הסנאטור בוב מננדז בכניסה לבית המשפט הפדרלי / צילום: ap, Stefan Jeremiah
המידה שבה ענייני חוץ וענייני פנים באמריקה מתערבבים זה בזה חוזרת ומתבררת השבוע. בהפרש של שעות אחדות, אולי רק דקות, נשמעו שני דיווחים על יחסי ארה"ב עם ארץ חיונית לחלוטין במזרח התיכון, שיש להם הפוטנציאל לסתור זה את זה.
הארץ היא קטר, שאת השפעתה ארה"ב משתדלת בכל כוחה לרתום כדי לשחרר את החטופים בעזה ולתכנן את היום שאחרי. הקטנטנה ההיא במפרץ הפרסי, עם חשיבות החורגת אלפי מונים מגודלה, מעניקה לארה"ב עוד שירותים שאין להם תחליף.
● לאן הלך הכסף הקטרי שנכנס לרצועת עזה, ומי עשוי לקבל אותו ב"יום שאחרי"?
● רפורמה באו"ם והפסקת אש בעזה: האינטרסים של קטר נחשפים
ביום שלישי בערב, רשת CNN גילתה כי ארה"ב וקטר "הגיעו להסכם שבשתיקה" להאריך בעשר שנים את פעולתו של בסיס צבאי אמריקאי ענקי בקטר. קשה להפריז בחשיבות הבסיס הזה, שמערכות הנשק והביון המשוכללות שלו נועצות עיניים ישירות באיראן.
בסיס האוויר אל עודייד הוא המאחז הצבאי האמריקאי הגדול ביותר במזרח התיכון. קטר היא שבנתה אותו, לפני כמעט 30 שנה, בהשקעה של מיליארד דולר, והאמיר דאז הזמין את ארה"ב לפרוס בו 10,000 אנשי צבא. הוא עבר לידי פיקוד המרכז של צבאות ארה"ב ב-2003, השנה שבה האמריקאים פלשו לעיראק. בשלב מסוים, בשיא המערכה נגד דאע"ש, המספר היה גדול אפילו יותר.
הבסיס מכיל 100 מטוסים ויותר, ושימש במרוצת השנים גם את חילות האוויר של בריטניה ואוסטרליה. הוא משמש גם את חיל האוויר הלא מבוטל של קטר עצמה. האמירות מוסיפה לממן את פעולתו.
שר ההגנה האמריקאי, לויד אוסטין, ביקר בקטר בחודש שעבר והודה לאמיר על "ההתחייבות להקצות משאבים ניכרים, אשר ישמשו את כוחותיהם של שני הצדדים עוד שנים רבות". ללמדכם כמה חשובה לקטר "ההסכמה שבשתיקה" - ביקורו של אוסטין דווח בעיתון האנגלי של האמירות, "Gulf Times", בארבע שורות סתמיות.
מסתבך ידוע
על הארכת הסכם אל עובייד שמענו בסביבות חצות, שעון ישראל. לא יצאה אלא שעה קלה, וידיעה ממין אחר בהחלט באה מניו יורק: הסתבכותו של סנאטור דמוקרטי בכיר בקבלת טובות הנאה מקטר תמורת שירותים.
המסתבך הזה הוא מסתבך ידוע ופגוע-מוניטין, בוב מננדז (Menendez) ממדינת ניו ג'רזי. הוא יושב-ראש ועדת החוץ רבת-החשיבות של הסנאט. ההסתבכות הקטרית שלו היא חלק מכתב אישום, שהוגש נגדו בשנה שעברה על מתן שירותים לא חוקיים למצרים.
הסנאטור, שנחלץ רק בקושי ממשפט שחיתות לפני ארבע שנים (בזכות חוסר יכולתו של חבר מושבעים להגיע להסכמה פה-אחד על אשמתו), מואשם שהגיש שירותים למצרים תמורת רישיון יצוא בלבדי של מזון חלאל לאחד ממקורביו. השבוע נודע כי כתב האישום יתרחב ויחיל שירותים שהוא הגיש לקטר תמורת סיוע מקרן השקעות הקשורה בקטר לאיש נדל"ן במדינת ניו ג'רזי.
לא נעים להגיד, אבל שחיתות בניו ג'רזי וקשרים הדוקים בין הון לשלטון אינם המצאה של סדרת הטלוויזיה "סופראנו". לרוע המזל, הם אמת לאמיתה. פרקליטיו של מננדז מכחישים בתוקף הן את ההאשמות החדשות והן את ההאשמות הישנות. הוא מוסיף לכהן בסנאט, אף כי מנהיגים דמוקרטיים, כולל המושל הדמוקרטי של ניו ג'רזי, קראו לו להתפטר.
ואם זה לא הספיק, הנה במהלך יום שלישי נודע כי שני פעילים של המפלגה הרפובליקאית עומדים להודות בהפרת החוק המפקח על שדולות זרות. הם נחקרו במשך שנים על חלקם בייצוג לא חוקי של ענייני קטר. אחד מהם היה יועץ שלא-בשכר למטה הבחירות של דונלד טראמפ בבחירות של 2016. התביעה הפדרלית טוענת כי הם קיבלו כסף מקטר, כדי לסייע לארגון שכינה את עצמו "מעקב אחרי משבר תימן", ומשימתו הייתה להכשיל את מאמציהן של ערב הסעודית ושל איחוד האמירויות להפיל את משטר הח'ותים.
פרשת מננדז היא בעלת מרכיבים סנסציוניים, אם כי פחות בגלל תפקידה של קטר ויותר בגלל ביטויי החמדנות של הסנאטור ושל רעייתו. אם יש ממש בכתבי האשמה נגד השניים, נראה כי חייהם הציבוריים עמדו בסימן שלמונים וציפייה בלתי פוסקת לשלמונים. השיער פשוט סומר למקרא פרטי שחיתותו לכאורה של הסנאטור רב-ההשפעה.
להחזיק דלתות פתוחות
תפקידן לכאורה של מצרים ושל קטר חוזר ומזכיר את המידה שבה המערכת הפוליטית, הציבורית והאקדמית בארה"ב חשופה לניצול בידי ממשלות זרות, ארגונים ויחידים. כמות הפרצות מעוררת השתאות. ארצות גדולות וקטנות מעסיקות צבאות של שתדלנים ושל יועצים, הנשכרים על סמך יכולתם לפתוח דלתות ולהחזיק אותן פתוחות. כמובן, הטובים - לארנקים העמוקים ביותר.
יכולתם של זרים עשירים לחדור ולהשפיע נחקרת זה 50 שנה לפחות והניבה שורה של משפטים, שורה של הרשעות ושורה של זיכויים.
לפני שנה ויותר, "מועצת הביון הלאומית" של ארה"ב, גוף מייעץ לממשלה הפדרלית, פרסמה דוח יוצא דופן על חתרנות אמירתית באמריקה. גופי ביון כאלה אינם עוסקים בדרך-כלל בענייני פנים. נכונותה של המועצה לחרוג מן הנורמות הייתה ביטוי להיקף הפעילות הזרה ולאיומים הנובעים ממנה.
בחמש השנים שקדמו לדוח, איחוד האמירויות הוציא 156 מיליון דולר על שכירת שתדלנים. תרומותיו לאוניברסיטאות ולמכוני מחקר הגיעו למאות מיליוני דולרים. למרבה העניין, חלק מן המכונים האלה פרסמו ניירות אקדמיים ומאמרים בעיתונים, שניסו לקדם אינטרסים אמירתיים מבלי לגלות את זהותם ואת מקורות המימון שלהם.
שנים של חקירת חשדות
זה שנים שמשרד המשפטים חוקר חשדות על ייצוג לא חוקי של ממשלות זרות מכל הזנים והמינים. יש לאזרחים אמריקאים הזכות לייצג, אבל עליהם להירשם רשמית. העברה ישירה של כספים אינה מחייבת הרשמה כזאת.
לפי ארגון פרו-ישראלי, הידוע בראשי-התיבות של שמו AICE, בין 2014 ל-2020, קטר וערב הסעודית השקיעו 3.7 מיליארד דולר במוסדות לחינוך גבוה בארה"ב. אפשר רק לשער את השפעת הכסף הזה על מדיניותן של האוניברסיטאות המקבלות, אבל מוטב להיזהר בקשירת הקשר, מפני שלא רק "כסף ערבי" אלא גם "כסף יהודי" רב מאוד זורם זה כבר לאקדמיה האמריקאית ולפוליטיקאים אמריקאים. מבקרי ישראל טוענים זה שנים כי הכסף הזה הוא הסיבה לידידותה של ארה"ב כלפי ישראל. הם מואשמים לעתים קרובות באנטישמיות.
שאלת ההשפעה הזרה על פוליטיקאים חמורה בהרבה. מה יקרה ליחסי ארה"ב עם מצרים ועם קטר אם משפט מננדז יאשר את ההאשמות על עסקאות מתחת לשולחן ביניהן לבין פוליטיקאי בכיר ביותר?
משפטו של הסנאטור נועד להיפתח בעוד חמישה חודשים. נובע ממנו פוטנציאל לא ידוע, בייחוד אם בין כותלי בית המשפט במנהטן יתחילו להישמע שמותיהם של בכירים מצריים וקטריים, או אפילו של בכירים מאוד. מוטב שלא יסמכו על "הסכמה שבשתיקה". היא מתרחשת בחדרי-חדרים דיפלומטיים, אולי, אבל לא בבתי המשפט של ארה"ב.
רשימות קודמות בבלוג וב-יואב קרני. ציוצים (באנגלית) ב-טוויטר.