מרצדס EQS 580 / צילום: יח''צ
לא קל להיות האיש העשיר בעולם, תשאלו את אלון מאסק. כמעט כל עמיתיו לרשימת המגה-מיליארדרים הגלובליים מגשימים כל פנטזיה מוטורית קיימת. החל במכוניות ספורט אקזוטיות שעולות מיליונים וכלה בצי של מכוניות רולס-רויס וג'יפים משוריינים. לעומת זאת אלון מאסק צריך לנסוע בטסלה כי אם חלילה הוא יצולם נוהג במכונית של יצרן מתחרה סביר להניח, שהמנייה של אותו מתחרה תטוס ומי יודע מה יקרה למנייה של טסלה עצמה.
למרבה הטרגדיה, בכך מפסיד מאסק את החוויה של נהיגה בכמה מהמכוניות החשמליות המרתקות, המתוחכמות והמעניינות ביותר בעולם, שרובן לא היו נוצרות אלמלא טסלה והמוטיבציה התחרותית שהיא נתנה למתחרים.
קחו למשל את ספינת הדגל החשמלית החדשה של מרצדס, ה-EQS. קבוצת דיימלר השקיעה בפיתוחה מיליארדי אירו כדי להשיג שתי מטרות בלבד: להביא את בשורת הרכב החשמלי לפלח המכוניות למיליונרים ולגרום למכוניות של טסלה להיראות כמו פרויקטים עממיים של יצרנים דלי תקציב.
לא דומה לאף אחת אחרת
והיא עושה את זה בהצלחה לא מבוטלת. העיצוב החיצוני שלה, למשל, לא דומה לשום רכב סדרתי, שנע כיום על כביש העולם. יש לה עיצוב אווירודינמי מושלם דמוי טיפה, שזורם לאורך של כמעט חמישה ורבע מטרים מקצה הגריל החסום שמלפנים ועד קצה הפגוש האחורי.
כדי להשיג את התנגדות הרוח הנמוכה ביותר בתעשיית הרכב, לטובת ניצולת טווח מקסימלית, נדרשו מאות שעות במנהרת רוח וגם כמה פשרות ובראשן הוויתור על תצורת "שלוש קופסאות", שטיפוסית לרכבי פאר, לטובת דלת חמישית מתרוממת. כתוצאה הפרופיל הצדדי מזכיר קצת האצ'בק משפחתית, שתפחה לממדי ענק, וזו אולי הסיבה שמרצדס מציעה אופציה של צביעה בשני גוונים נוסח מאייבך. מנגד מאחור המכונית נראית עתידנית וספורטיבית ומלפנים היא מזכירה מאד את ה-S קלאס למעט חרטום קצר ותלול יותר. כך או כך זה עיצוב, שגורם לעוברי אורח לעצור ולבהות ברכב בתדהמה כאילו פגשו זה עתה עב"מ.
תא הנוסעים הוא כל מה שיכול לצפות לו מי שרוכש חשמלית עתידנית ביותר ממיליון שקל. קחו למשל את מסכי ה-OLED הצבעוניים, שנמתחים מדלת לדלת מאחורי כיסוי זכוכית באורך של יותר ממטר וחצי. הבולט שביניהם הוא מסך מרכזי בגודל של יותר מ-17 אינץ'(!), שלא יבייש שום חדר ישיבות יוקרתי. את הפינה הרחוקה מהנהג סוגר מסך צבעוני נוסף לטובת הנוסע אם כי הוא כבר גובל בגימיק.
מערך התצוגה העצום קל יחסית לתפעול ומציג את כל המידע הנחוץ לי צורך לנבור יותר מדי בתפריטי מגע. הבעיה היחידה היא להתעלם מהמסכים הבוהקים הללו תוך כדי נהיגה. הנדסת האנוש כוללת גם כמות מזערית אבל הכרחית של מתגים פיזיים מינימלית של מתגים פיזיים, רובם על ההגה, ותצוגה עילית שמוקרנת על השמשה מול הנהג כולל AR. הפריט הנוסטלגי היחיד הוא מוט ההילוכים הקצרצר, שנמצא כמקובל במרצדס על עמוד ההגה.
מסע בין גאדג'טים לעזרים
רשימת הגאדג'טים ועזרי הנוחות היא אין סופית. החל מאופציה לדלתות שנפתחות עצמאית עד 90 מעלות כאשר בעל הרכב מתקרב; עבור דרך מושבים עם מנגנון מסאז', שמייתר כל ביקור בספא יוקרתי, תאורה פנימית שהופכת לילה ליום ובידוד רעשים אקטיבי; וכלה במערכת בטיחות סמי אוטונומית שבעתיד תשודרג באמצעות תוכנה לנהיגה אוטונומית כמעט מלאה.
כפי שניתן לצפות מרכב בממדים ובמחיר הזה, החלק האחורי מתוכנן לרצות את הנוסעים בו ולא משנה אילו ממדים העניק להם הטבע. תא המטען, שמסתתר מתחת לדלת האחורית המתרוממת, הוא כה ארוך עד שאיתור חפצים בחלקו רחוק דורש ממש לזחול לתוכו. כצפוי כל תא הנוסעים עטוף בחומרים היוקרתיים ביותר שבנמצא וברמת גימור מרהיבה.
למרות הדמיון בממדים ל-S קלאס, ה-EQS ניצבת על פלטפורמה ייעודית, שתוכננה עבור הנעה חשמלית. מילת המפתח שלה היא "בידוד": מתלי אוויר ממוחשבים בכל הפינות מעניקים לנוסעים תחושה של ריחוף ובידוד, בכל מצבי התכנות, ומכונית המבחן שלנו ריחפה בקלילות אפילו על הבורות האכזריים, שנפערו באספלט הישראלי אחרי "הסופה" החורפית. למעט חריקה אקראית מהמתלים פה ושם לא ניתן היה לקבל אינדיקציה לאלקטרו-מכניקה המתוחכמת שמתווכת בין מרכב לבורות.
נהגי "מיני" מקנאים בקלילות
המערכת הזו גם שומרת על המרכב מאוזן תחת עומסים צידיים ואם מוסיפים לתמונה היגוי אחורי אקטיבי וחישוקי ענק מקבלים מכונית שמייצרת כוחות ג'י אימתניים בפניות הדוקות ומהירות מבלי להוציא את הנהג או הנוסעים משלוותם. כמו ב-S קלאס, ההיגוי האחורי גם מאפשר לתמרן את הלימוזינה הענקית בקלילות הזו בחניונים דחוקים ולבצע סיבוב פרסה, שיגרום קנאה לנהגי "מיני". עם משקל שנושק ל-2.5 טון זו כמובן לא מכונית לשעשועי ספורט מוטורי וההגה הקל והמבודד מספק רמז עבה לכך. גם הבלמים מרגישים די מלאכותיים אם כי בחירה במצב המתקדם של מערכת מיחזור האנרגיה בבלימה חוסך את הצורך להשתמש בה ובולם את הרכב כמעט לחלוטין כאשר מרפים מדוושת התאוצה.
את לא מעט מהדברים הללו אפשר לקבל גם ב-S קלאס החדשה אבל אנחנו נמצאים כאן בשביל ההנעה חשמלית. נתחיל כמובן בטווח: סוללה עצומת ממדים, התנגדות מזערית לאוויר ומערכת ניהול אנרגיה מעידן החלל פוטרים את הנהג ונוסעיו המעושרים מאותה "חרדת טווח" שמקלקלת את החוויה ברוב החשמליות. הטווח הרשמי ב-WLTP הוא כ-617 ק"מ אבל מה שיותר מרשים הוא צריכת חשמל ממוצעת של 20 קילוואט-שעה, שאופיינית למכוניות הרבה יותר קטנות וקלות. בקיצור זו מכונית, שיכולה לעשות את הדרך מחיפה לאילת בלי עצירות ביניים בנהיגה רגועה. ואם בכל זאת אתם רוצים לקבל קצת ריגושים שני מנועים מעמידים לרשותכם 524 כ"ס ומומנט סהרורי שיבעט אתכם מאפס ל-100 ב-4.3 שניות בלי שום רעש פנימי או חיצוני. אנחנו בדרך כלל לא חסידים של "צליל מנוע מלאכותיים", שנשמעים דרך הרמקולים אך ברכב הזה הם חיוניים כדי לקבל אינדיקציה על המהירות האמיתית.
המחיר של ה-EQS בגרסת ה-580 בעלת שני המנועים מתחיל בכ-1.29 מיליון שקל, קרוב מאד למחיר של מרצדס S500 החדשה. זה לא מחיר שירתיע את מתעשרי ההייטק הבכירים ואת מי שעשה "סיבוב" מכובד על המניות של טסלה ובתמורה מקבלים לא רק את החשמלית האולטימטיבית, ביחד עם מצפון סביבתי נקי, אלא גם אחת המכוניות המתוחכמות והמפנקות ביותר שקיימות כיום. ובאשר לאלון מאסק הוא בוודאי עבר ימצא פתרון איך לנהוג באחת כזו. אולי אפילו יקבל לכך אישור מעוקבי הטוויטר שלו.