רוני אלשיך / צילום: יוסי זמיר
ספרו של המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך, "מפכ"ל בחזית - ערכים במבחן", מסתיים בדברים שאלשיך לא רצה לומר, אבל החליט בכל זאת. "חשבתי לפתוח מילות סיכום אלה באמירה כמה מדהים הפער בין העשייה והפוטנציאל של המשטרה לבין ההבנה שלהם בקרב הציבור הרחב, אבל התחרטתי". כתב אלשיך. זו אולי הפעם היחידה שבה תמצאו את מפכ"ל המשטרה בשנים 2015-2018 מתחרט על משהו, וגם אז בערך.
בשבועות האחרונים רוני אלשיך בוחר לשתוק. הפעם בצדק (מבחינתו). איך אפשר להסביר את העובדה שהפך את השימוש בתוכנת הריגול של NSO לסיטונאי, משולח רסן, לא חוקי, ולפי הפרסומים האחרונים של כלכליסט גם למאוד מאוד פרסונלי.
השימוש בתוכנת הריגול הפך לשיטה
אלשיך אולי לא הביא את תוכנת הריגול של NSO למשטרה אבל הוא זה שתחת משמרתו היא הפכה לשיטה - אם תרצו למסיבה. מכיוון שאלשיך לא מדבר החלטתי לצלול לספר שפרסם לפני כשנה וחצי בניסיון להתחקות אחר הלך המחשבה שלו, לנסות ולהבין על מה ולמה, ואולי גם איך.זרעי התזה שהולידה שימוש בלתי מרוסן בכוח מופיעים בבירור בספרו של אלשיך. הוא כמובן לא מתאר פעילויות לא חוקיות, אך מסביר בפרוטרוט כיצד עם הגעתו למשטרה, החליט לפורר את "החומה המיותרת בין המודיעין לשיטור", במסגרת מה שהוא מכנה: "רפורמת הרצף המודיעיני".
אלשיך מפליג בתיאורים על המהלכים שבמסגרתם ביקש להפוך את המשטרה לגוף "אחוד" - להסיר חומות סיניות בין האגפים ולייעל את עבודת המערכת.
"אי אפשר שלא לראות את הדמיון למה שהתחולל בצה"ל במלחמת לבנון השנייה ב-2006, כאשר הסתבר שהמודיעין האיכותי של צה"ל, מטעמי מידור כמובן, ‘חנה’ ביחידת 8200, ולא שימש את המפקדים בשטח", כותב אלשיך בביקורת. "המודיעין במשטרה לא נאסף רק ל’יופי’ ושימש היטב את החקירות, אך בינו ובין השיטור נבנתה חומה חסרת ריסון".
טשטש את הגבולות בין המשטרה לשב"כ
בהמשך אלשיך גם מרבה להשתמש במונחים צבאיים ובדוגמאות מתקופתו בשב"כ. במובן זה, מתגלה (בעיקר בדיעבד) כי אלשיך התקשה להבין את השוני בין הארגונים השונים ומדוע כלי חקירה, שאולי במקרים קיצוניים ביותר יכולים להתאים לחלק מכוחות הביטחון, אך דורשים ריסון מרבי בהפעלה כלפי אזרחים.
"כחלק מהכותרת שיטור מוכוון מודיעין בנינו Back Office במשל"טים, המאויש על ידי אנשי סיגינט והערכה (יחידת הסיגינט של המשטרה היא זו ששתלה את תוכנות הריגול בטלפונים - נ.ס) - אנשי מודיעין שהוכפפו למפקד המשל"ט שהוא ממערך השיטור, עליהם הוטל ללוות את האירועים שזורמים דרך המשל"ט המחוזי לתחנות, להעשיר אותם מודיעינית, לחבר ולקשר בין דיווחים ואירועים. התגובה מהשטח הייתה מדהימה". כתב אלשיך.
זה נשמע תיאור תמים למדי, אפילו פרקטי, אולי גם שכלתני. אבל כאשר מחברים אותו לאירועים שמתגלים בימים אלו התמונה שמסתמנת חמורה.
החיבור בין אנשי החקירות לאנשי "השטח", השימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים, טשטוש הגבולות בין משטרה, השב"כ או אמ"ן לבין המשטרה ובהמשך, כפי שמתאר אלשיך בפסקה הבאה, גם החיבור למי שקיבלו את ההכשר המשפטי בשטח.
הגיע הזמן לדרוש מאלשיך הסברים
"פגשתי לא מעט שוטרים שאת הכשרתם בתחומים אלה קיבלו כסטודנטים בעת עבודתם בשב"כ או במסגרת שירותם באמ"ן", כתב אלשיך.
"מעברים בין ארגוניים אלה סייעו לבצע את קפיצת המדרגה במהירות הרבה ביותר. שילוב של מי שמתמצא לעומק בממשק עם בתי משפט להוצאת צווים חוקיים ובקי בדיני ראיות, בפרשנויות בתי המשפט ובאתגר ‘להוכיח מעל לכל ספק סביר’ הביא במהירות לתוצאות מרשימות".
סקר גלובס מסוף השבוע האחרון גילה כי 51% מהציבור אינו מאמין במידה רבה למשטרה.
אם תשאלו את אלשיך, המצב אחר לחלוטין. ספרו נפתח בפסקה הבאה: "המילה אמון, חוזרת בספר 145 פעמים ובראשי תיבות - אמו"ן (שמה של רפורמת השיטור) 82 פעמים נוספות ולא בכדי.
האמון, הוא הבסיס לכל מה שאנו שותפים בו. ללא אמון, לא ניתן לקיים חוק וסדר. ללא אמון, אין משמעות להסכמים, לשטרות כסף, לחשבונות בנק ועוד. ללא אמון, גם קיום ליגת כדורגל, או אפילו משחק שכונתי - אינם אפשריים." כמה נכון, כמה לא נכון.
הגיע העת לדרוש מהמפכ"ל לשעבר אלשיך הסברים מפורטים על המעשים שביצע בתקופת כהונתו. עד שזה יקרה נישאר , ככל הנראה, עם תמונה של מפכ"ל זחוח, ערמומי, צדקן וכוחני שעשה כמעט הכל מלבד להגביר את האמון של הציבור במערכת, אבל בכלל לא מודע לזה, כמו להרבה דברים אחרים, כנראה.