צילום: רונית ולפר
למירי נוה יש טיימינג טוב. שבועיים לפני הקורונה קנתה קרוואן ופתחה דף חדש של חיי נוודות בזמני סגרים, שבהם הכי רצינו לצאת מהבית ולא יכולנו; ושבועיים לפני המלחמה סיימה לעצב אותו מחדש ויצרה בו את Sheket, מקום לשקט. כשהתותחים יורים והמציאות משתוללת, שקט ונחת רוח הם הדבר הכי נחשק והכי קשה להשגה. כל אחד מאיתנו רוצה אותם וזקוק להם. אצל מירי בקרוואן הלבן והצח - הדבר הזה בר השגה ואפשרי, ולו לחצי שעה קצרה של נדודי תודעה מונחים למחוזות שקטים של הרפיה וניקיון מחשבתי. אפשר לקרוא לזה דמיון מודרך או מדיטציה או התכווננות, זה לא כל כך משנה - הרעיון של נוה הוא שמי שנכנס לחלל הקטנטן והאפקטיבי שלה יפליג לסיבוב קצר וחסר מאמץ במחוזות שלווים וינחת חזרה חמוש בפחות סטרס ועם דלק של אספקת שקט להמשך היום. כלי העזר בתהליך הם עיצוב לבן ונינוח, הנוכחות והקול של נוה וההנחיה שלה. הרעיון הוא פשוט והוא ניחן במינימליזם בהתאמה מלאה למהות של קרוואן, המבוססת על יעילות וצמצום.
פגשתי את נוה כשחנתה עם הקרוואן (אוטו-בית) שלה סמוך לחוף הים וגבעת הפרחים במעין צבי. כשזיהיתי את הקרוואן מרחוק הוא נראה סטנדרטי לחלוטין. מגבת נתלתה לאוורור על חלון, אופניים נקשרו מאחור וסימנו שמדובר בנוודת ספורטיבית ואוהבת חוץ, אבל שום דבר לא הסגיר את מה שחיכה בפנים. בפתח נפתחו שני כיסאות מתקפלים לצד שולחן קטן ועציץ רקפות, ומתוך הקרוואן יצאה נוה, בוהקת בלבוש לבן מכף רגל ועד ראש. 'בגדי עבודה' היא מכנה אותם. היא אותתה לי להשאיר את הנעליים על המדרגות והזמינה אותי להיכנס פנימה. הקרוואן הקומפקטי משמש את נוה למגורים (יש בו מיטה, שירוקלחת, מטבחצ'יק ואפילו גלריה עם מיטה נוספת) וה'סלון' שלו, למעשה מבואת הקרוואן - מופרד בווילונות (לבנים כמובן) משאר 'הבית', הוא ממלכת ה-Sheket.
בקומפקטיות מרשימה הודות לעיצוב חכם של לימור פרדר שטייגמן, יש כאן ספה פינתית בהירה, כריות, שמיכות צמריריות ורכות ואפילו כרית להגבהת הרגליים לישיבה מאוזנת בזמן המסע המדיטטיבי, אבל אפשר גם לשלב רגליים, לשכב או להשתבלל בפינת הספה. נוה מכבדת במים חמימים עם לימון וענף רוזמרין ועל השולחן הקטן גם נר לבן, כמה צדפים וזר כלניות רענן. בתחילת המפגש נוה מעניקה לכל מי שמגיע זוג גרביים לבנות במתנה, תשורה בלתי קונבנציונלית, אבל באופן מפתיע משהו נחמד קורה כשגורבים גרביים לבנות חדשות. זהו נדבך נוסף בטוטאליות של החלל הלבן ששוקעים לתוכו ובמילותיה של נוה הן עוד משהו שמסמן את המקום והתהליך. "הגרביים מכניסות אל תוך אגם של שקט". אחרי שיחה קצרה אודות המרגש, מציאת התנוחה הכי נוחה, עצימת עיניים וכמה נשימות טובות, מובילה נוה בעזרת הנחיות ודמיון מודרך למקום רגוע, הפלגה בין מפרשים לבנים של שקט בתוך קפסולה רחמית, לבנה ובוהקת שצפה בחלל. ההכוונה היא להישטף באור שקט ולבן, רך אבל עוצמתי ולהרגיש קלות וחוסר משקל. "זה מרחב להרפות בו, להרגיש את היופי והטוב ואת הידיעה הפנימית שדברים טובים קורים", חולקת נוה את מה שעומד מבחינתה מאחורי Sheket, ומרחיבה: "הרעיון הוא לעשות מקלחת פנימית. כל כך הרבה מתח וכיווץ נשארים בגוף ובשרירים וההפוגה אמורה לנקות את הרחשים הפנימיים שמסתירים לנו מי אנחנו באמת ואת היכולות שלנו". עבור נוה, מדובר בהתנסות משנת חיים, "ברגע אחד של שקט אמיתי, מלא, במהלך היום, כל היום נראה כבר אחרת", היא אומרת.
נוה מגיעה מעולמות של אימון רוחני, עסקי והתפתחות אישית וכיום עוסקת בפיתוח עסקי לחברות. היא מתרגלת מדי יום מדיטציה ואל יוזמת השקט הגיעה אחרי שבספטמבר האחרון החלה קורס יזמות קשובה אצל עינת דורון. היא מספרת ששאלה את עצמה מה משמח אותה, מה יכולה להיות המתנה שלה לאחרים, ומצוידת ברצון חזק של הפצת טוב, יופי ודיוק עצמי - החלה את הקורס. "אפשר להיות מודעים לרעשים, לאי-שקט ולמתח שהמערכת הפנימית מייצרת ולתת להם לזרום מאיתנו החוצה, ולהגיע למקום שבו יש אפשרויות והזדמנות לתשובות". נוה משתפת שמרגע שהזמינה אנשים לעבור בקרוואן תהליך של מדיטציה הבינה מהם כמה זה נחוץ ולא כל כך נגיש לכולם, "אנחנו תמיד בסערה מאוד גדולה ובטח עכשיו", היא אומרת, "זו מציאות מטריפה של עודף דרישות וקולות. יש לנו הכול, אבל רגע של שקט יש לנו?"
המחשבה הראשונית שלה הייתה ליצור חדר שקט כמבנה מודולרי שיגיע איתה למקומות ואז תוכל להקים ולקפל אותו כשירות לקהילה. יחד עם המעצבת שעיצבה לה את הקרוואן היא חשבה איך לעשות את זה ואז פרדר שטיינגמן הציעה שפינת השקט תהיה בתוך הקרוואן. נוה חיבקה את הרעיון באופן מיידי: "זה שינה לי את הבית. עכשיו השקט הוא הבוס שלי והחיים שלי הם סביבו. גם כשאין פה אף אחד המקום הזה מרפא, מהדהד ומזמין למשהו פשוט וטהור, שיש בו את כל האיכויות שאנחנו חולמים עליהן".
"בהיי טק לא צריכים אותי"
נוה רק יצאה לדרך ואינה ממהרת לשום מקום. הסשנים מתקיימים בתיאום מראש בעלות של 150 שקלים למפגש. מתוך אהבה אמיתית לארץ הזו ולישראלים וכאב על הפילוג והשנאה היא רוצה להגיע לכל מקום בארץ. "בן אדם אחד לא יכול לרפא מדינה שלמה אבל אני מרגישה בשליחות ועברתי לחיים של תנועה כדי להכיר את המדינה שלי". היא מוצאת באופן אישי שלווה בחוץ ובעתיד חושבת גם להוביל הליכות של שקט בטבע. חלקתי איתה שאני מדמיינת אותה מצד אחד חונה אצל מפונים ומזמינה אותם לשקט ומצד שני מסתובבת בחברות היי טק וממלאה את המשבצת הכה פופולארית של פעילות הפוגה מצ'פרת ומקורית, אבל נוה מכוונת דווקא למקומות אחרים. "בהיי טק לא צריכים אותי יש להם מספיק משלהם", היא מפטירה ואומרת שהיא דווקא רוצה להגיע לחברות מסורתיות, למשל בתעשייה. "אבא שלי היה יזם ויועץ לתעשיות פלדה. מגיל צעיר הסתובבתי איתו במפעלי ברזל עם תנורים גדולים ואני מכירה את הארגונים האלה, את הקושי לנהל אותם ואת הצורך שלהם ברגע של שקט". היא מתארת את אביה כאדם שהמציא את עצמו וכאופטימיסט חסר תקנה וחושפת בכך את השורשים שעליהם גדלה, שהובילו אותה יחד עם תחושת קריאה פנימית להשתנות מתמדת ולראיית הטוב.
"הלב שלי הוא עם האנשים הפשוטים", היא אומרת ומתארת איך היא רואה את תרומתה בארגונים כאלה: "המפגש יכול להתחיל בהרצאה מקדימה ואז לתת לאנשים שיבואו, שיספרו לי מה על הלב שלהם, ואלמד אותם קצת נשימות והקשבה לגוף". לדעתה גם 20 דקות של חוויית מנוחה והקלה יכולים להועיל באמצע יום עבודה ולפינת השקט בקרוואן יכולים גם להגיע שניים-שלושה אנשים יחד. "כמה מילים של הבנה והכלה יכולות להיות משמעותיות. אני תמיד שואלת אנשים עם מה הם באים, כי למי תספר ביום עבודה מה באמת אתה מרגיש? ואז הם משאירים את זה פה ויוצאים אחרת". היא מקווה שהחיבור שיש לה עם עולם התעשייה יוביל להקמת חדרי שקט קבועים בארגונים שיהיו חלק משגרת יום העבודה: "עד היום הבאתי להם פיתוח עסקי ועכשיו אני מביאה להם שקט", היא משרטטת את הכיוון שלה ואת המודל העסקי.
בדרך חזרה כשאני מצוידת בסל פיקניק של שקט ובחשיבה מאווררת שצברתי בקרוואן, עצרתי לסיבוב רגלי בגבעת הפרחים הסמוכה. הצבעוניים והנוריות עוד פרחו, הרקפות השתוללו ובין השבילים והפרחים אנשים בירכו זה את זו לשלום בחיוך ואף תהו יחד על שמו של פרח בר זה או אחר. אין ספק שבחוץ ובעת נדודים או טיול - ממש כמו שאמרה לי נוה - אנשים יותר חיוביים: "כשפוגשים את עם ישראל בטבע יותר אוהבים אותו. הכול הרבה יותר פשוט כשלא מתעסקים באסטרטגיות ובפוליטיקות שמפריעות לחוות את היופי והשקט שבעולם".