אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי, חומרים: shutterstock
ביממה האחרונה געשה הרשת מסיפורו של רון יעקובי, בעלים של עסק לרהיטים בשם לאונרדו. לאחר שיעקובי שב מחמישה חודשי מילואים ברצועת עזה, הוא גילה כי הוגשה נגדו תובענה ייצוגית, שתג המחיר שהתובעים הצמידו לה הוא יותר מ־2.5 מיליון שקל.
● העליון מגדיר מחדש את גבולות שכר־הטרחה לעורכי דין בתביעות ייצוגיות
● בגלל תמונות באינסטגרם: מתמחה בעליון סיימה את תפקידה אחרי חודש בלבד
העוולה הנטענת: הצגת מחיר של מוצר כאילו הורד בעקבות הנחה, כאשר בעצם זה המחיר כבר תקופה ארוכה. תקנות הגנת הצרכן אוסרות על הצגת הנחה לתקופה העולה על 35 ימים ברצף, כדי לא להותיר בצרכן את הרושם שהוא עושה "עסקה טובה" ביחס לעסקה לכאורית שאינה רלוונטית עוד. הרבה מהוראות הגנת הצרכן הן כאלה - מבקשות להגן על צרכנים במסגרת פערי הידע המובנים שיש בינם לבין עוסקים.
הבעיה במשך הרבה מאוד שנים הייתה אכיפה. דפוסים בעייתיים, חלקם בתום־לב, המשיכו להתרחש, פשוט כי אף אחד לא עצר אותם. ברמה הציבורית, הרשות להגנת הצרכן לא נחשבה לרגולטור חזק ונקטה הליכים כלפי גופים רק במצבי קצה.
ברמת הפרט, לא היה כל תמריץ לתבוע. מי ילך לבית משפט על כמה עשרות או מאות של שקלים? אפילו הכנה לתביעות קטנות לא שווה את זה. הכנסתן של תובענות ייצוגיות לשוק וחקיקתו של החוק הנוגע להן ב־2006 שינו את המשחק.
הרציונל היה ברור: כאשר הרבה מאוד אנשים נפגעים יחד, אבל לאף אחד מהם אין אינטרס לתבוע, העוולה תימשך. אם נאגד אותם, כשל השוק הזה ייפתר. יהיה מי שישתלם לו להגיש את התביעה, ומי שישתלם לו להפסיק להפר. תביעה של מיליוני שקלים נגד חברה תעניין אותה יותר מכמה מאות בודדות, וכמובן את מי שמגיש אותה.
מאבק אותנטי על זכויות?
תביעה יכולה לגבות לא מעט עבודה - של הכנה, של מחקר, של דיונים ולפעמים גם של מומחים, שרוצים בעצמם הרבה כסף. וכך נבנה המנגנון של הגמול לתובע ושכר־הטרחה לעורך דין.
כמו שאפשר יהיה למצוא ככה את מי שיגרום לציבור לדעת יותר מה מפרסמים לנו באופן סמוי או גובים מאיתנו ביתר - אפשר יהיה למצוא גם מי יעבוד קשה בשביל ייצוגית נגד מפעל מזהם, גוף שמדיר נשים או חברה שמפלה להט"בים. ואכן, דברים החלו להשתנות. המחיר הסופי לצרכן הפך ברור יותר, צרכנים מקבלים את תעודת האחריות עם המוצר, יודעים מה הוא מכיל, ויש גם הגנה - על קטינים ועל בעלי מוגבלויות.
הבעיה, כמובן, היא שזה לא נעצר שם. בעוד שהגמול ושכר־הטרחה פיתו עורכי דין להגיש תביעות שמקדמות את הציבור ותורמות לו, כך היו מי שזיהו הזדמנות עסקית. ככל שהפסיקה הלכה ונתנה סכומים גבוהים יותר להפרות של חובת הנגישות לבעלי מוגבלויות למשל, שתחילתן במאבק אותנטי לשוויון זכויות, היו מי שזיהו את הפרצה וחיפשו בכוונה מקומות שלא ממלאים אחר כל הכללים.
כך גם לגבי הפרות של חוק הספאם (שאוסר על עסקים לסתום לנו את הפלאפון והמייל ללא הסכמה) והפרות שונות, חלקן אזוטריות למדי, של חוק הגנת הצרכן.
כמו "השקעה בנייר ערך"
החוק והפסיקה אינם מחייבים כיום פנייה מוקדמת לעסק לפני הגשת תובענה ייצוגית, ולכן גם מקרים שבהם ההפרה נעשתה בתום־לב ובטעות, יסתיימו בסכומים גבוהים ביותר, מבלי שלעסק ניתנה האפשרות להקטין את הנזק ולתקן.
בהרבה מקרים עסקים יעדיפו להתפשר פשוט כי עלויות ההליך יעלו להם יותר. לפעמים זה קורה אחרי שמוגשת תביעה. במקרים אחרים זה קורה עוד קודם, כאשר נשלח מכתב התראה עם תג מחיר. גם במקרים שבהם מוגשות תביעות וגם כאשר לא, ישנם רבים שיודעים שלא יגיעו להליך משפטי, ורוצים בזה. הליך עם ראיות לבדו יעלה הרבה כסף. יחד עם זאת, הם מבינים שיוכלו לגזור קופון של כמה עשרות אלפי שקלים, וזה לא רע. עורכי דין תיארו את זה לא פעם כ"השקעה בנייר ערך". אתה מגיש תביעה, ועוד כמה שנים ייצא לך ממנה משהו.
במקביל, בתי המשפט מוצפים גם כן, והם מעדיפים במקרים רבים לאפשר פשרות או "הסתלקויות" (מקרים שבהם אין כל הודאה מצד הנתבע, והתביעה נדחית בתמורה לסכום שישולם לקבוצה ולבעלי הדין), מהטעם הפשוט שניהול הליכים עד תום הוא אינסוף זמן.
ישנם כללים פסוקים לאישורים של פשרות והסתלקויות, והיועצת המשפטית לממשלה יכולה להתנגד גם היא. יש מקרים שזה קורה, כאשר מרגישים שטובת הציבור לא הוטבה, אלא רק האינטרסים של התובעים והנתבעים.
באחד המקרים דחה השופט רון סוקול מחיפה בקשה לאישור הסדר פשרה בתביעת ספאם, לאחר שמצא שהמנגנון שהצדדים מצאו לא יפצה בפועל את מי שצריך. הם חזרו לשיעורי בית, ובסוף נקבע הסדר אחר; אולם לא תמיד זה קורה, ובמקרים רבים זה מסתיים כאמור הרבה לפני שזה מגיע בכלל לבית המשפט, ואין כל גוף שמפקח על זה.
על־פי נתוני צוות בין־משרדי שבדק את ההסדרים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות לרגל שינוי עתידי של החקיקה, ופרסם את מסקנותיו לפני כשנה, בשנים האחרונות ישנה עלייה מטאורית בהגשתן של תובענות ייצוגיות, שרק מיעוטן מגיע להכרעה שיפוטית. בשנת 2020 מתוך התיקים שהסתיימו (811 תובענות ייצוגיות), רק בכ־15% מההחלטות השיפוטיות התוצאה הייתה קבלת התובענה או אישורה כייצוגית (בפשרה, חדילה, קבלת התובענה או אישור התובענה כייצוגית). בכל יתר התיקים (688 תיקים) התובענה הסתיימה בבקשה של התובע ועורך דינו למחיקת התביעה (הסתלקות מהבקשה), מחיקה, דחיית התובענה או סילוקה על הסף.
בין השנים 2016־2021 רק כ־22% מהתובענות הייצוגיות הסתיימו בתוצאה המיטיבה עם הקבוצה המיוצגת. כלומר, במרביתם המוחלט של התיקים כלל לא נדרש היה להגיש תובענה ייצוגית, שכן או שהוגשה תביעה חסרת בסיס, או שהתביעה יכלה להסתיים בצורה יעילה יותר מבלי להטריח את המערכת השיפוטית העמוסה ממילא.
תגובות
אתר "תולעת המשפט" ערך בדיקה מקיפה הנוגעת להיקפי התביעות המוגשות. המספרים אינם מתייחסים למכתבי התראה שנשלחו לנתבעים קודם להגשת תביעה או במקומה, שאינם חשופים לציבור. הבדיקה נעשתה באמצעות בוט שמעתיק אוטומטית תיקים שנפתחים בבית המשפט ומאפשר מעקב אחריהם.
הסכומים נאספו באמצעות סריקה של מערכת "נט המשפט". מאחר שלעתים הסכומים המופיעים במערכת "נט המשפט" אינם סכומי התביעה המדויקים (למשל כאשר התביעה מוערכת ככזו שגבוהה מ־2.5 מיליון שקל על־מנת שתוכל לידון במחוזי), לעתים הופיע בניתוח של "תולעת המשפט" המספר "0", אף כאשר הסכום גבוה יותר.
מכל מקום, ב"תולעת המשפט" הבהירו כי בכל הנוגע לסכומים, מדובר בהערכה הקרובה מאוד למה שמופיע ב"נט המשפט". הבדיקה לא בוצעה על פני תקופה קונקרטית, אך עולה ממנה כי מסה משמעותית של התביעות הוגשו בעשור האחרון.
בהתאם לבדיקה עולה כי עורכי דין בולטים במיוחד במספר התביעות שהם מגישים הם למשל עו"ד מוחמד ספורי, שהגיש 2,745 תובענות ייצוגיות, מרביתן בגין נגישות, בסך כולל של כ־5 מיליארד שקל. עו"ד ד"ר גיא אלון, עולה מהנתונים, הגיש קרוב ל־800 תביעות ייצוגיות ב־3 השנים האחרונות, בסך כולל של למעלה מ־2.5 מיליארד שקל. עו"ד יעל הראל הגישה 321 תביעות, מרביתן בגין נגישות, בסך כולל של למעלה ממיליארד שקל. במקרה של הראל 110 מהתביעות הוגשו עם אותו תובע, כאשר מחציתן בחודש אחד - מאי 2023.
לטענת חבר הכנסת לשעבר אביר קארה - המוביל זה יותר משנה מאבק ציבורי בתובעים סדרתיים, הכולל הפגנות וניסיונות קידום חקיקה - עו"ד הראל גייסה למשרד בעל מוגבלות במטרה להגיש באמצעותו תובענות ייצוגיות. יצוין כי מנתוני "תולעת המשפט" עולים עורכי דין ובעלי דין נוספים המגישים עשרות תביעות דומות בפרקי זמן קצרים.
עו"ד מוחמד ספורי מסר בתגובה כי הוא "מייצג נאמנה את לקוחותיו, בין היתר נכי צה"ל, בתחום הנגישות, וימשיך להילחם במטרה להביא להנגשת מדינתנו". עוד הוא ציין כי "מספר ההליכים וסכום התביעות אינו משקף ואינו אומר כי מדובר בזכייה בסכומים האסטרונומיים". לדבריו, הוא "מתפרנס עם התובעים במעט, ופסקי הדין מדברים בעד עצמם".
עו"ד יעל הראל מסרה בתגובה: "רוב הליכי התובענות הייצוגיות התבררו, וחלקם עדיין מתבררים בימים אלה בבית המשפט, המקום הראוי לבררם. כך גם לגבי טענותיו של מר קארה, אשר יתבררו במסגרת ההליך המתאים ועל־ידי הגורמים המוסמכים".