גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון / צילום: רפי קוץ

הכותב הוא כלכלן ראשי של בנק מזרחי טפחות

בנק ישראל לא יכול היה לבקש לעצמו עיתוי נוח יותר להעלות את הריבית במשק, לראשונה מאז נובמבר 2018, מ-0.10% ל-0.35%. גם שוקי ההון לא היו יכולים לקבל הודעה נוחה יותר. למעשה, למעט שיעור הריבית עצמו, שהפתיע כי רובנו "בחרנו" בין ריבית של 0.25% לבין ריבית של 0.50% (כך הורגלנו) כל הנימוקים, השיקולים והאיתותים להמשך הסתדרו היטב עם ההערכות המוקדמות ועם נתוני המשק.

בנק ישראל הרגיע את המשקיעים בשתי נקודות מרכזיות:

האחת, האינפלציה, שדומה כי הפכה חזות הכל בחודשים האחרונים. כן, היא עולה. כן, היא מצריכה טיפול. לא, היא לא מתבדרת. לא, היא לא בליגה של האינפלציה בארה"ב ובאירופה, שם משתעשעים עם טריטוריה לא מוכרת של 8%. לא, היא לא תתרחק יתר על המידה מתקרת היעד, 3%.

למען האמת, האינפלציה שבנק ישראל צופה ל-2022, 3.6%, דומה לזו שנרשמה ב-12 החודשים האחרונים, 3.5%. ואם רק נחכה קצת, אז בשנה הבאה כבר נחזור לאינפלציה של 2% וזר לו ייקלע לכאן לא יידע כי המשק, כמו כל העולם, חווה ים של טלטלות בשנה-שנתיים האחרונות.

הנקודה השנייה: הריבית תעלה, אך ביחס לרמתה הנוכחית, 0.35 אחוז, מדובר רק בתוספת של 1.15 אחוזים, שזה 5-4 העלאות. השאלה המעניינת ביותר היא האם החזרה לכפולות של 0.25 אחוז תתבצע ע"י העלאה אחת של 0.15 אחוז (כך אני סבור) או של 0.4 אחוז (לא רואה סיבה לכך).

נתונים מעודדים

כעת, נזכור שלושה גורמי רקע ההופכים את המהלך שנקט בנק ישראל ואת האופק שתחזית מחלקת המחקר שלו שרטטה נוחים עוד יתר:

האחד, על אף הריבית העולה, קצב צמיחת התמ"ג השנה יישאר 5.5% ורק בשנה הבאה יאט קצת (מה שהיה קורה, לדעתי, גם אם הריבית לא הייתה עולה).

השני, קצת קשה להאמין, וכלכלני ה-OECD בטח לא תיארו לעצמם, אך גם שוק העבודה נסק, האבטלה ירדה ל-3.2% והמונח "תעסוקה מלאה" שוב הולם אותו.

השלישי, הגירעון התקציבי הנמוך יוצא הדופן, 1.4% מהתוצר, שכל מדינה מתוקנת תתגאה בו, ושלבטח היה בין הגורמים הראשיים להודעת סוכנות הדירוג מודי'ס על העלאת תחזית הדירוג של המשק, משקף למעשה מדיניות תקציבית מרסנת ויאפשר לבנק ישראל להעלות את הריבית בקצב מדוד יחסית (לבטח מדוד יותר מזה שנכון לארה"ב ובהמשך, אולי, גם לגוש האירו).

מצב דברים זה גם ימנע תיסוף חוזר של השקל כנגד הדולר. לא לחינם טרח בנק ישראל לרכוש 30 מיליארד דולר (לפחות) בשנה שעברה וניכר שלא ירצה להצטרך למהלך כה חריג גם השנה.

אשר לשוקי הדיור והמשכנתאות, העלאת ריבית מדודה תמתן את גידול ההוצאות על שירות החוב במגזר חשוב זה למשקי הבית הלווים, ואולי גם תקל את לחצי הביקוש על שוק הדיור.

שאלות קריטיות

נכון. גורמי הסיכון כיום לא מעטים. האם המלחמה באוקראינה תסתיים בקרוב, כמו גם השלכות הקורונה, כך שהתמעטות הלחץ על האינפלציה מצד ההיצע, עליה בונה בנק ישראל, אכן תתרחש? האם ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות יאפשרו לסביבה התקציבית להישאר נוחה כה כך (נקודה מהותית מבחינת בנק ישראל וחברות הדירוג)?

אם התשובות לשתי השאלות הללו תהיינה חיוביות אזי תהליך נרמול הריבית שבנק ישראל החל היום יהיה חלק ויתכתב היטב עם האופן המוצלח שהמשק התמודד עם אתגריו השונים בשנתיים האחרונות.

תוואי העלאה מדוד, יחסית, של הריבית כאן, יחד עם צרכי גיוס הון נמוכים במיוחד של הממשלה, יפעלו לטובת שוק איגרות החוב המקומי ויהוו משקל נגד להשפעה השלילית של עליית האינפלציה על האפיק השקלי הלא צמוד, השפעה שגם היא, כך מסתמן, לא תהייה חזקה מדי, בהינתן תחזית האינפלציה החדשה של בנק ישראל.

בנוסף, ביום שישי יפורסם מדד המחירים לצרכן לחודש מרץ. לפי ההערכות כיום, קצב האינפלציה השנתי יעלה קצת, ל-3.7%. יש לי תחושה עמומה שבנק ישראל היה רוצה לכלול את הנתון במערך השיקולים שלו וראשיו מקווים שלא ידהים כלפי מעלה. לפאוול וחבריו בפד זה קורה שוב ושוב בחודשים האחרונים. אבל זה ה"מחיר" של מעבר מ-12 החלטות ריבית חודשיות ל-8 בלבד.

נקווה שגם לאחר המדד נוכל לאחל זה לזה חג שמח. האם האינפלציה אכן "תיישר קו" עם תחזיות בנק ישראל? את זה נראה אחרי החגים.