופן מכוון, בכך שהוא לא חושף בפניו את האמת.
הנזק נגרם מכך שמה שמכונה בטעות "אי-גילוי" פסיבי, הוא למעשה הסתרה פעילה המהווה מרמה. אין דינו של אדם שנישא לבת זוגו מתוך כוונה אמיתית להקים עימה משפחה, אולם ברבות השנים הבין שהוא נמשך לגברים - כדין אדם שניהל חיי זוגיות פעילים עם גבר לפני הנישואים, והמשיך בניהול החיים הכפולים גם אחריהם. אין דינו של אדם שנישא לאישה חרדית מתוך כוונה אמיתית לנהל חיי משפחה חרדים, אולם אמונתו הפנימית הייתה מעורערת או נחלשה - כדין אדם חילוני שהתחפש לחרדי.
התביעה שהתגלגלה לפתחו של בית המשפט העליון העלתה טענות מהסוג השני. התובעת טענה כי הבעל איתר אותה כעולה חדשה בעלת ממון רב, והתחתן עימה כדי לשים יד על כספה. בכל אותה עת, לטענתה, הוא היה הומוסקסואל שחי "חיים כפולים", כאשר מצד אחד הציג את עצמו כאדם דתי והטרוסקסואל, ומצד שני פעל מאחורי גבה של האישה, ניהל אורח חיים חילוני והומוסקסואלי, נאף ובגד בה במהלך נישואיהם, ניהל קשר עם מאהב ואף הציע לו נישואים בעודו נשוי לה.
האם היה עולה בידי האישה להוכיח טענות כאלה? אין לדעת. ייתכן שלא, אך ייתכן שהיו בידיה הקלטות, יומנים שהבעל כתב ועוד. כשבית המשפט העליון דן באפשרות לדחות תביעות מסוג זה על הסף באופן גורף, עליו להניח כי היו בידיה ההוכחות הדרושות, ואף על-פי כן סבור בית המשפט כי אין בכלל מקום לדון בטענותיה.
החלטתו של בית המשפט העליון נשענת על שני נימוקים עיקריים. האחד הוא החשש מפגיעה בזכויות הפרט של אדם נשוי לבחור את אורח חייו ולשנותו, שכן נטייה מינית ואמונה דתית אינן חד-משמעיות אלא נמצאות על רצף. על כך יש לומר כי לא ברור הצורך בקביעות גורפות עבור כלל האנושות, שחלקה כידוע דווקא טוענת כי היא בעלת נטייה מינית מולדת, מובהקת, שאינה ניתנת לשינוי או המרה. כל מקרה לגופו. מול זכותו של הפרט לבחור את אורח חייו כרצונו, עומדות גם זכויות הפרט של בן הזוג לבחור למי להינשא, לאחר שקיבל מידע על זהותו האמיתית של האדם לו הוא עומד להינשא. נטייה מינית ואמונה דתית הם מרכיבים מהותיים מאוד בזהות ובאורח החיים הכרוכים בנישואים.
הנימוק השני של בית המשפט הוא החשש מהצפת בתי המשפט בתביעות נזיקין בין בני זוג. על כך ייאמר כי האפשרות להגיש תביעות נזיקין בני זוג קיימת כבר שנים רבות, ובינתיים השיטפון עוד לא קרה.
התרופה הנכונה להילחם בתביעות סרק היא פסיקת הוצאות משפט גבוהות ומרתיעות, ולא חסימת דלתו של בית המשפט בפני בני זוג שרומו וניזוקו.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה