צילום: inga Pass
בחודש הבא יצוין יום הולדתו ה-120 של ד"ר משה פלדנקרייז, מייסד שיטת פלדנקרייז, שאולי זכור בעיקר כמי שלימד את דוד בן גוריון לעמוד על הראש. למעשה, עד לאותו מפגש עם ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל פלדנקרייז הספיק לא מעט, ברשימת פעליו היה מהנדס מכניקה וחשמל ופיזיקאי (שלמד בין היתר אצל לא אחרת ממארי קירי)
וגו'דאי בעל חגורה שחורה, שחיבר ספר על אומנות הלחימה ג'ו ג'יטסו לפני גיל 30 וגם היה שחקן כדורגל, וייתכן שאילולי כל אלו אולי לא היה מגיע להגות את השיטה שנקראה על שמו - שיטת פלדנקרייז.
מסופר כי פצע את ברכו במשחק כדורגל והיא הסבה לו כאב רב, וכי הוצע לו ניתוח בברך שעשוי להותיר אותו נכה אך בלעדיו יסבול מכאבי תופת שלא יוכל לשאת. הוא בחר באפשרות השנייה והחליט, בהיותו איש מדע, להתחיל לחקור את המנגנונים הקשורים לכאב ולתנועת הברך. הוא ביקש למשל להבין מדוע הכאב מופיע בימים מסוימים ובימים אחרים לא וכיצד מצבי לחץ נפשי עשויים להשפיע על הכאב. בהקדמה שכתב ד"ר נורמן דוידג' להוצאה מחודשת של ספרו של פלדנקרייז 'שכלול היכולת הלכה למעשה' (הוצאת פרדס) שראה אור לראשונה ב-1967, הוא תיאר כיצד עסק פלדנקרייז בתקופה זו "בהתבוננות עצמית בעודו שוכב ומבצע תנועות קטנות מאוד ומתעד את ההשפעות שלהן על הארגון הגופני כמכלול", דרך הלמידה הזו והתנועות הקטנות הללו הוא הצליח לא רק לשקם בעצמו את הברך הפצועה ללא כל ניתוח אלא גם ייסד שיטה חדשה שנועדה לשפר את דרך התנועה שלנו. ההתעניינות הגוברת בשיטתו של פלדנקרייז הביאה את ההמונים לשיעוריו בסטודיו בתל אביב, ובמהרה הפך לשם דבר. פלדנקרייז נפטר לפני 40 שנה, בקיץ 1984, כשתלמידיו, שהכשיר בעצמו למורי פלדנקרייז, כבר הפיצו את תורתו ברחבי העולם.
"אחד מהמושגים שהיום מדברים עליו רבות הוא מושג שמשה פלדנקרייז הבין אותו כבר לפני 60 שנה: הנוירופלסטיות, כלומר הרעיון לפיו למידה נעשית דרך שינויים במבנה של מערכת העצבים עצמה. הוא גם הבין שכדי לעודד נוירופלסטיות, כדי לעודד את היכולת של המוח ושל מערכת העצבים לייצר קשרים חדשים, צריך להבין מה מפריע להם לייצר את הקשרים האלה", כך מסביר רז עורי, מדריך ומטפל בכיר בשיטת פלדנקרייז. עורי החל ללכת לשיעורים אישיים בשיטת פלדנקרייז כשהיה בן 19 והיום מלמד בעצמו כבר כמעט 23 שנה, מעביר הכשרות מקצועיות למטפלים ומנהל חינוכי בקורס להכשרת מורים בשיטת פלדנקרייז במישיגן, ארצות הברית. "סבלתי מכאבי גב, הרגשתי שהיציבה שלי לא טובה, וחשבתי שזה קשור בנזקים הנובעים מישיבה ממושכת", הוא מספר. אז הוא לא ידע כי שיטת פלדנקרייז תהפוך לעיסוקו העיקרי. "כשהגעתי לשיעורים האישיים, מה שתפס אותי בעיקר היה שהצלחתי להרגיש שינויים מהירים מאוד באיכות התנועה של הגוף, ביציבת הגוף, בנוחות בגוף וכל זאת מבלי להתאמץ פיזית. הרעיון שאפשר לשפר את תנועת הגוף ותפקוד הגוף ללא מאמץ הדהים אותי והקסים אותי, כי הוא עמד בסתירה
מוחלטת לכל מה שאי פעם לימדו אותי על איך משתפרים. שיפור ולמידה להבנתי תמיד דורשים חזרתיות, ריכוז והשקעה, מאמץ שצריך להשקיע גם כשאין חשק, כשהעיקר הוא להשיג את התוצאה המיוחלת. והנה מצאתי מקום שבו אפשר לתרגל משהו עם חשק כי התרגול עצמו נעים, כי התהליך נעשה באמצעות התנועתיות של הגוף, תנועתיות שהיא הרמונית, קלה ונעימה".
נשמע חלומי, אבל איך זה קורה? מהו אותו 'סוד' שפלדנקרייז גילה?
"פלדנקרייז ניסה להבין למה כשמשהו מפריע לנו בגוף, בהליכה, ביציבה, ביכולת להזיז את היד, בגמישות של הגב או בכל תפקוד אחר, אנחנו לא מצליחים למצוא באופן ספונטני פתרונות לקשיים האלו. איך זה שעם כל התחכום של המוח האנושי ומערכת העצבים, משהו כמו להושיט את היד מעבר לגובה הכתף יכול להיות לי קשה? למה אני לא מצליח
למצוא דרכים לשפר את הרמת היד? ומה שהוא הבין זה שאנחנו למעשה מפריעים לעצמנו למצוא דרכים יעילות יותר לתנועה בגלל התקבעות על דפוסים התנהגותיים מסוימים. כשאנחנו ננעלים על דפוס תנועה מסוים, אנחנו משבשים את היכולת שלנו להשתפר ולהתקדם. בשיטת פלדנקרייז אנחנו מנסים לראות מהו אותו דפוס שסיגלנו לעצמנו, שמנציח את הקושי התפקודי, ומפריע לנו למצוא דרכי התמודדות אפקטיביות יותר לאותו קושי שאיתו אנחנו מתמודדים".
איך אפשר לשנות את הדפוסים הקבועים האלו?
"אחד מיסודות הבסיס של שיטת פלדנקרייז זו נקודת ההנחה שהאדם כאורגניזם והמוח שלנו כמערכת למידה שואפים ליעילות. מערכת העצבים כל הזמן שואפת למצוא יעילות, הפחתה של הבזבוז האנרגטי, אלא שאנחנו מפריעים לה מאוד להגשים את היכולת הזו. ישנן כל מיני תפיסות מוטעות לפיהן המאמץ הוא דבר טוב. אי אפשר לומר שזה לא נכון באופן אבסולוטי, אבל כשאנחנו בוחנים איך מערכת מורכבת כמו גוף האדם, נפש האדם ומוח האדם לומדים ומשתפרים, אנחנו רואים שדווקא סוגים מסוימים של מאמץ מפריעים
מאוד לתהליך הלמידה. דווקא כשאנחנו דוחפים בכוח לנסות להשיג משהו, הרבה פעמים זה מרחיק את המטרה שאליה אנו שואפים. במערכת העצבים ובמוח ישנן מערכות שלמות ששיפור הביצועים שלהן תלוי דווקא בהפחתת המאמץ. הפחתת המאמץ מפחית את הרעש בתוך מערכת העצבים וזה מאפשר למוח ולגוף לעבד את הנתונים ולהבין מהם החיבורים החדשים שצריכים לקרות באופן הרבה יותר יעיל".
תוכל לתת דוגמה לדפוס תנועה שגוי?
"למשל, הרבה אנשים סובלים מכאב בגב התחתון בזמן עמידה ממושכת. כל אחד יבצע תנועה מעט שונה כדי להקל על הכאב, אבל בדרך כלל אלו יהיו תנועות שמבחינה ביו-מכנית 'שגויות', שאין בהן את היעילות של הגוף האנושי; הניסיון להקל על המאמץ השרירי של שרירי הגב התחתון בתנועות שלמעשה מעקמות עוד יותר את הגב, כמו לשמוט את האגן מצד לצד או להתעגל ולהתקפל, מה שמייצר עוד יותר לחץ על הדיסקים בין החוליות וגורם לחוסר יעילות של האופן שבו הרגליים תומכות את האגן והגב וכן הלאה. תלונה נפוצה אחרת היא מתח בצוואר ובעורף, שהרבה פעמים נוצר בשל ישיבה ממושכת מול מחשב. ישיבה כזו מייצרת מנח שבו הראש לא נמצא מעל עמוד השדרה אלא הוא קדימה לחוליות הצוואר, ואז נוצר מצב של עומס על החוליות האלו, והשרירים בעורף ובגב העליון צריכים לעבוד קשה מאוד ולאורך זמן זה מייצר אי ־נוחות, מתח ואפילו כאבים. מה שבאופן אידיאלי מוטב לעשות במצב כזה הוא לנסות לייעל את מנח הגוף בישיבה, כך שהראש יתמקם מעל עמוד השדרה, כלומר שהגב יהיה מסודר מתחת לראש וכך ירד עומס מהשרירים הללו. אלא שרוב האנשים עושים מעין תנועות מתיחה, כמו להניע את הראש עוד יותר קדימה ולמטה, שגורם למתיחת יתר של העורף בכיוון הלא נכון או כל מיני תנועות סיבוביות או צידיות שרק מייצרות עוד עומס על החוליות שכבר נמצאות במנח לא תקין. במצב זה החוליות נשחקות ומשתפשפות וזה מגביר עוד את המתח בשרירים, שכן השרירים צריכים להגן על המבנה של עמוד השדרה, שהוא כבר מאותגר בגלל מנח התחלתי לא תקין".
איך משה פלדנקרייז הצליח באותן שנים לסחוף אחריו את ההמונים?
"יש משהו מאוד פורץ בדרך בשיטה שלו, בטח בזמן שפיתח אותה אבל גם היום. לימדו אותנו שאם יש לנו קושי במקום מסוים בגוף, אנחנו צריך לחזק את אותו אזור. זה אולי נכון בהרבה מקרים, אבל זו חשיבה פשטנית, הרי אותו אזור בגוף שבו אני חש קושי לא מנהל את עצמו, אלא האדם השלם הוא שמכתיב איך נעשה השימוש באותו איבר, באילו הקשרים לאיברים אחרים, באיזה יחס לאדם השלם, ולכן חיזוק מסת שריר בלבד לא בהכרח תיצור שינוי מספיק מהותי באופן השימוש הכוללני ובאיכות החיים הכוללנית. הניסיון להבין איך המוח מקבע תבניות ואיפה יש פרצות שמאפשרות לנו לערער ולשנות את התבניות, זו חשיבה שהיא יחסית רדיקלית. הכלים שד"ר פלדנקרייז פיתח, ממחישים באופן מיידי כיצד מאמצים מיותרים בולמים את יכולת הלמידה, ושאפשר בקלות ובחוכמה לשנות דפוסים והרגלים. ברגע שחווים את זה, קשה להתעלם מזה".
נראה כי הקהל העיקרי של שיטת פלדנקרייז הם בני הגיל השלישי, למה בעצם?
"עקרונות הלמידה של שיטת פלדנקרייז המבוססים על עקרונות הלמידה במערכת העצבים, הינם אוניברסליים, כך שהשיטה רלוונטית לכולם. היא רלוונטית לילדים עם
קשיים תפקודיים או קשיי למידה או צרכים מיוחדים, היא רלוונטית לגיל המבוגר כשחלה ירידה קוגניטיבית או ירידה בכושר התנועתי, היא רלוונטית לספורטאים, לרקדנים ולעובדי משרד. הבעיה היא שפלדנקרייז מקוטלג אצל הרבה אנשים כפעילות שניתן לבצע בתוך קוביית זמן שבועית המוקדשת לפעילות גופנית, אלא שבאותה קוביית זמן הרבה מאוד אנשים יחפשו את הפעילות שתייצר להם אדרנלין ושיטת פלדנקרייז עובדת בדיוק על הדבר ההפוך. בשביל לייעל את היכולת ללמוד ואת היכולת להשתכלל אנחנו רוצים להשקיט את הרעש בתוך מערכת העצבים, אלו המערכות ההפוכות לאלו שמפרישות אדרנלין, אנחנו רוצים לנצל דווקא את היכולת של מערכת העצבים לחזור למצב של
רגיעה בשביל שתהליך הלמידה יהיה הרבה יותר יעיל".
בגלל זה השיעורים מתנהלים הרבה בשכיבה?
"נכון, בגלל זה הרבה מאוד מהתהליך נעשה בשכיבה ויש הרבה פחות עבודה כנגד כוח המשיכה. כשמרגישים את הגוף נשען על הקרקע, אנחנו עסוקים פחות בשיווי משקל ויכולים לזהות ניואנסים בתחושות שלנו ובתנועות שהיינו מתקשים מאוד לזהות במצב של עמידה או במצב של נשיאת משקל. לאחר שעשינו את האבחנות הנדרשות על מנת לייצר דפוס תנועה חדש אנו יכולים ליישם את התנועות הנלמדות גם במצבים של עמידה והליכה ואפילו במצבים של פעולות ספורטיביות. כך ששיטת פלדנקרייז, שאומנם אינה פעילות ספורטיבית היא בהחלט משפרת ביצועים ספורטיביים".
איך היית מקטלג את שיטת פלדקנרייז?
"זאת שיטה לשכלול יכולת הפעולה והתנועה שנעשית באמצעות תנועה, מודעות ושינוי הרגלים. אני לא יודע אם בקטלוג יש קטגוריה כזו אבל בגלל שכולנו מתנועעים, ואנו עושים זאת מתוך הרגלים, וההרגלים הללו הם לא מיטביים, השיטה רלוונטית לכולנו".