עומס בנתב''ג / צילום: שלומי יוסף
הכותב הוא מנכ"ל משרד התיירות לשעבר ויו"ר הוועדה המייעצת ל"דוח לזקן" ולוועידת בן גוריון בנגב
שנים רבות מגיעה צמרת המדינה לחלקת הקבר בשדה בוקר ביום השנה לזכרו של ראש הממשלה הראשון. המונים נוהרים אל לב המדבר במטרה להתבשם מהניחוח שעוד נותר מחזון בן גוריון. מרכז ההסברה מארגן טקס מכובד, הנשיא וראש הממשלה נואמים, ועבורי זוהי תזכורת כואבת עד כמה הנגב לא מקבל את הקדימות לה הוא ראוי. קשה לדבר על מימוש חזונו של דוד בן גוריון, כשבפועל העובדה המצערת לפיה רק 6% מאוכלוסיית המדינה בוחרת לחיות בנגב, המשתרע על פני 60% משטחה.
שנים רבות שממשלות ישראל מקבלות החלטות ביחס לנגב, מוקצים תקציבים, ובפועל מעט מאוד מגיע לביצוע. קיימים צרכים רבים שלא נענים במשך שנים: סוגיית המשילות, הביטחון האישי, מצב הכבישים, תחבורה ציבורית, תעסוקה איכותית ועוד. אך אחד המרכזיים הוא הצורך הלאומי העצום בשדה תעופה משלים לנתב"ג שיכול כבר היה לקום בנגב, בו מרחבים עצומים לא מנוצלים.
עוברים את הקיבולת
נתב"ג הוקם עם קיבולת מקסימלית ל־16 מיליון נוסעים בשנה, אלא שכבר בשנת 2019 עברנו את ה־24.8, ובשנת 2050 הצפי הוא ל־80 מיליון נוסעים. עוד ב־2011 הגדירה ממשלת ישראל שהקמת שדה תעופה משלים לנתב"ג היא צורך לאומי דחוף עקב עלייה משמעותית בהיקף הטיסות, שנובע, מן הסתם, מעלייה בגודל האוכלוסייה, הרגלי הנסיעה והביקושים. שנים שמתריעים על אי-עמידת השדה בעומס, וכעת כל מי שטס, חווה זאת על בשרו. ועדיין, ממשיכים להתדיין, לכנס ועדות, להעביר החלטות - אבל שדה אין, והנגב ומרחביו עדיין שוממים.
על "מס הגודש" לנכנסים עם רכב לגוש דן כבר מדברים, וזו רק ההתחלה. אם לא יוקם בהקדם נמל תעופה משלים לנתב"ג, לא ירחק היום שיוטל גם "מס טיסה" על המבקשים לטוס יותר מפעמיים בשנה, וגם ועדה ממשלתית מיוחדת שתצטרך לאשר ולבדוק כל חריגה. והנה קיבלנו הגבלות על חופש התנועה - במקום תכנון ראוי מראש שפוגש את הצורך בהפרחת הנגב.
משפך ההיגיון יוביל כל בר־דעת לתמורות הרבות שבהקמת שדה תעופה בינלאומי בנגב. החל מעשרות אלפי מקומות עבודה, חידוש וחיזוק תשתיות ויותר מכל - לאמירה הברורה לגבי עתיד הנגב. לצד זאת יהווה הנגב, גם באמצעות נמל התעופה, מוקד משיכה לתיירות נכנסת, בעיקר בחורף, מאירופה. זו תביא לצמיחה משמעותית בכל הנגב ומחייבת אותנו לפעול להרחבת תשתיות התיירות באזור.
ביום השנה לבן גוריון הושק "הדוח לזקן" שהוכן ביוזמת קרן מיראז' והמועצה האזורית רמת הנגב. הדוח פורט את החלטות הממשלה שהתקבלו ביחס לנגב בשנים האחרונות, ומימושן רחוק מלהתקיים. מהדוח עולה כי הממשלה לא עמדה בהתחייבויותיה בתחומים רבים וחשובים. מהדוח עולה כי סך התחייבויות הממשלה עד לשנת 2027 להוצאות ייעודיות בנגב עומד על 4.5 מיליארד שקל שימומשו באמצעות 188 פעולות שונות. מתוך סכום זה, 2.9 מיליארד שקל מיועדים להשקעה בחברה הבדואית וסביבתה עד לשנת 2026. זאת כתקציבים תוספתיים לתחומי החיים השונים - תשתיות תחבורה, רווחה, תיירות, עידוד עסקים, קידום תעסוקה ועוד.
פעולה רציפה
לצד ההתחייבויות, רבות וטובות ככל שיהיו, הדוח מעלה את הכשל בפוטנציאל יישומן. החלטות אלה מחייבות פעילות רציפה עם מעקב ביצוע יעיל, בקרה ותיאום בין הגופים הרבים הפעילים בנגב. זה חייב להיות יעד לאומי של ממשלה החפצה בקידום הנגב בכלל, ופיזור אוכלוסייה ופיתוח מקורות תעסוקה מגוונים בפרט. "וגם הנגב עוד יהיה פורח", אמר הזקן, ועל רקע זה קשה עוד יותר הנתון המדאיג העולה מסקר התושבים שערכנו, ועל־פיו יותר מ־41% מתושבי הנגב היו עוזבים, אם הייתה להם אפשרות לכך.
זהו צו השעה עבור המדינה שחייבת להחליט - ממשיכים להעמיס על המרכז הצפוף והיקר או שמתחילים באמת לפתח את הנגב? במשרד התיירות בנינו את מותג הנגב עם חזון למשיכת המוני תיירים למזג אוויר קייצי במושגי החורף האירופי, לאוצרות טבע מדהימים ועם תוכן עשיר של רכיבה, הליכה, יוגה וריצה שיהוו אלטרנטיבה לספורט החורף באתרי השלג האירופיים.
רק פעולה נחושה ואמיצה של הממשלה תייצר תפנית, תשנה אווירה ותסייע לנתב אוכלוסייה לנגב. אני מקווה שלא נשב בנגב השומם בעוד עשור ונשמע על "מס הליכה על מדרכה" בגוש דן.