מחאה נגד הרפורמה המשפטית / צילום: Associated Press, Ariel Schalit
שידורי התעמולה היו בעבר נכס יקר ומשאב משמעותי מאוד עבור המפלגות לקראת הבחירות לכנסת. מיטב המוחות גויסו כדי להעביר מסר קליט וסוחף שישכנע את המצביע הפוטנציאלי לשלשל בקלפי את הפתק הנכון. בשבועות האחרונים אני מאזין וצופה בתומכי הרפורמה שמסבירים מדוע מדובר במהלך קריטי מאין כמותו.
● "חברות הייטק ישלמו מאות אלפי שקלים": האזהרה של החוקר שהתפטר ממשרד המשפטים | ראיון
● "החרפה ולא ריכוך": כך הגיבה נציגת היועמ"ש לנוסח עילת הסבירות החדש
אני שומע את רדידות הטיעונים, את ההשתלחות, את חוסר הבקיאות בחומר, את המסר הנקמני, ואני מרגיש באופן אוטומטי צורך להתרחק מן הרפורמה הזו כמו מאש. ואז אני שומע את הצד השני. טענות חלולות ומופרכות, קמפיין היסטרי משולל יסוד, שרואה צל הרים כהרים לצד מדיניות "אדמה חרוכה" של סרבנות ושל הפיכת נהגי ישראל לבני ערובה - ובאופן אוטומטי אני מבקש לחבק את הרפורמה המשפטית ולהציע לה נישואים עוד הערב.
הפחד וקשקש ככל יכולתך
הצעת החוק לצמצום עילת הסבירות רחוקה מאוד מלהיות קץ הדמוקרטיה. אבל בכנות, אני לא יכול להאשים את האנשים שיוצאים לרחובות ומפגינים נגדה מחשש שהיא תהרוס את הדמוקרטיה. הם ניזונים מתעמולת שקר מופרכת ומופרעת של האופוזיציה. בשבוע החולף אספתי כמה דוגמאות קטנות לטענות הזויות שהופרחו לחלל האוויר.
יו"ר חד"ש איימן עודה הכריז שאם עילת הסבירות הייתה מבוטלת, מפלגות הימין היו פוסלות את הרשימות הערביות ובית המשפט העליון לא היה יכול לבטל את ההחלטה הזו. יש צורך להסביר למה מדובר בטענה מגוחכת להפליא? אתן נקודה אחת מיני רבות: אין שום קשר בין הליך ערעורי על ועדת הבחירות בנוגע להתקיימות עילות הפסילה על פי חוק יסוד הכנסת, לבין צמצום עילת הסבירות בנוגע לחברי הממשלה.
כותרת מאמרו של עמיתי ד"ר עידו באום הודיעה כי "ביטול עילת הסבירות הוא עניין של חיים ומוות". כותרת מאמרו של עמיתי אבי בר־אלי הזהירה כי "שלושה מומחים תיארו לחברי הכנסת כיצד החוק המוצע יחסל את ישראל", לא פחות. לפני כמה זמן, כתב ישי גרין, יזם ואחד מראשי "מחאת ההייטקיסטים" בחשבון הטוויטר שלו, כי ביטול עילת הסבירות יגרום לקריסה של המשק הישראלי. ממש כך.
גרין נימק את טיעונו: "כל השקעה בכלכלת המדינה מעוגנת בחוזה המבוסס על חוק החברות. בחוק זה מופיעה המילה 'סביר' 60 פעמים בהטיות שונות. המשקיעים סומכים על מערכת המשפט שתגן עליהם במקרים בהם הצד השני נוטל סיכון בלתי סביר, מוציא הוצאות בלתי סברות, לא נותן פירוט סביר למשקיעים...".
וכאן גרין הגיע למסקנה המבריקה הבאה: "המשמעות של ביטול עילת הסבירות היא שבית המשפט לא יוכל לאכוף את חוק החברות. במצב כזה אף חוזה השקעה לא ייחתם בישראל". תגידו לי, צריך באמת להסביר למה זה טיעון מגוחך ומטופש? ובכן, התשובה היא שבהחלט צריך.
כי דמויות כמו פרופ' שקמה ברסלר, שהוגדרה על ידי עיתון הארץ כ"פנים של המחאה נגד ההפיכה" שיתפו את הציוץ הזה של גרין. גם עיתונאים כמו שני אשכנזי שיתפו את דברי ההבל הללו. ברור שאין שום קשר בין הטיות המילה 'סביר' בחוק החברות לבין ביטול הביקורת השיפוטית על החלטות הדרג הנבחר תוך שימוש בעילת הסבירות.
בדיוק מהסיבה הזו, בית המשפט יוכל להמשיך לזכות נאשמים תוך קביעה שלא הוכחה אשמתם מעבר לכל ספק 'סביר'.
גרין לא הסתפק בהגיג הטיפשי הזה בחשבון הטוויטר האישי שלו, אלא גם התראיין ופירט זאת בראיון לחדשות 12. המראיינת לא ניסתה להתעמת עם דברי ההבל הללו. רק באווירת "הפחד ככל יכולתך" יכולים "ראשי איגודים וחברות רפואיות בישראל" לפרסם קול קורא לפיו ביקורת על החלטות הרשויות הנסמכת על עילת הסבירות הינה תנאי הכרחי להגנה על זכויות הפרט, וכי ביטולה יכול אף לאפשר לקבל החלטות תוך ניגוד עניינים ובכך להזיק לאיכות הטיפול הרפואי.
לא ייאמן שעל "הסלט המשפטי" הזה חתמו פרופסורים מכובדים, כשבשיעור הראשון בקורס על "משפט מנהלי" לומדים שכאשר יש טענה לפגיעה בזכויות הפרט, הבחינה איננה רק על "סבירות ההחלטה" אלא גם על "המידתיות", וכי בכל מקרה חל איסור לקבל החלטה תוך ניגוד עניינים, ללא כל קשר לסבירות ההחלטה.
התשובות של הקואליצה לא מניחות את הדעת
הנקודה היא לא רק תעמולת שקר של האופוזיציה, כי חלקים לא מבוטלים מהקואליציה מזינים בעצמם את התבהלה.
האיומים האינפנטיליים בפיטורי היועמ"שית, ההצהרה שמדובר במנה ראשונה ושהרפורמה תעבור בשיטת הסלמי, הבוז והלעג לאדם שעלול לאבד את ראייתו כתוצאה מהתזת סילון מים אל עבר פניו, ההחייאה בכוח של השד העדתי, ועוד ועוד ועוד - ההתנהלות הזו מזינה בעצמה את הפחד.
בלילה שבו עברה בקריאה ראשונה הצעת החוק לצמצום עילת הסבירות, ראיינתי את ח"כ עמית הלוי מהליכוד. אמרתי לו שלכל אורך התקופה אני מסביר לאנשים שהאמירות שישראל תהפוך לדיקטטורה בעקבות צמצום עילת הסבירות הן מופרכות, אבל הבעיה היא שאם כל ההצעות יעברו, אז שיטת המשטר בישראל כן תשתנה. ולכן שאלתי אותו האם הוא יכול להגיד לציבור מה ה־end game, לאן הם רוצים להגיע בסופו של דבר. מה הקצה של הרפורמה. תשובה מרגיעה לא בדיוק קיבלתי.
שני הצדדים מתאמצים לחרפן את המדינה היהודית ואת אזרחיה. פרופ' משה כהן אליה, מומחה למשפט חוקתי, הוא לדעתי מן הקולות השפויים הבודדים בימים אלה. הוא מסביר למי שמוכן לשמוע (ואין כרגע יותר מדי כאלה) שלדעתו ההצעה הנוכחית איננה טובה, אבל שהיא לא קץ הדמוקרטיה. כן, היא תאפשר להכניס מינויים פחות ראויים ופחות מקצועיים לתוך השירות הציבורי. אבל לא, היא לא תאיין את יכולת בג"ץ לבקר את הרשות המבצעת, וכל שכן שלא את הרשות המחוקקת.
מתי קניית חולצות הפכה לעניין פוליטי?
ואי אפשר שלא להגיד מילה אחת על הצעד של הנהלת "ביג". בשם המאבק על "הדמוקרטיה", ההנהלה ניסתה לכפות על בעלי העסקים במתחמי ביג לסגור את שעריהם. הניסיון הזה כשל תוך התמרדות הציבור.
מדובר במעשה מכוער ומביש. אני לא מחסידי הרפורמה ולא שותף ל"כוח קפלן", אבל מה זה משנה בכלל? כשאני מגיע למרכז קניות, אני רוצה לקנות חולצה ולשתות קפה. את דעתי על הרפורמה אני כותב כאן.
ברגע הראשון, אמרתי לעצמי שאחרים את ביג במחאה. ואז נזכרתי שככה אני דופק את בעלי העסקים כפליים. גם כופים עליהם לסגור, וגם ייענשו בהחרמה. ואולי עכשיו בכלל "כוח קפלן" צריך להחרים את בעלי העסקים במרכזי "ביג" כי הם הכניעו את ההנהלה שלא להשבית את העסקים? ירדנו מהפסים. לפעמים חולצה היא פשוט חולצה, את הויכוח הפוליטי והמשפטי תשאירו למקומות אחרים. מחלקת הירקות של מרכז הקניות היא לא קו פרשת המים. יש חיים מחוץ לפוליטיקה. בינתיים.