נהר הסיין בפריז / צילום: ap, Pavel Golovkin
נשיא צרפת לשעבר, ז'אק שיראק, הצהיר ב־1990, כשכיהן כראש עיריית פריז, כי הוא יהפוך את הסיין מתעלת ביוב לנהר נקי מספיק כדי שיהיה אפשר לשחות בו.
"הוא די נקי", אמר לאחרונה סילביאן ראפריי, מנהל מלון. הוא פשט את בגדיו ונכנס לאט אל מי ה־Canal de l’Ourcq, הזורמים אל הסיין. "אבל אני אף פעם לא פותח את הפה", הוסיף.
שיראק, שנפטר לפני ארבע שנים, לא זכה להזדמנות לשחות במים הנקיים שהבטיח. הסיין, הנהר בעל המראה הרומנטי ביותר, עדיין מסוכן לשחייה. לפי מומחים, שלשולים ודלקות בדרכי השתן הם בין הסכנות הכרוכות בשחייה בנהר.
את מה שלא הצליחה פריז להשיג בעשורים שחלפו מאז הצהרתו של שיראק, היא מוכרחה לעשות עכשיו, לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת הקיץ 2024. ב־26 ביולי ישוטו ספורטאים על סירות ויחלפו על פני מאות אלפי צופים על גדות הסיין. זמן קצר לאחר מכן - זו התוכנית, לפחות - יתקיימו בנהר שחייה למרחקים ארוכים וחלק השחייה של הטריאתלון.
בעיה של מאה שנה
התחרות אינה הדבר שמפחיד את חלק מהספורטאים האולימפיים, אלא המים. מבוגרים בולעים כ־15 עד 30 מ"ל מים כשהם שוחים במשך שעה, אומרת פרנסואז לוקאס, פרופסור למיקרוביולוגיה באוניברסיטת פריז־אסט קרטל. המספר הזה עולה ליותר מ־45 מ"ל כשמדובר בילדים.
"כאשר הספורטאים שוחים חתירה, זה מעלה את המים, וכשהם פותחים את הפה כדי לנשום, הם בולעים טיפות", היא אומרת. ייתכן שדי בכך כדי לחטוף וירוס. "צריך תוכנית אחרת", אומרת השחיינית הברזילאית והאלופה האולימפית המכהנת בשחייה במים פתוחים, אנה קונה. "הסיין לא מתאים לשחייה", היא מוסיפה.
השחייה בנהר הסיין נאסרה לפני יותר ממאה שנה בגלל התנועה בנהר ובגלל מי הביוב. הבעיה היא בעיקר בתשתית הביוב מהמאה ה־19 הקיימת בעיר. מי גשמים זורמים לתוך מערכת הביוב. אחת לחודש בערך, בעת סערה עזה, מגיעה המערכת לשיא הקיבולת שלה. ההצפה מוסיפה מאות מיליוני ליטרים של גשם ומי־שפכים לנהר מדי שנה, על פי גורמים רשמיים.
בקיץ שעבר נאלצו המארגנים לבטל בפתאומיות אירועי שחייה שתוכננו להיערך לקראת האולימפיאדה, לאחר שבדיקות איכות המים הראו ריכוז גבוה של חיידקים.
כדי לבדוק את איכות המים, מודדות רשויות הבריאות את כמות האי קולי, חיידק שנמצא בדרך כלל במעי התחתון של בני אדם ובעלי חיים. רוב הזנים אינם מזיקים, אך ריכוז גבוה של אי קולי מצביע על זיהום צואה אפשרי, המזמין נגיפים גורמי מחלות כמו נורו־וירוס, נגיף הרוטה או אדנו־וירוס.
בפברואר האחרון, לאחר מספר ימים של גשם, תוצאות הבדיקה של מעבדות Fluidion הראו כי רמות האי קולי בסיין היו גבוהות בערך פי 20 מן המגבלה שנקבעה על ידי World Triathlon, הגוף המנהל הבינלאומי לספורט האולימפי. "לא הייתי ממליץ לשחות בנהר הסיין כרגע בשום פנים ואופן", אומר דן אנג'לסקו, מנכ"ל Fluidion, חברה לניטור מים העובדת עם העיר.
ישנן גם בעיות אינסטלציה רציניות. נציגי עירייה עברו מדלת לדלת כדי לשכנע עשרות אלפי בעלי בתים לאפשר לעובדים מטעם המדינה לחבר את צינורות הניקוז שלהם למערכת הביוב במקום להזרים את מי השפכים שלהם ישירות לנהר הסיין או לנהר המארן, שהוא אחד מיובלי הסיין.
הנהר, שאורכו 773 קילומטרים, זורם מבורגון דרך פריז למרגלות קתדרלת נוטרדאם, מוזיאון הלובר ומגדל אייפל, אל הים בנורמנדי.
הרשויות בונות בלב פריז מכל אגירה תת־קרקעי, בעומק של כ־30 מטר וברוחב של כ־50 מטר, כדי לאגור שפכים במהלך סערות כבדות. הוא מתוכנן להכיל עד 50 מיליון גלונים, בערך 20 בריכות אולימפיות. לאחר הסופה יוחזרו השפכים למערכת הביוב. בעירייה מעריכים כי המכל החדש עדיין עלול לעלות על גדותיו פעמיים בשנה.
קתדלרת שפכים
"אנחנו בונים שתי קתדרלות בעיר", אמר אנטואן גויו, סגן ראש עיריית פריז לענייני פסולת ותברואה, ומשווה בין פרויקט מכלי השפכים לבנייה מחדש של קתדרלת נוטרדאם. "אחת מעל הקרקע ואחת מתחתיה".
גורמים בעירייה אומרים שהמכל התת־קרקעי יפעל עד מאי. מכל קטן יותר, שבנייתו צפויה להסתיים באביב הקרוב, נבנה בגגני, פרבר של פריז, כדי למנוע מהצפה של גשמים ומי שפכים במארן.
לאחר שמשחקי הקיץ יסתיימו, הפריזאים יקבלו הזדמנות להגשים את החלום של שיראק. הרשויות מתכננות להקים בשנה הבאה שלושה אזורי שחייה בנהר הסיין - בין האי סן לואי לבין הרובע ההיסטורי המארה; בנמל גרנל ליד מגדל אייפל; ומחוץ לפארק הציבורי ברסי במזרח פריז.
סגן ראש עיריית פריז לענייני ספורט, פייר רבדן, בטוח שהנהר יהיה מוכן בזמן לאולימפיאדה. "אין לנו תוכנית אחרת", הוא אומר.