הכנסת / צילום: Shutterstock, Roman Yanushevsky
לפני מספר שבועות התפרסמה ב"כאן 11" כתבה נוספת בסדרת הכתבות המצוינת של אורן אהרוני בעניין השחיתות ברשויות המקומיות. במוקד הכתבה ההיא עמדה העיר עפולה, ובפרט העומד בראשה, ראש העיר אבי אלקבץ, אשר על-פי הפרסום מחזיק, בניגוד לחוק, בבעלות על חברת בנייה הפועלת בעיר עפולה בראשה הוא עומד.
הסיפור של ראשי רשויות מקומיות בישראל המחזיקים בניגוד לחוק בבעלויות על חברות ועסקים אינו חדש. למעשה, כבר בשנת 2009 התפרסם דוח חמור מאוד של מבקר המדינה שעסק בין היתר בנושא, ובאופן חריג פרסם המלצות אישיות כלפי רשימת שמות של למעלה מ-20 ראשי רשויות שהחזיקו בבעלות על חברה מסחרית - בייחוד כזו הפועלת ברשות שלהם.
נחזור לעיריית עפולה. במצב עניינים תקין, בבוקר שלמחרת פרסום הכתבה, הייתה יוצאת הודעה מטעם הוועדה לביקורת המדינה, אשר רואה בחומרה את הממצאים העולים מפרסום הכתבה, ודורשת לקיים דיון דחוף במעמד משרד מבקר המדינה במצב העניינים ברשויות המקומיות בישראל, עשור לאחר פרסום הדוח.
אני כותב "במצב עניינים תקין", משום שבמדינת ישראל, בה נציין עוד מעט שנה לבחירות לכנסת ה-24, אין לנו עדיין ועדה לביקורת המדינה בכנסת, ובהיעדרה, אין מי שישאל את השאלות, ידרוש את התשובות ויפעיל את אחד ממנגנוני הפיקוח החשובים ביותר של הפרלמנט הישראלי.
במארג הפרדת הרשויות במדינת ישראל, הכנסת היא לא רק הגורם המחוקק, היא גם הגורם המפקח. ובתוך כך קיימת הוועדה לביקורת המדינה, שהיא אחד הכלים הפיקוחיים העוצמתיים ביותר של הכנסת, יש לה סמכויות ייחודיות להורות למבקר המדינה לפתוח בהליך ביקורת, לבחון ולדון בדוחות קודמים שלו; יש לה סמכות בלעדית לאישור צווים ותקנות הנוגעים לביקורת הפנים ברשויות המקומיות במדינת ישראל - אלה שהפכו כבר מזמן לכר פורה לשחיתות ומינהל לא תקין - ומעל הכול, היא הוועדה אשר בסמכותה להורות על הקמת וועדת חקירה ממלכתית מטעם הכנסת.
רק כדי להמחיש - לאחרונה התקיים דיון בוועדת העבודה והרווחה בכנסת, בראשות חברת הכנסת אפרת רייטן, בעניין תיקון חוק המגן על חושפי שחיתות. כאחד הגורמים העיקריים האמונים על הגנה על חושפי שחיתות, זומנה נציגות ממשרד מבקר המדינה להגיע להשתתף בדיון - ונענתה בכך שמבקר המדינה מוכן להגיע אך ורק לוועדה לביקורת המדינה. לוועדה חשיבות חוקתית-מוסדית למערכות האיזונים בין רשויות השלטון, בכך שהיא אמונה על הקשר שבין מוסד מבקר המדינה לבין הכנסת - קשר שכיום פשוט אינו מתקיים.
והכי חשוב - תקנון הכנסת קובע כי יושב-ראש הוועדה יהיה תמיד נציג מסיעות האופוזיציה, כך במשך שנים גם שימשה הוועדה כ"שוט" פרלמנטרי של האופוזיציה, המקום בו יכולות סיעות המיעוט בכנסת לקדם בחינת נושאים החשובים להם ואשר לא תמיד מקודמים על-ידי הממשלה, ולמעשה גם לשמש אמצעי פיקוח נוסף של הכנסת על הממשלה ששולטת בסיעות הקואליציה.
אלא שכאמור, הוועדה החשובה הזו לא קיימת כבר קרוב לשנה. והסיבה? חרם פוליטי של חברי האופוזיציה שאינם מרוצים מייצוגם ביתר הוועדות. כן, האופוזיציה - אשר ביד אחת מלינה על כך שהיא "מושתקת" על-ידי הקואליציה - מוותרת במפגיע בידה השנייה על אחת הזכויות החשובות העומדות לרשות האופוזיציה להשמיע את קולה, כשבדרך היא פוגעת במעמד הכנסת, מעמד ביקורת המדינה ובאזרחי מדינת ישראל.
חברי הכנסת מהאופוזיציה, במקום לעשות שימוש פוליטי מושכל בכלי הנתון להם בדין, בוחרים למחות על כך שמדירים אותם מהמשחק הפוליטי - על-ידי כך שהם מדירים את עצמם, ולמעשה? מתפרקים לחלוטין מהחובות שלשמן הגיעו לכנסת. הם שוכחים שעבודת הפרלמנטר היא לא לצייץ בטוויטר ימים שלמים, אלא להגיע לכנסת לעבוד בשבילנו - הציבור.
וכשזה קורה לאורך חודשים ארוכים, כשטובת המדינה נפגעת בכל יום, זה כבר הופך בלתי נסלח, זה הופך למעילה של ממש בשליחות החשובה ביותר של נבחרי הציבור בכנסת, אלה שאמורים לפעול בכל יום למען אזרחי מדינת ישראל - גם מימין וגם משמאל, גם תושבי המרכז וגם תושבי עפולה.
ובסוף, מי שמשלמים את המחיר אלה אנחנו. כולנו.
הכותב הוא ראש האגף המשפטי בתנועה לאיכות השלטון