בסופו של דבר, מי שנהנה הן מהפטור והן מההנחה בחיוב אחוזי המס, הם המשקיעים / צילום: Shutterstock, Pormezz
ועדת השרים לחקיקה הצביעה בסוף השבוע האחרון שלא לשלב בהתאמות הפיסקליות לתוכנית הכלכלית את הסעיף המחייב את כל בעלי הדירות לדווח על הכנסתם משכירות, גם אם היא נמוכה מהרף לתשלום המס. הסיבה להוצאת הסעיף מחוק ההסדרים, כך לפי הפרסומים, היא כי נטען שמדובר בהתעמרות באזרחי ישראל ובבירוקרטיה מיותרת.
ההחלטה להוריד את הסעיף מסדר היום, שיכול היה בסופו של דבר גם להוביל למיסוי כולל על שכר הדירה, היא לא פחות מתמוהה. דווקא בעת הנוכחית בה יש צורך למלא את הבורות בתקציב שנפערו בתקופת משבר הקורונה, אין צודק יותר מלהתחיל לא רק לדרוש ולדווח מהשקל הראשון, אלא גם למסות מהשקל הראשון.
אם הסעיף היה נכנס לחוק ההסדרים, אזי רשות המסים כבר הייתה בדרך לעבור את המכשלה הראשונה של דיווח מהשקל הראשון. הרי הרשות בעצמה מצהירה כי כבר כיום בגלל אי חובת דיווח, קיים פערי של עשרות מיליונים בהכנסות המדינה ממס שכר דירה שלא מדווח. לא קשה לחשב את ההכנסות שהמדינה תקבל מביטול הפטור ממס בדיוק בזמן שצריך לסגור גירעונות.
הרי ידוע וברור לכולם כי הפטור הזה הוא פתח ענק להעלמות מס, הרי ידוע וברור לכולם שאין בפטור הזה הגיון כלכלי והסיבה שהוא הגיע לעולם נעוצה בשנת 1990 ובמאמצי הממשלה דאז לפתור את מצוקת הדיור בעקבות גלי העלייה מרוסיה שהתדפקו על דלתות שדה התעופה.
כידוע, החוק פוטר ממס הכנסות משכר דירה למגורים, הנמוכות מתקרה שעומדת כיום על 5,070 שקל לחודש. מאחר ולא קיימת חובת דיווח כללית בישראל, רבים מבעלי הדירות שאין להם תיק ברשות המסים ולפיכך לא מחויבים בהגשת דו"ח שנתי, בוחרים להתעלם מהחוק. במקרים מסוימים אף מעמידים בעלי הדירות את גובה שכר הדירה על סכום התקרה על מנת לחסוך לעצמם את החשיפה מול רשות המסים.
במסגרת הסעיף ביקשה רשות המסים לשנות זאת ולעמת את בעלי הדירות עם חובת דיווח מתוך תקווה שברגע שיצטרך בעל הדירה לחתום על דיווח לרשות המסים שבו הוא מסתכן באי אמירת אמת בחתימתו, הרי הוא יחשוב פעמיים ויצהיר על הכנסתו האמיתית - בקיצור, שיעור בפסיכולוגיה.
אך מעבר לדרישת הדיווח על כל הכנסה משכר דירה ביקשה הרשות, כבדרך אגב, גם להרחיב את הדיווח לפרטי הדירה עצמה וזאת באמצעים מקוונים. קרי, לקבל מידע נוסף מנישומים לגבי דירות שבבעלותם או לגבי דירות הרשומות על שם מישהו אחר, אך הם אלו שמקבלים את ההכנסה עבורן. שהרי תרגיל נפוץ בקרב משקיעים בדירות הוא לרשום את הדירות אותם הם רוכשים על שם בני משפחה שונים שנמצאים מתחת לרדאר של רשות המסים אף כי ההכנסה בפועל מגיעה לכיסיהם.
ההטבות צריכות להינתן לחלשים
חיוב במס של 10% על הכנסה מדמי שכירות בגובה של 5,070 שקל לחודש הוא למעשה מס של כ-6,000 שקל לשנה בלבד. גם כך, שיעור מס של 10% לא קיים בסעיפי הכנסה פאסיבית אחרים והוא מהווה הטבה עצומה, אז מדוע אם כך המדינה ממשיכה לתת את ההנחה הזאת? אם נשווה אל מול מס רווחי הון בבורסה, הכנסה שגם היא בדומה לשכירות נחשבת לפאסיבית, הרי ששם משלמים 25% מס. בסופו של דבר, מי שנהנה הן מהפטור והן מההנחה בחיוב אחוזי המס, הם המשקיעים, בעלי ההון.
אז יבואו מקבלי ההחלטות ויאמרו שאם יוחלט לבטל את הפטור מתשלום מס על שכירויות, מי שבסופו של דבר ישלם על כך הם חסרי הדירות שגרים בשכירות. בעלי הדירות, כך לטענתם, יגלגלו את החיוב במס על השכבות החלשות. התשובה לכך היא ברורה, אם ההטבות לא צריכות להינתן לבעלי האמצעים, הן צריכות להינתן לחלשים. התיאוריה הכלכלית אומרת שצריך לסבסד את הנצרך ולא את המצרך. צריך לעזור למי שאין, לא למי שיש - גם אם זה בעקיפין.
הכותב הוא שותף בכיר במשרד רואי החשבון ליאון אורליצקי ושות'