רן ברודר / צילום: דניס קפל
אישי: בן 34, נשוי לליאת + 1, גרים בתל אביב
מקצועי: מנכ״ל הפעילות בישראל של חברת הקורקינטים השיתופיים BIRD
משפחה: נולדתי כבן זקונים למשפחה צנועה בנס ציונה. אמא הייתה מורה בבית ספר יסודי, אבא עבד בתעשייה האווירית.
בית הספר: תמיד הלך לי טוב, למדתי במגמת פיזיקה ומחשבים.
צבא: שירתתי בקריה כ-4.5 שנים, כחייל ובהמשך כקצין במדור תכנון כוח אדם. שם גם הכרתי את אשתי, ליאת. היום היא מנהלת את היחידה הכלכלית בחברה להגנת הטבע.
חלום: אחרי הצבא עבדתי בכל מיני עבודות - שטיפת כלים, ברמן, מלצר. החלום שלי היה ללכת לקורס צוערים במשרד החוץ, אז נרשמתי ללימודי משפטים וכלכלה באוניברסיטת תל אביב. כבר בתואר ידעתי שאני לא רוצה להיות עו"ד.
ייעוד: בלימודים עבדתי במשרת סטודנט בטראסטיר, חברת אבטחת מידע שי.ב.מ קנו בהמשך. ב-2016 אחרי טיול של חצי שנה בהודו עם ליאת התחלתי התמחות במשרד עוה"ד GKH. פרחתי שם בליווי יזמים וחברות הייטק בתחילת הדרך, אבל ידעתי שזה לא הייעוד שלי.
תחבורה: אחרי סיום ההתמחות התלבטתי בין המגזר הציבורי לפרטי, בין תרומה למדינה לבין משכורת הייטק. בחרתי לא להחליט והצטרפתי לחברת Future Mobility IL, שמקדמת מדיניות תחבורה חכמה ומפגישה נציגי ממשלה, רגולטורים וחברות פרטיות. התחלתי כמנהל פרויקטים ובהמשך החלפתי את המנכ"לית, שיצאה לחופשת לידה. שם גם נוצר הקשר הראשוני עם בירד.
בירד: כשמנכ"לית פיוצ'ר מוביליטי חזרה מחופשת לידה, התפנתה בבירד משרה זמנית לנהל את קשרי הממשל. בסוף 2020, ממש עם לידת בתי, התראיינתי אצל יניב ריבלין שייסד את פעילות בירד בישראל ואמרתי לו בצורה מפורשת שארצה להחליף אותו כמנכ"ל. אחרי שנה וחצי זה קרה. הצוות שלנו כולל כיום בישראל שמונה עובדים במשרה מלאה ועוד 50-60 עובדים בחוזי שירות.
פריז: תושבי פריז הצביעו להוציא את הקורקינטים השיתופיים מהעיר. המתנגדים שם רעשו יותר וגם הצביעו יותר. היום, כשקורקינטים מוטמעים כבר ב־300 ערים בעולם, זו לא החלטה מטלטלת והיא לא תשפיע על ת"א.
תאונות: במגבלת מהירות של 25 קמ"ש בקורקינטים השיתופיים, הסיכוי לתאונה קטלנית מאוד נמוך. אנחנו גם מוודאים את גיל הרוכבים ומציעים קסדות. זה אחרת לגמרי לרכוב על כלי שיתופי מנוטר ומפוקח. אנחנו מאטים את הקורקינטים ל־15 קמ"ש, בשיתוף עם העירייה, במקומות שבהם יש עירוב עם מכוניות או הולכי רגל. זה מפחית דרמטית את הסיכוי לתאונה, אבל לצערי בבתי חולים לא עושים הפרדה בין פצועים שהגיעו מתאונות בקורקינטים פרטיים לשיתופיים.
רוכבים: לבירד יש בישראל יותר מ-3.5 מיליון רכיבות בשנה. לכל הקורקינטים השיתופיים בארץ יש יותר מ-40 אלף רכיבות ביום, והנתח שלנו מזה הוא בערך שליש.
ישראל: כשהצטרפתי לבירד עבדנו רק בשלוש ערים. היום אנחנו פעילים בתל אביב, רמת גן, גבעתיים, חולון, בת ים, פתח תקווה, רמת השרון, ראשון לציון, אשדוד, אילת ופארק תעשייה קיסריה. בירושלים, חיפה, באר שבע, הרצליה וערים אחרות אנחנו עדיין מחכים לאישורים מהעיריות.
רווחיות: תעשיית הקורקינטים השיתופיים בישראל מתאזנת. אני מעריך שבשנה-שנתיים הקרובות נתחיל לראות דילול של חברות שרצות עדיין רק על כספי משקיעים. בבירד ישראל אנחנו במקום מאוד יציב ורווחי, השוק כאן הוא אחד הטובים בעולם מבחינת בירד העולמית.
נשארים: זה היה אולי טוב לקליקבייטים, לשאול אם בירד תיעלם מרחובות תל אביב. התשובה היא לא, זכינו במכרז של העירייה ואנחנו ממשיכים. גם החברה העולמית עשתה מה שצריך כדי לאפשר אורך רוח פיננסי ואנחנו היום במקום טוב מאוד.
בעתיד: הייתי רוצה להוביל את בירד לכניסה לכל עיר עם יותר מ-30 אלף תושבים, אולי אפילו כתחבורה ציבורית מסובסדת. אני רואה את עצמי ממשיך בבירד, או בתחום התחבורה. הייתי רוצה גם להכניס לעבודה יותר דברים שאני מתרגל באופן אישי כמו מדיטציה ומיינדפולנס.
מכבי: אני אוהד שרוף של מכבי ת"א, בעיקר בכדורסל. הקמתי עם חברים ארגון אוהדים שנקרא כיום The Gate, זה הבייבי שלי. תפקיד שהייתי ממש שמח לעשות בעוד 10 שנים? מנכ"ל מכבי ת"א בכדורסל.