בניין בית הדין הארצי לעבודה / צילום: רפי קוץ
בהקשרי החוק למניעת הטרדה מינית, נשיאת בית הדין הארצי לעבודה ורדה וירט־לבנה קבעה השבוע בפסק דין תקדימי מושג משפטי חדש - "יחסי השפעה". בפסק הדין הוגדר כי "יחסי השפעה במקום העבודה מצויים בתווך שבין יחסי מרות (ממונה לכפיף) לבין היעדר מרות (חברים לעבודה במעמד זהה). כוח השפעה זה יכול להיווצר במצבים שונים, שאינם כרוכים בכפיפות המיוחסת לבעל מרות. יחסי השפעה יכולים להתבטא בשתי בחינות - מקצועית ומעמדית".
● קמפיין מימון הנתבעים שמקדם יאיר נתניהו הוא לא פחות מאיום על חופש הביטוי
● לראשונה: רשות התחרות מטילה קנס של 8 מיליון שקל על חברה בשל מחיר מופרז
בהתאם להגדרה זו, קבעה הנשיאה כי "כאשר מדובר בהטרדה מינית שבוצעה על־ידי בעל השפעה, יש לקבוע כי רף ההוכחה המוטל על המוטרדת ביחס להוכחת רכיב 'הראה למטריד כי אינו מעוניין', נמוך מהרף המוטל על מי שהוטרדה על־ידי עובד במעמד זהה לה. ככל שיחסי ההשפעה חזקים יותר, הרף להוכחת רכיב זה נמוך יותר".
פסק הדין הפך את קביעת בית הדין האזורי לעבודה, תוך שבית הדין הארצי מצא להתערב גם בקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי.
בהקשר זה, הנשיאה וירט־לבנה יחד עם השופטים סיגל דוידוב מוטולה, רועי פוליאק ונציגי הציבור חיה שחר ועצמון ליפשיץ, קיבלו את ערעורה של בחורה צעירה וקבעו כי הוטרדה מינית במסגרת עבודתה כמלצרית בלובי מלון יוקרתי באילת. המטריד חויב בסך 40 אלף שקל, והחברה בעלת המלון חויבה בסך 120 אלף שקל, שהוא הרף המקסימלי לפיצוי על־פי החוק.
הצעירה המתלוננת יוצגה בידי עו"ד דפנה אזולאי־רגב.
הרקע: הטרדה בבית מלון
על־פי פסק הדין, יעל (שם בדוי) הועסקה כחודש במלון באילת כמלצרית, ואילו עידו (שם בדוי) עבד כשף במלון. במהלך מסיבת עובדים שנערכה בחוף הים, עידו משך אותה לאזור מבודד וניסה לנשקה. יעל סירבה, אך לאחר מכן עידו ניסה שוב לנשקה, ויעל שוב סירבה.
לאחר שני אירועי הטרדה אלה, יעל פנתה לחברתה וביקשה לעזוב את המסיבה. מנהל חדר האוכל במלון הציע לשתיים הסעה במכוניתו. כשהגיעו למכונית, הגיח לפתע עידו ונכנס למושב האחורי, תוך שהוא נצמד אל יעל. במהלך הנסיעה הוסיף עידו להיצמד לעובדת ולגעת בה, כולל באזור הירך הפנימי. למחרת סיפרה העובדת לחברתה על אירועי ההטרדה, ובהמשך שיתפה בכך גם את הוריה.
לאחר ימים ספורים, פנתה אמה של יעל לממונה על הטרדה מינית במלון ודיווחה על שאירע לבת שלה. בעקבות זאת זומנה העובדת לשיחה עם הממונה, במהלכה הועלתה האפשרות שהעובדת תעבור לתפקיד אחר במלון.
בסמוך להגשת התלונה חזר עידו לעבוד במלון. העובדת לא עודכנה על חזרתו לתפקידו, ואילו היא הועברה במקביל לעבוד במרכזייה של המלון. לאורך כל תקופת עבודתה, העובדת לא עודכנה בדבר הליך בירור תלונתה, ואף הובהר לה כי אין זה מעניינה. בנוסף, לקראת סיום עבודתה אף נמנע ממנה מענק המגיע לעובדים בתום שישה חודשי עבודה רצופים, בטענה כי המעבר שלה למרכזייה קטע את רצף זמן העבודה הנדרש לקבלת המענק.
פער בניסיון המקצועי
הנשיאה וירט־לבנה כאמור טבעה בפסק הדין מונח חדש המתאר יחסי כוחות הנוגעים להטרדה מינית: "יחסי השפעה". מונח זה מתאר יחסים בהם קיים פער כוחות בין שני עובדים, אשר אינו נובע מכפיפות המוגדרת כיחסי מרות במובן שנקבע בפסיקה.
לדברי וירט־לבנה, יחסי השפעה יכולים להתבטא בפער בניסיון המקצועי של עובד ובמידת החשיבות המקצועית שלו במקום העבודה לעומת עובד אחר. כמו כן, מהות התפקיד יכולה לכונן כוח השפעה של עובד אחד על אחר, כמו גם הוותק של עובד במקום העבודה הספציפי וטיב קשריו עם עובדים אחרים.
וירט לבנה תיארה את הרציונל ואת הרקע להכרה בקיומם של אותם מקרי ביניים הדורשים התייחסות מיוחדת: "מקום העבודה הוא זירה משמעותית מאד בחייו של אדם. במובן הפיזי, מדובר במקום בו שוהה העובדת מדי יום שעות רבות. במובן הרגשי, מדובר במרחב בו יכול עובד לבטא ולפתח את עצמו.
"העובדת תלויה כלכלית במקום העבודה, ולכן גם מערכות היחסים במקום העבודה הן בעלות חשיבות רבה לחייה. מערכות יחסים אלה עשויות להצמיח קשרים משמעותיים מחוץ לעבודה, אך הן בעיקר משפיעות על שגרת יומו של האדם , ומכאן שהן מורכבות ורגישות.
"על יסודות אלה נשענים דיני העבודה, ובפרט הדין למניעת הטרדה מינית. זאת, באמצעות הגדרת גבולות ברורים לאותן מערכות יחסים מורכבות ולהתנהגות הזהירה והרגישה הנדרשת במסגרתן. ללא גבולות ברורים עשוי עובד לטעות לחשוב שכוחו כעובד הופך אותו לעדיף על עובד אחר, כאדם".
הטיפול בתלונה היה לקוי
בהתאם לכך קבעה הנשיאה כי העובדת הוכיחה כי התקיימה הטרדה מינית לפי החוק. וירט־לבנה קבעה כי המגע במכונית הוכח כרכיב הביטוי החיצוני להתנגדות, נוכח הרף במקרה זה עקב יחסי ההשפעה בין הצדדים.
לאחר ניתוח מעמיק של היחסים נקבע כי הגם שלא התקיימה כפיפות בין הצדדים, אכן התקיימו יחסי השפעה. מבחינה מקצועית עידו היה בתפקיד בכיר יחסית (שף), ויעל עובדת זוטרה (מלצרית לובי); מבחינה מעמדית היא הייתה עובדת חדשה, בעוד שהוא היה עובד ותיק ומקושר גם עם העובדים וגם עם בכירים במלון.
לפיכך נקבע בפסק הדין כי "התקיימו בין הצדדים יחסי השפעה. אופיים זה של יחסי המערערת והמשיב מצדיק כאמור החלת סטנדרט מיוחד על עידו, ונדרשת ממנו זהירות יתרה באופן התנהגותו כלפי עובדות ועובדים במלון, כפי שפורט לעיל".
בנושא חובות המעסיק למניעת הישנות מקרי הטרדה מינית, נקבע כי המעסיקה לא עמדה במקרה זה בנטל ההוכחה. בית הדין הארצי התרשם כי טיפול המעסיקה בתלונתה של יעל היה לקוי ביותר, והיה למעשה "טקס של בדיקה, מתוך כוונה לצאת לידי חובה בלבד, ולא מתוך ניסיון כן לבדוק את התלונה, כמו גם לאתר ממצאים שיצמצמו את החשש מפגיעות עתידיות".