טֹוקּוגאווה אִ יֶאיָאסּו, שעל פי דמותו מבוססת גיבור הסדרה החדשה של סידני, הדפס עץ, 1873 / צילום: ויקיפדיה
1
כבר עם עלייתה השבוע, אפף את "שוגון", הדרמה ההיסטורית החדשה של "דיסני", המתרחשת ביפן במאה ה-17, בימי שושלת השוגונים, באז שכמוהו לא ידעה תעשיית הטלוויזיה זה כמה שנים. העיצוב האמנותי המפואר, הצילומים המרהיבים, העלילה המרובדת, האפקטים המשוכללים, בתוספת סצינות אלימות רבות, מוחשיות מאוד ומסוגננות לעילא - גרמו למבקרי הטלוויזיה לפזר תשבוחות, האחת יותר נדיבה מהשנייה: "יצירת מופת אמיתית", "האירוע הטלוויזיוני של השנה", "משחקי הכס - הדור הבא", "האפוס הטלוויזיוני הכי טוב שתראו על המסך" ועוד.
● 5 הערות|חידת חייו של האיש שהביא את הפלנטה האחרת לספרות העברית
● 5 הערות|אחרי 50 שנה, גולדה מאיר חוזרת להעסיק את התרבות הישראלית
2
אם לתמצת בקצרה את עלילות עשרת פרקי הסדרה, הן מגוללות את מאבק השליטה רווי התככים והמזימות ביפן, טרום הפיכתה למדינה מודרנית. ברקע מהדהדים המתחים הערכיים, התרבותיים, הדתיים והזהותניים, בין האדם הלבן, המערבי, הנוצרי ליפני, הפיאודל, המסורתי, איש תרבות המזרח.
ב-1600, מצויה המדינה בוואקום: השוגון, כינויו של המפקד הצבאי העליון, מת ומותיר אחריו יורש קטין ומועצה בת חמישה עוצרים. אחד מהם הוא יושי טורנגה (שחקן ואמן הלחימה היפני הירויוקי סנאדה), ששאיפתו לכבוש את הכס מובילה ליריבות דמים בינו ושאר עוצרי המועצה. אל טורנגה חובר ימאי אנגלי בשם ג'ון בלאקתורן (השחקן הבריטי קוסמו ג'רוויס), שספינתו נסחפה אל חופי יפן. בלאקתורן הוא פרוטסטנטי וכך גם צוות המלחים שלו, והם מואשמים על ידי הכנסייה הקתולית השולטת מזה שנים באדמות יפן כפיראטים.
ג'יימס קלאוול, מחבר הספר "שוגון", שעל פיו נוצרה הסדרה, עיצב את שתי הדמויות המרכזיות, טורנגה ובלאקתורן, בהשראת דמויות אמיתיות: הראשון הוא בן דמותו של טוקוגאווה איאיאסו (1543־1616), השוגון הראשון לשוגונות טוקוגאווה ששלטה ביפן מ-1603 ועד ב-1868, ואילו השני הוא בן דמותו של הימאי ויליאם אדמס (1564־1620), שנחשב לאנגלי הראשון שהגיע ליפן, והפך ליד ימינו של איאיאסו.
3
ב־1975 התפרסם הרומן של הסופר האוסטרלי ג'יימס קלאוול (1921־1994) ששלח ידו גם בכתיבת תסריטים, כמו "הזבוב" (1958) ו"הבריחה הגדולה" (1959), וגם בבימוי, דוגמת "לאדוני באהבה" (1967).
"שוגון" הוא חלק ממה שכינה קלאוול "הסאגה האסייתית", סדרה בת 6 ספרים שעסקו לדבריו ב"חוויותיו של גבר אנגלו-סקסי באסיה". למחבר היה קשר לחלק הזה של העולם, כמי שהיה שבוי בידי היפנים במהלך מלחמת העולם השנייה; חוויה שהותירה בו חותם עמוק ואהבה יוקדת ליפן, למרבה הפליאה.
שוגון, בן 1,200 העמודים, היה לסנסציה ספרותית של ממש: הוא עמד בראש רשימות רבי המכר במשך יותר מ-30 שבועות, נמכר במיליוני עותקים ותורגם לעשרות שפות. "כמעט בלתי אפשרי לא להמשיך לקרוא את 'שוגון' לאחר שפתחת אותו", כתב עליו וובסטר שוט, מבקר הספרים של "הניו יורק טיימס".
ב-1981, באותו עיתון, תוארה ההיסטריה שאחזה בקוראי הספר: "הם כה שקועים ברומן עד שעבודותיהם ונישואיהם מוזנחים. בעבודה הם מחביאים את הספר ומציצים בו כשאף אחד לא מסתכל. בחופשות, הם קורעים אותו לחלקים ומעבירים אותם ביניהם, כדי ששניים או שלושה יוכלו לקרוא אותו בו זמנית".
4
חמש שנים לאחר צאת הספר, ב-1980, הפיקה NBC מיני סדרה אמריקאית המבוססת על הספר (קלאוול היה שותף להפקתה), שכמעט כל חמשת פרקיה צולמו ביפן, וכיכבו בה ריצ'רד צ'מברליין, בתפקיד הימאי האנגלי ג'ון בלאקתורן וטושירו מיפונה, ששיחק בסרטיו של אקירה קורוסאווה, שגילם את יושי טורנגה, הטוען לכס השוגון.
הסדרה שברה אז שיאי רייטינג שלא נרשמו לפני כן בטלוויזיה האמריקאית - שליש ממשקי הבית צפו בה בזמן אמת (בסה"כ צפו בה כ-120 מיליון איש ברחבי העולם), וזכתה בשורת פרסים יוקרתיים, בהם אמי, פיבודי וגלובוס הזהב. בחלוף השנים הספר עובד גם למחזמר מצליח בברודווי ולמשחק מחשב פופולרי.
5
על פי כתבה שהתפרסמה החודש ב"טיימס" הדנה בספר ובשתי הסדרות, כשהרומן של קלאוול יצא ב-1975, טענו היסטוריונים שהטקסט שלו רווי טעויות וסטריאוטיפים. מנגד, כשהסדרה עלתה ב-1980, קבלו מעריצי הרומן שהתוצר הטלוויזיוני הפך את יפן למקום זר ובלתי מובן, זאת משום שהדיאלוגים ביפנית נותרו ללא תרגום. הקהל היפני, מצידו, הגיב בזעם לסדרה הראשונה, בגלל שהיא סופרה מבעד לנקודת המבט הלבנה והמערבית, של הימאי האנגלי, ג'ון בלאקתורן.
ברוח התקינות הפוליטית, ובניגוד גמור לסדרה הראשונה, זו של דיסני ממוקדת ברובה בזהות, בנרטיב, בשפה ובגיבורים היפניים. הקורונה אמנם לא איפשרה לצוות הסדרה לצלם ביפן, אבל הוא מדגיש כי על מנת שהתוצאה הסופית תהיה מדוייקת מבחינה היסטורית ותרבותית, הוא עבד בצמוד למומחים שאישרו הכל, כולל "את צבע הקימונו ואת אופן נשיאת הקטאנה, חרב הסמוראים".