מתוך פרויקט @trademeproject של דמי סקיפר / צילום: אינסטגרם
דמי סקיפר היא סוחרת ממולחת. 5 מיליון גולשים בטיקטוק ליוו אותה במשך שנה בדרך לביצוע עסקת חליפין חלומית: לקבל בית תמורת סיכת ראש. סקיפר התחילה בעסקת סחר חליפין צנועה: היא נתנה סיכת ראש, וקיבלה בתמורה זוג עגילים. את זוג העגילים היא החליפה בסט כוסות וכן הלאה. כעבור שנה ו-28 מהלכי סחר חליפין, היא כיום הבעלים של בית בטנסי - והכל בזכות סיכה פשוטה שנמכרת בסופרמרקט.
סקיפר קיבלה את הרעיון כשצפתה בהרצאת טד של אדם שהחליף מהדק נייר תמורת בית. ההשראה הזו, לצד השעמום בקורונה, הניעו אותה להעלות בטיקטוק את המיזם trademeproject. שיטוט אינסופי בקבוצות פייסבוק ואתרי מכירות הביאו אליה את האדם הראשון שהאמין בפרויקט, וביצע אתה את ההחלפה הראשונה. בדרך הסיכה הזו הפכה לשואב אבק, גלשן, אופנוע, מחשב מק ועוד כמה גלגולים - עד שסקיפר זכתה בבית.
סקיפר היא בסוף שנות ה-20 לחייה, אולם גיל היזמים הצעירים יורד בהתמדה. טינאייג'רים רבים כתבו לסקיפר שהיא נתנה להם השראה. חיפוש מהיר באינטרנט של צירופי מילים כגון "Teen millionaires" מעלה אינסוף כתבות על יזמים צעירים בגילאי בית ספר ותיכון, שהפכו למיליונרים בזכות עצמם. ברשת החדשות CNBC העלו לאחרונה את השאלה: "האם יתכן שדור Z הולך להיות אחד הדורות הכי עשירים שהיו אי פעם?".
עם BMW לבית הספר
ג'ק בלומפילד האוסטרלי הוא אחד מהיזמים הצעירים האלה. כילד הוא הרוויח מספיק כסף מעבודות סטנדרטיות, כמו גיזום הדשא של שכניו בבריסביין, כדי שיוכל לפתח את האפליקציה הראשונה. זה היה בגיל 12.
בגיל 15 בלומפילד כבר החזיק באתר איקומרס מצליח, שמכר להיטים וגימיקים. כך הוא הפך למיליונר בזכות עצמו עוד לפני שסיים תיכון. הוא אגב מקפיד להמשיך ללכת לבית הספר, אבל יש לו את הפריבילגיה להגיע לשם כשהוא נוהג ב-BMW חדשה שרכש במו ידיו.
גאון מתמטי? מלך הכיתה? לא ג'ק בלומפילד. הוא מעיד על עצמו שמעולם לא היה ילד בולט מיוחד או קפטן של נבחרת ספורט כלשהי. הוא פשוט ילד שעשה צעד אחר צעד, פתח עסק ו"גרם לזה לקרות".
עוד צעיר ש"גרם לזה לקרות" היה ניק ד'אלוסיו, שמכר ליאהו אפליקציה בשווי 30 מיליון דולר כשהוא רק בן 17. האחיות קייט ואני מיידן הפכו למיליונריות בשנות העשרה בזכות עסק למוצרים נגד מחלות קיבה בסוסים, החיה החביבה עליהן. בין הלקוחות שלהן ניתן למצוא לפחות חמש משפחות אצולה. בגיל 11, מיקאלה אולמר קיבלה 60 אלף דולר מ"הכרישים" כדי לפתח את העסק שלה "Me & the Bees Lemonade". היום בגיל 15 היא כבר מיליונרית.
רשימת העשירים הצעירים שעשו את כספם בעצמם רק הולכת ומתארכת משנה לשנה. אין ספק, מדובר בתופעה - הצעירים של היום, בני דור ה- Z ובני דור האלפא, חושבים ועושים כסף יותר מהדורות לפניהם. איך קרה שכל כך הרבה צעירים מרוויחים הרבה יותר מהוריהם - בזמן שהם עדיין גרים אצלם בבית?
ילידים דיגיטליים
הילדים שהיום הם בגילאי גן עד תחילת גילאי ה-20, נחשבים לדור הראשון של "ילידים דיגיטליים". הם נולדו ישירות לתוך עולם שהוא טכנולוגי ודיגיטלי, בניגוד לדורות הקודמים שהיו "מהגרים דיגיטליים" ולמדו להתאים את עצמם לטכנולוגיה.
ה"ילידות" הזו גרמה להם לפתח בגיל צעיר הלך רוח יזמי, והעניקה להם את הכלים המתאימים. סקיפר הצליחה להגיע מסיכת ראש לבית בזכות המיומנות למצוא דילים טובים באינטרנט - והיא מדור המילניאלס. אז מה הפלא שילדי הדור הנוכחי הם מומחי איקומרס?
אבל זו לא רק מיומנות השיטוט באינטרנט. זו בעיקר תפיסת עולם. איינשטיין היה זה שאמר שדמיון חשוב יותר מידע - והוא צדק. כמי שחשופים לאינטרנט ולעולם הגדול מגיל קטן, גבולות הדמיון של הילדים והצעירים בימינו הם הרבה יותר רחבים. הם חשופים למה שקורה במרחב הגלובלי, ומתרגלים לחשוב בגדול. כשאני הייתי ילדה, הביקור של הדודה מארה"ב שהביאה סוכריות M&M שלא נמכרו אז בארץ, היה עבורי בגדר חגיגה. הם, לעומת זאת, יכולים להזמין הכול מכל מקום.
מדוע להסתפק בלגזום את הדשא של השכנים, אם אפשר למכור מוצרים לקצה השני של הגלובוס?
יזמים בעל כורחם
מחקרים שעשו מכוני מחקר מכובדים דוגמת PEW העלו שדור Z הוא פרגמטי מבחינה כלכלית (וגם מבחינת זוגיות וסקס, אבל זה כבר נושא אחר). אחת הסיבות לפרגמטיזם הכלכלי היא החשיפה למספר רב יחסית של משברים כלכליים מגיל צעיר. הם ראו את הוריהם נאנקים תחת משברי הסאב פריים והקורונה. לכן הם הבינו בשלב מוקדםשכסף תורם לאיכות החיים.
כשמקשיבים למיליונרים צעירים דוגמת ג'ק בלומפילד, נדמה לעיתים שזו שיחה עם אדם בעשור ה-30 לפחות. בלומפילד מספר שבגיל 15 הוא החל לחשוב ברצינות איך ייראו חייו לאחר סיום כיתה י"ב. הוא ראה שאנשים הולכים לעשות תואר באוניברסיטה, ואז מתחילים את דרכם המקצועית בעבודות עם משכורת נמוכה, ומגיעים למנוחה ונחלה כלכלית רק באזור העשור החמישי לחייהם - וזה הפחיד אותו. הוא לא רצה להמתין כל כך הרבה זמן. אז הוא "גרם לזה לקרות".
זו עוד ירושה כלכלית עצובה שהמבוגרים מורישים לדורות הצעירים: המסלול הסטנדרטי של השכלה, תעסוקה, הכנסה כבר פחות עובד. ב-PEW טוענים שלפני מספר עשורים, גבר ממוצע בן 25 היה מסוגל לפרנס בעצמו את משפחתו. משכורת אחת הספיקה כדי להבטיח קיום מכובד. בתנאים הכלכליים הנוכחיים, זה כמעט בלתי אפשרי. למרבה המזל, דור Z לא מתייאש: לפי מחקר של EY משנה שעברה, 82% הביעו אופטימיות לעתיד. מה שבטוח, היזמים הצעירים מפיחים השראה בקרב צעירים ומבוגרים כאחד.
ומה לגבי הסיפור של הסיכה והבית? גם שם הסוף הוא טוב. סקיפר ובעלה החליטו להפוך את המיזם לתרומה למען הקהילה. הם עברו לגור בבית, משפצים אותו בעצמם וכשהוא יהיה מוכן - הם יחליפו אותו תמורת סיכת ראש. הגלגל מסתובב - וגם הסיכה. מי שיקבל את הבית יהיו יזם או יזמית צעירים, כדי שיוכלו להתפנות ולהקים עסק בראש שקט. מי יודע, אולי הזוכה יהיה מישהו או מישהי שבדיוק סיימו תיכון.
הכותבת היא הבעלים של חברת Round Angle לפיצוח תובנות עסקיות וסטוריטלינג. עבדה עם חברות מובילות וזכתה בפרסים בארץ ובעולם