הפגנה הקוראת לשוויון בנטל. בלי נתונים מסולפים / צילום: שב״פ sha_b_p@
משבר גיוס החרדים הוא משבר המטרו של גוש דן. שני צדדים של אותו מטבע, שבעיקר מוכיח שאנחנו במשבר תשתיות ענק - לא רק של התחבורה שמקרטעת פה, אלא גם של יסודות המדינה שהוקמה לפני די זמן, הזדקנה והוזנחה. שני המחדלים כבשו השבוע את הכותרות. הראשון, חוק גיוס שינציח את השתמטות החרדים משירות צבאי. והשני, החרפת המאבק בשאלה מי יקדם סוף סוף את הקמת הרכבת התחתית בגוש דן (נת"ע, החברה הממשלתית שלא ממש מצטיינת בשנים האחרונות בהקמת שלושת קווי הרכבת הקלה, או חברה ממשלתית חדשה שתוקם יש מאין). בשני המקרים מדובר בהתנצחויות והתפתלויות סביב פרטים שהם בעיקר הסחת דעת מהעניין המרכזי: הדרישה האלמנטרית מהממשלה לשוויון בנטל ולתחבורה ראויה.
● שאלות ותשובות | מהתקציבים שייעצרו ועד לדיוני החירום באוצר: כל מה שכדאי לדעת על הצו הדרמטי בנוגע לחוק הגיוס
● בלעדי | פרויקט הענק מתעכב: עוד פרישה מהמרוץ לניהול רשות המטרו
● בלעדי | רשות החברות מקדמת: חברה חדשה לניהול פרויקט התשתיות הענק
אותה אוזלת יד שמאפשרת למגזר גדול וצומח שלא לשאת בנטל (ומממנת לו חינוך שמצדד בכך) היא שחונקת אותנו בפקקים. זאת, בשעה שלרוב המוחלט שחי כאן כבר ברור: מה שהיה לא יכול להימשך. בשני המקרים ממשיכים להנציח סטטוס קוו לא רלוונטי, שעבר בקושי כשהיינו מדינה קטנה ולא כזו של 10 מיליון איש. בשני המקרים, דרושים בעיקר פתרונות אמיצים ואמיתיים, במקום עוד פתרונות ישראבלוף - נתונים מסולפים ומרשימים בנוגע לגיוס החרדים, או תוספת מחלפים וכבישים שרק מגדילים את מספר המכוניות ומחריפים את בעיית הפקקים.
המטרו ייצור נזק אדיר
אבל צריך לומר את האמת: הסיכוי שנצא מהבוץ לא גדול במיוחד. מדינת ישראל, במבנה המשילות הנוכחי, לא יודעת להרים פרויקט מורכב ומסובך כמו גיוס חרדים, או להבדיל הקמת רכבת תחתית. הקונצנזוס הישראלי לא ממש רלוונטי. כמו שברור שסוגיית הגיוס תערער את יציבות הקואליציה כאן ועכשיו, גם המטרו ייצור נזק אדיר לטווח הקצר והבינוני: הפקעות של מאות בניינים לקו ולתחנות יהפכו לכתבות קורעות לב בטלוויזיה; סגירת רחובות מרכזיים לצורך עבודות יגרור כאב ראש אדיר לעסקים ולמשפחות. לא נפסיק לריב על העבודות בשבת (כי המכונה לא יכולה לעצור), על מיקום התחנות ועל העובדה שהמטרו מגיע רק עד פתח תקווה או רעננה, ולא נניח עד ראש העין ונתניה; ותסמכו על בעלי הקרקעות, שאמורים לשאת בחלק מהנטל בשל ההשבחה הגדולה שתנבע להם, שיצעקו שלהם זה עולה יותר ויגיעו עד לפוליטיקאים הבכירים ביותר. וכל זאת, בשביל פירות בטווח ארוך מאוד (לפחות חמש מערכות בחירות ארציות), מה שמסביר מצוין מדוע רק פוליטיקאי הזוי במיוחד ירצה לקפוץ לביצה הזו ולטפל בה.
הבשורה המעודדת היא שאין לנו באמת ברירה. אם לא נבקיע את שתי החומות הללו, אפשר לסגור את העסק. לפני הכול מוסרית (לא ייתכן שקבוצה מצומצמת תסחוב את הנטל הביטחוני על גבה, על אחת כמה וכמה אחרי 7.10) ופרקטית (בקרוב כולנו נעמוד בפקק ארוך). אבל כמובן שגם כלכלית - נוכח ההפסד האדיר למשק בגלל אי גיוס חרדים או להבדיל אי הקמת מטרו. השבוע כתב הממונה על אגף תקציבים יוגב גרדוס כי ההשפעה הכלכלית של הצעות משרד הביטחון לחוק הגיוס החרדי "מוערכת בעשור הקרוב בכ־104 מיליארד שקל".
באשר למטרו, בעבר הציגו במשרדי האוצר והתחבורה ניתוח לפיו "התועלות הישירות של המטרו בשנת 2040 נאמדות ב־18.5 מיליארד שקל והתועלות העקיפות ב־9.1 מיליארד שקל מדי שנה". לפי בנק ישראל, התוצר יגדל בעקבות המטרו ב־50 מיליארד שקל בשנה. במקביל, הכנסת המגזר החרדי לשוק העבודה בגיל מוקדם תגדיל את התוצר במיליארדים. כל מי שעיניו בראשו יודע שאין לנו פריבילגיה לוותר על זה.
השינוי מגיע מלמטה
ובכל הנוגע למטרו, אפשר גם להתעודד מכך שהשינוי מגיע מלמטה (מה שקשה לומר על הרחבת מעגל המתגייסים). לפני שבוע הופקדה תוכנית ענקית להתחדשות עירונית בעיר רמלה, הכוללת הקמת 3,670 דירות במקום 844 קיימות, במגדלים שיגיעו ל־25 קומות (כולל מגדל אחד למשרדים). מתכננת המחוז טלילה הראל הדגישה במפורש כי הצפיפות המתוכננת סבירה, "בגלל שהפרויקט צמוד לתחנת המטרו".
כמה ימים קודם לכן אושרו 6,094 דירות חדשות בלוד, לצד 147 אלף מ"ר לתעסוקה ומסחר במגדלים בני 30 קומות. גם בלוד, זה קרה בגלל "תחנת מטרו סמוכה". בפברואר אושרו 18,500 דירות בדרום גלילות, נוסף ל־1.1 מיליון מ"ר תעסוקה ומשרדים, שוב - רק בגלל הסמיכות למטרו. ואם רוצים סיום אופטימי: התנועה בשטח מוכרחה לאלץ את הממשלה להתעורר.
ואם כבר לבנות ולהרכיב מחדש, מוכרחים סוף סוף למצוא סטטוס קוו חדש גם לתחבורה הציבורית בשבת. זו סוגיה שמרכזת את כל המוקשים הטעונים במקום אחד: מדינה יהודית, עקרון השוויון, העובדה הפשוטה שרוב הציבור נוסע בשבת, וההבנה שהעתיד של כולנו נמצא בעיקר בנסיעות בתחב"צ. ושיהיה לנו בהצלחה.
כוכבי השבוע
מצוין עונש חמור למעסיקי שב"חים
גניבות כלי רכב, בעיקר מעבר לקו הירוק, נמשכות כמעט כסדרן בחודשים האחרונים. במקביל השבוע דיווחנו כי באתרי בנייה רבים חוזרים להעסיק פלסטינים ללא היתר, וכבר נעצרו כ-3,000 שב"חים. זו בעיקר הוכחה מתסכלת לכך שהמדינה לא מסוגלת לאכוף אפילו החלטות ביטחוניות. שמניעים כלכליים יותר חזקים אפילו משיקולי חיים.
הבשורה החשובה הגיעה בימים האחרונים ממשטרת ישראל, שסוף סוף הציגה שימוש בכלי הרתעה אפקטיביים. באופן חריג סגרה המשטרה למשך חודש שלם אתר בנייה ברחוב לילינבלום 22 בתל אביב, לאחר שבתחילת השבוע נמצאו בו חמישה שוהים פלשתינים בלתי חוקיים. לדברי המשטרה, החמישה גם ישנו שם בלילות. עד כמה הסגירה חריגה? לפי החוק, על פועל הרוג סוגרים אתר בנייה ליומיים. סגירה לחודש, אם תצליח המשטרה להוכיח שמדובר במגמה, בהחלט יכולה להביא את השינוי.
בלתי מספיק בשביל מה יש משכורת
כשקוראים את הדוחות הכספיים של החברות הציבוריות, קל לחשוב שמנהלי החברות לא באמת אמורים לעבוד ביום יום. אחרת, לא ברור למה רבים כל כך נהנים ממענקים ומבונוסים אדירים, כאילו השכר החודשי המכובד לא נועד לתמרץ אותם לעשות את אותו דבר בדיוק.
בקבוצת עזריאלי למשל זימנו את בעלי המניות להתכנס בחודש מאי כדי לאשר למנכ"ל אייל חנקין, שנהנה מדמי ניהול של 389 אלף שקל בחודש, בונוס שנתי של 5.3 מיליון שקל. מדובר ב־13.5 פעמים עלות העסקת המנכ"ל, בשעה ש"מדיניות התגמול הנוכחית" מאפשרת לתת לו "רק" פי 9. כעת, הם מסבירים, נדרש בונוס שמן "בגין תרומתו המשמעותית למהלכים עסקיים חשובים". שלא יהיה ספק שאכן מדובר במנהל מוכשר, שמנצח על קבוצת נדל"ן ענקית. אבל אפשר להניח שישנם אפילו עובדים בקבוצת עזריאלי שחשבו שעל זה הוא מקבל שכר חודשי לא נמוך בכלל.