ישראל כ''ץ, הליכוד (הפטריוטים, ערוץ 14, 14.11.23) / צילום: אמיל סלמן-הארץ
המלחמה בעזה, שמערבת ארגון טרור ותשתיות אזרחיות, מעלה שוב ושוב את השאלה במה ישראל פוגעת ובמה לא, ומי אחראי לכך. גם השר ישראל כ"ץ נדרש לנושא הזה - וכפי שהבחינו גם בעמוד "בודקים" ברשת איקס - בראיון בערוץ 14 הוא ערך השוואה בין המלחמה הנוכחית לבין מלחמת לבנון השנייה. "הפעם, אני חייב לומר לזכותה של היועצת המשפטית והצוות שלה, (אין) שום מגבלות… בניגוד למלחמת לבנון השנייה שאסרו עלינו לפגוע בתשתית לבנונית - הפעם הכול מותר". כלומר, מדבריו של כ"ץ מבין הצופה הסביר כי מי ש"אסר" לפגוע בתשתיות ב־2006 הוא הייעוץ המשפטי. האם זה נכון?
דוח ועדת וינוגרד שחקר את המלחמה עסק בסוגיה הזאת לא מעט. מהדוח אכן עולה כי הדרג הצבאי ביקש לפגוע ביעדים מסוימים ולא קיבל לכך אישור. כך, למשל, בעמוד 89 בדוח הביניים מתואר כיצד ב־12 ביולי, היום בו החלה המלחמה, ביקש הרמטכ"ל דן חלוץ לפגוע בתשתיות אזרחיות, תוך שהוא ממליץ על "התקפה של מתקני החשמל בלבנון". אלא שעל פי הדוח, מי שבלם זאת אז היה ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שהסביר כי "בזירה הבינ"ל (תהיה) תמיכה גדולה בפעולה, כל עוד לא תהיה פגיעה במתקני חשמל". כלומר, מי שבלם לפחות באותו מועד את הפגיעה בתשתיות היה הדרג המדיני. האם גם לייעוץ המשפטי היה בכך חלק? כשדנים בנושא בהיבט המשפטי יש להבחין בין תשתיות אזרחיות שמשמשות באופן מובהק את ארגון הטרור, לבין אלו המכונות "תשתיות דואליות", המשרתות בעיקר את האוכלוסייה האזרחית (ורק באופן חלקי את ארגון הטרור). תשתיות מהסוג הראשון, שמהוות מטרה צבאית על פי הדין הבינלאומי, אכן הופצצו במהלך המלחמה. כך, למשל, על פי אתר צה"ל, "ב־13 ביולי תקף חיל האוויר את נמל התעופה של בירות, גשרים, צירים ויעדי חיזבאללה". תשתיות מהסוג השני (כמו מתקני החשמל שהוזכרו) אכן מהוות עניין מורכב יותר גם מן הבחינה המשפטית. אולם מהדוח עולה בצורה חד משמעית כי העניין ממילא נבלם על ידי הדרג המדיני. "ראוי לציין כי ההחלטה בנושא זה (פעולה נגד תשתיות לבנוניות) התקבלה על סמך שיקולים מדיניים, ולא היה צורך לדון בשאלה המשפטית…", נכתב בפרק המסקנות של דוח הביניים.
זה, אגב, לא אומר כי לייעוץ המשפטי לא הייתה מעורבות גבוהה במיוחד במלחמת לבנון השנייה. "אין ספק ש(זו) הייתה המלחמה המשפטית ביותר בתולדות מדינת ישראל, ואולי בכלל", אמר היועמ"ש מני מזוז, בעדות שנתן בפני הוועדה, אך הזכיר כי הדבר נעשה לבקשת הדרג המדיני והצבאי. גם חברי הוועדה עצמה התייחסו לכך, ותהו בדוח האם "רמה מוגברת כזו של ייעוץ משפטי בזמן אמת היא אכן רצויה".
מטעמו של כ"ץ נמסר כי "השר דייק בכל מילה שאמר. בתחילה שיבח את הייעוץ המשפטי שמאפשר לעשות בעזה כל דבר נדרש במסגרת דיני המלחמה (בין היתר, בלי הקש בגג, פגיעה סביבתית כוללת בבניינים שבהם שוהה מבוקש, פינוי צירי התקדמות מבניינים שמסכנים את הכוחות וכו') וציין שזה בניגוד למלחמת לבנון השנייה, שבה נמנעה פגיעה בתשתיות לבנוניות (דואליות וכו'). המילה 'בניגוד' לא התייחסה לייעוץ המשפטי במלחמת לבנון השנייה, אלא למדיניות ולתוצאה (שנגזרה מדרישה אמריקאית). אחרי שהמבקרים לא הבינו, הם גם נחפזו והשמיצו באופן הגובל בדיבה. לגבי מלחמת לבנון, מי שטוען שלא הייתה מדיניות של הימנעות מפגיעה בתשתיות לבנוניות, טועה לחלוטין. אפילו ראש הממשלה דאז אולמרט מודה בכך, אבל טוען שזו הייתה החלטה שלו, ולא כתוצאה מלחץ אמריקאי".
בשורה התחתונה: דבריו של כ"ץ לא נכונים. המלצות הדרג הצבאי לפגיעה בתשתיות לבנוניות כמו מתקני חשמל נדחתה על ידי הדרג המדיני משיקולים מדיניים, ולכן כלל לא הגיעה לבחינה משפטית. במהלך המלחמה כן הותקפו תשתיות אזרחיות מסוימות - כמו שדה תעופה וגשרים - ששירתו באופן מובהק את חיזבאללה.
תחקיר: אביה שקלאר־חמו