Muntean / Rosenblum Untitled ,צולם במוזיאון אלברטינה, וינה / צילום: ליאת תימור
חמש שנים שאני גרה בפתח תקווה. כשעברנו הנה חשבתי שמדובר באירוע זמני לחלוטין, שנה-שנתיים, הדירה רק תעלה מעט את ערכה, הרכבת הקלה תעלה על פסיה ואנחנו נוכל לעבור למקום אידיאלי יותר עבורנו. אבל הזמן עבר, הרכבת כבר כאן, הדירה הכפילה את ערכה ואני עוד פה, משקשקת משינוי. נכון, אני שואפת לחינוך טוב יותר לבנותיי, אבל איך אקרע אותן מהחברות? ומי הבטיח לי שהיעד הבא יהיה טוב יותר? ואולי
במהרה אתגעגע לשוק פתח תקווה המרנין שמתחת לביתי ואתחרט? "אחת מההשגות הבולטות בתיאוריה של אבי הכלכלה ההתנהגותית שהלך לעולמו בחודש האחרון, פרופ' דניאל כהנמן, היא שתחושות שליליות נראות לנו חזקות מתחושות חיוביות. המשמעות היא שאנשים נוטים להימנע משינויים, משום שכשאני לקראת שינוי אני בוחן את היתרונות והחסרונות שבו, וכשהחסרונות נראים גדולים מהיתרונות אני אמנע מהשינוי",
מסביר לי פרופ' יוסי יסעור, בעל תואר דוקטור בתורת ההחלטות מבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית, ומרצה אהוד לתורת ההחלטות ולמנהל עסקים במרכז האקדמי רופין.
פרופ' יסעור הוציא כבר שישה ספרים בנושא קבלת החלטות, ובספרו השביעי, 'החלטות משנות חיים (ומוות)' בהוצאת מטר, בחר להתמקד בסיפורים של אלו שקיבלו החלטה אשר שינתה את חייהם מקצה לקצה. "לפי התיאוריה של כהנמן, כשאנשים מתרגלים לשינוי חל עליהם אפקט ה'סטטוס קוו', הנטייה להישאר במקום. רוב האנשים נשארים שנים באותו בנק, עם אותו ספק סלולרי, אפילו עם אותו סַפָּר. עניין אותי לבדוק את האנשים שעשו שינוי כנגד התיאוריה הכללית, ולכן התחלתי לחפש שינויים משמעותיים. ניסיתי לעקוב אחר התהליך שלהם, והתחלתי לאסוף חומרים". בספר מתמקד פרופ' יסעור
בסיפורים של אנשים שקיבלו החלטות משנות חיים, בין היתר טרנסג'נדרים ששינו את מינם, חוזרים בתשובה ויוצאים בשאלה, נוצרי שהתגייר, אדם ששינה את דעותיו הפוליטיות ("שוחחתי עם יובל שטייניץ שהיה חבר בשלום עכשיו והפך לליכודניק. ניסיתי להבין איך קרה לו הדבר, שמדעות שמאל מוצקות מאוד, עבר לפוליטיקה ושינה את דעותיו משמאל לימין, וחמור מזה לדעתי - מהאקדמיה עבר לפוליטיקה), ועוד. "השינוי הבולט ביותר היה בסיפורם של הטרנסג'נדרים, שם השינוי היה גם חיצוני. כשימני שמשנה את דעותיו לשמאל, לא יראו את זה עליו, אבל אם אני הופך את מיני, השינוי הוא גם פנימי וגם חיצוני, והציבור רואה את זה ועשוי ללעוג לך, ולכן רציתי להבין איך טרנסג'נדר קיבל את ההחלטה ומה גרם לו לבחור להתגבר על כל המכשולים שלפניו".
באחד הפרקים מתוארים שני לוחמי קומנדו, מלח הארץ, שהפכו לסוחרי סמים, אחד סחר בהרואין והשני בקוקאין. "אלו אנשים טובים בצורה בלתי רגילה, קשה להאמין שאלו היו סוחרי הסמים הגדולים של ישראל. הראייה לכך היא שאחרי השחרור הפך אחד מהם למתנדב בכפר של ילדים עם צרכים מיוחדים", הוא מספר. ההחלטה האחרונה שבוחן פרופ' יסעור היא ההחלטה לרצוח. 28 שנה הוא התנדב בשירות בתי הסוהר, שם פגש פושעים ובהם גם רוצחים, שתיאר כי חלקם היו אנשים טובי לב, נחמדים ומסייעים לזולת. "שלושה מהרוצחים שפגשתי בתקופה הזו מופיעים בספר. רציתי לספר איך אדם מן היישוב רוצח את אשתו או את הבוס שלו, ראיינתי את צבי גור שחטף ילד ורצח אותו, ריאיון
שקיימתי איתו לפני 30 שנה ועכשיו הוצאתי לאור. עד כמה שאפשר לומר, מדובר באדם סביר. כשהוא יראה ברחוב אדם זקן נופל, הוא ירוץ לעזור לו. לא בחרתי באנשים פסיכופתיים, אלא אנשים שנקלעו למצב מסוים וקיבלו החלטה בצורה כזו או אחרת".
מהם הגורמים המשמעותיים ביותר שהניעו את הדמויות הללו לבצע שינוי דרמטי בחייהם?
"בהסתייגות אומר שאם יש מכנה משותף, הוא שהם לא יכלו לסבול את מצבם. אדם שמרגיש שיש אלוהים אחרי שכל חייו לא האמין בו או להפך, בשלב מסוים האש בו בוערת ובוערת עד שמתפרצת, או אישה שמרגישה שהיא גבר, באיזשהו שלב, למרות הלחץ החברתי ולמרות כל הקושי, עשויה להרגיש שהיא לא רוצה עוד להילחם בזה. אלו תהליכים שנמשכים שנים על גבי שנים, אבל בסוף הדבר פורץ החוצה. ראיינתי אישה שהחליטה להיות חרדית ולשם כך היה עליה לגלח את שערה. כשהיא עשתה את זה היא
סיפרה שהרגישה שלווה גדולה. דווקא כשעשתה את הצעד שממנו אין דרך חזרה הרגישה סוף כל סוף שמימשה את החלום שהיה לה. אבל הדבר הזה לא נכון לכולם. עם הרוצחים שאיתם דיברתי האירוע תואר לפעמים כמין התקף. באחד המקרים מדובר בגבר שאשתו התעללה בו נפשית ולא נתנה לו לראות את בנו. הזעם והשנאה הלכו והצטברו בו עד שבסוף רצח אותה, ובמקרה אחר מדובר באדם שלא היה אלים כלל, ורק כשאשתו סיפרה לו כי בגדה בו עם גברים אחרים, במשך דקות ספורות לאחר מכן נוצר כל הזעם שהוביל למעשה. לכן אני נזהר מאוד מלהכליל. אי אפשר להשוות בין רוצח לאדם שחוזר בתשובה. אצל החבר'ה מהקומנדו התהליך התגלגל, הם נכנסו לעולם הזה לא בשביל הכסף אלא
בשביל האתגר והריגוש. פחות עניין אותי סיפורים על עבריינים שבאופן פסיבי נמשכו לעולם הפשע, אלא דווקא אלו שעברו מקצה לקצה, ממלח הארץ לתחתית שבתחתית ובחזרה למעלה".
האם אצל כולם הייתה קיימת החרטה?
"לא כולם התחרטו על מה שעשו, חלק הרגישו שזה מה שהביא אותם למה שהם היום. מי שכן התחרט היו הרוצחים, למעט אחד שהודה כי אם היה נקלע למצב דומה היה חוזר על כך שוב".
עד כמה התחדדה אצלך ההבנה בנוגע לתהליכי קבלת החלטות מכוננות בעקבות הראיונות?
"אני עוסק שנים רבות בתחום של קבלת החלטות, וכתבתי כבר כמה ספרים בנושא, אבל הפעם בחרתי להתמקד לא בתיאוריה אלא בסיפורים, ושם הצלחתי להבין יותר לעומק את
הרגש של האדם. הסיפור שהכי ריגש אותי היה של אישה נשואה בקיבוץ דן, אם לשני ילדים שבשלב מסוים הבינה שהיא גבר. היום הוא עבר את השינוי, נראה גבר לכל דבר
ועונה לשם עידו. עד היום עידו עדיין נשוי לאותו בעל. שאלתי את הבעל - אם היית פוגש את עידו היום, היית מתחתן איתו? הוא ענה לי, ברור שלא. למה נשארת? שאלתי, והוא ענה: כי אני אוהב את הבן אדם, גבר או אישה. קיבלתי ממנו מבט על אהבה, אהבה היא מעבר לצורה".
במבוא כותב פרופ' יסעור כי ההטיה המשמעותית ביותר כשמדובר בקבלת החלטות היא הטיית האישוש, הנטייה להתעלם ממידע המעיד על כך שהחלטה שהתקבלה בעבר הייתה מוטעית וחיפוש אחר מידע המאשש החלטה זו, והוא מזכיר את השבעה באוקטובר בהקשר הזה ואת ההתעלמות ממידע מודיעיני בדבר פעולה צבאית של החמאס בעוטף עזה: "אני תמה אם מדובר בנושא מגדרי. האם הזלזול וההתעלמות נובעים מכך שהמתריעות היו נשים, ומקבלי ההחלטות, מפקדיהן, היו גברים? האם זהו שוביניזם או
שמא נשים מגיבות בחומרה רבה יותר למידע שלילי מאשר גברים, כלומר פסימיות יותר?" כיום, הוא מספר, הוא מנסה להיות קשוב יותר, להקשיב לדעות אחרות ורק אחר כך לגבש את עמדתו. "הטיית האישוש גורמת לכך שאנשים לא רוצים להקשיב, אני מנסה להביט בערוצים שבהם מושמעות דעות מנוגדות משלי, ואני הייתי רוצה גם שהצד השני ישמע דעות אחרות, אבל הם לא תמיד פתוחים לשמוע. במקום להגיע עם העמדה שלי ולנסות להנציח אותה, אני מאמין שחשוב להיות קשוב לדעות אחרות, לראות מה אני יכול ללמוד מהן ומתוך כך לגבש את העמדה שלי. כשהייתי בווייטנאם ראיתי אנשים שאוכלים בשר כלבים ונגעלתי מזה, אבל הבנתי שאני נגעל מזה כי כך חונכתי, ועבורם זה לא דבר חריג. אם אני אצמד לדעות שלי לא אלמד כלום, ואני חושב שהעבודה על הספר נתנה לי הזדמנות להסתכל על הדברים במבט יוצא דופן, ובמבט אוהד יותר, מבין יותר וקשוב יותר".
איך מקבלים החלטה?
חמש עצות נבחרות שיסייעו לכם בקבלת החלטה משנת חיים, מתוך 'החלטות משנות חיים (ומוות)'
1. לפני שאתם מקבלים החלטה, נסו להבין מהי הבעיה האמיתית. "אדם חרדי שמבקש לחזור בשאלה, האם זה כי הוא לא מאמין באלוהים או שהחיים במסגרת הנוקשה מפריעים לו? אדם שרוצה להתגרש, האם זה כי הוא לא אוהב את בת זוגתו או שאולי משעמם לו בחיי הנישואין, ואולי במקום להתגרש הוא יכול להרשם לחוג ציור או למצוא עניין נוסף בחייו?"
2. שאלו את עצמכם - האם זו באמת החלטה חשובה? האם תוצאותיה ישפיעו עליכם בעוד יומיים, שבועיים או יותר? אם מדובר באיזו מסעדה לסעוד הערב, לא צריך להקדיש לכך מאמץ מחשבתי רב, וההחלטה הראשונה שנראית לכם סבירה היא זו שתבחר. "וגם אם מדובר בהחלטה חשובה כמו בחירת בן או בת זוג, כל עוד שתי הבחירות שוות בערכן, אחת חכמה יותר אבל עם פחות חוש הומור והשנייה עם יותר חוש הומור ופחות חכמה, זה לא ממש משנה מה אחליט, מה שחשוב הוא איך אבצע את מה שהחלטתי, עד כמה אשקיע במערכת היחסים כדי שתצליח".
3. שאלו את עצמכם מה הייתם מרגישים אם ההחלטה לא הייתה בידכם. "הגיעו אליי זוג הורים בהיריון שלישי, ונמצא בבדיקה כי יש חשש שמא הילד שייוולד יסבול מבעיות קוגניטיביות, והם מתלבטים האם לעשות הפלה או לא. הצעתי לאישה לדמיין מה הייתה מרגישה אם הייתה מתעוררת בבוקר ומגלה שעברה הפלה, האם הייתה שמחה או עצובה? 'שמחה', היא ענתה לי, והבינה כך מה ההחלטה שעליה לעשות". אפשרות נוספת היא לדמיין איזו עצה הייתם נותנים אילו ההחלטה הייתה לא שלכם אלא של חבר או חברה קרובים, מה הייתם ממליצים להם לעשות.
4. כיוון שמידת הסבל שעשוי להיגרם מהחלטה נראית לנו, על פי התיאוריה הכללית,
חזקה יותר ממידת האושר, כשאתם בוחנים אם לבצע שינוי או לא, ואתם מרגישים
שהיתרונות והחסרונות של השינוי שווים, אובייקטיבית היתרונות עולים על החסרונות ולכן השינוי כנראה כדאי.
5. בכל החלטה יש סיכוי מסוים להצלחה וסיכוי מסוים לכישלון. אם כמעט 50% מהזוגות החילונים מתגרשים, גם אתם יכולים להיות חלק מהסטטיסטיקה. ולכן נסו לחשוב בצורה הסתברותית ולא מוחלטת. מדי פעם, כדאי גם לקחת סיכון מחושב (בחירה בתנאים של אי-ודאות), בטווח הארוך תוצאה גבוהה ולא ודאית עדיפה על פני תוצאה ודאית נמוכה.