בית הנבחרים בוושינגטון / צילום: ap, Jacquelyn Martin
התוהו-ובוהו של הפוליטיקה האמריקאית מתייחד השבוע בתערובת של טרגי-קומי ושל פארסה. על הפרק עומד מה שהנשיא ג'ו ביידן מתאר כ"עזרה לבעלות בריתנו שנמצאות תחת איום מיידי". הוא מתכוון לאוקראינה, לישראל ולטייוואן (על פי גובה ההקצאות). החקיקה תקועה בקונגרס זה חצי שנה, אבל השבוע מסתמן אור כלשהו בקצה המנהרה. ובלבד שהכלים לא יקדימו ויישברו.
הכול תלוי בקבוצה קטנטנה של צירים רפובליקאים אולטרה-ימניים בבית הנבחרים. למפלגתם יש רוב זעיר בבית, שני צירים, ואפילו הרוב הזה עומד להצטמק לציר אחד ויחיד בשבוע הבא. יתר על כן, הסיעה הרפובליקאית חצויה בין שמרנים קיצונים וכועסים לבין פרגמטים. קשה לדבר על "מתונים" במפלגה הסרה כמעט לחלוטין לרצונו של דונלד טראמפ. אגף הכועסים מכנה את עצמו "עצרת החירות", ובגלגוליו השונים ב-30 השנה האחרונות הוא לרוב החשיב הכשלת חוקים יותר מאשר יזימתם. הוא מצא את מקומו האידיאלי כחיל חלוץ של טראמפיזם עוד לפני טראמפ, במערכה נגד נשיאים דמוקרטים, מביל קלינטון, דרך ברק אובמה ועד ג'ו ביידן.
להפיל את הגג
אבל אפילו הכועסים לא הומוגניים. קבוצה קטנה מאוד ביניהם מוכנה לא רק לשבור את הכלים, כי אם גם להפיל את הגג על יושביו, בעיקר על יושב ראשו. בזכותם, בית הנבחרים הפך לתיאטרון אבסורד מאז נטל רפובליקן את פטיש יושב הראש מידי הדמוקרטים, בינואר 2023. הוא עשה כן לאחר סיבובים חוזרים של הצבעה, ורק לאחר שריצה את קיצוני-הקיצונים בתקנה נוהלית המאפשרת לציר אחד ליזום את הדחת היו"ר.
נציין, שיו"ר בית הנבחרים בארה"ב הוא המוציא והמביא. הוא קובע את סדר היום וממילא הוא יכול למנוע כמעט כל הצבעה, או לאפשר אותה.
מפילי הגג הצליחו להדיח את היו"ר הקודם בתוך 9 חודשים. עכשיו שניים מהם מאותתים את רצונם להדיח את יורשו. היורש, מייק ג'ונסון, לא נבדל מהם כלל באידיאולוגיה, או בנאמנות לטראמפ, שאליו הוא חוזר ועולה לרגל. אבל הם פוקדים על ג'ונסון חטא בלתי נסלח: פרגמטיות.
הוא עשה יד אחת עם הדמוקרטים כדי להעביר מספר חוקים, והוא מנסה עכשיו להעביר את חוק סיוע החוץ, שהנשיא ביידן יזם באוקטובר שעבר. בהיעדר החוק הזה, הסיוע הצבאי לאוקראינה פסק כמעט לחלוטין, והביא את צבאה על עברי פי פחת.
זה שבועות ארוכים שהרוסים מתקדמים צעד אחר צעד בחזית המזרח; וזה שבועות ארוכים שאוקראינה חשופה כמעט לחלוטין להתקפות ברוטליות יום ולילה. הסרבנות הרפובליקאית הפכה לנכס החשוב ביותר של ולדימיר פוטין, ונסכה חרדה עמוקה בין בעלות בריתה האירופיות של ארה"ב.
השראת טראמפ
ההתנגדות הרפובליקאית נובעת מצירוף סיבות, רציונליות ופחות רציונליות. בצד הרציונלי עומדת התנגדות לסיוע חוץ בכלל ולגובה הסיוע לאוקראינה בפרט; וכן הדרישה שאבטחת גבולה הדרומי של ארה"ב מפני גלי מהגרים לא חוקיים תוקדם לצורכי אוקראינה. על זה אפשר להוסיף אהדה לפוטין, שהיא נחלת הקיצונים, בימין ובשמאל, אפילו בארצות הדמוקרטיות; והרצון להכשיל כל יוזמה של ממשל ביידן.
הרצון הזה אמנם לא זקוק להשראת טראמפ, אבל הוא בהחלט נהנה מתמיכתו. מניעי הנשיא לשעבר לא התחוורו במלואם, הם עניין לניחושים ולהערכות, אבל ביסודם עומדת העדפה ברורה של צרכיו האלקטורליים. הסכנה של התמוטטות אוקראינה אינה מעלה ואינה מורידה בעיניו ובעיני הקנאים שבתומכיו.
בסנאט יש רוב דמוקרטי קטן, והואיל ויש בו הרבה יותר רפובליקאים פרגמטים מאשר בבית התחתון, הסנאט הצליח להעביר עוד לפני חודשיים גרסה של חוק ההקצאה, ברוב גדול משתי המפלגות. בסנאט נחוץ רוב מיוחס לחקיקה; בבית הנבחרים מספיק רוב רגיל, וזו אחת הסיבות שבמרוצת השנים התפתחו נוגדנים למה שהאמריקאים מכנים "דו-מפלגתיוּת".
הואיל ואין לחוק הזה סיכוי לקבל די קולות רפובליקאיים בבית הנבחרים, הוא תלוי בתמיכה דו-מפלגתית. נראה שרוב הדמוקרטים יצביעו לטובתו. כאן מתחילה ההסתבכות. הסנאט הציע חבילת סיוע, שבה כרוכות אוקראינה, ישראל וטייוואן יחד. רפובליקאים רבים מסרבים להצביע בעד חבילה כזאת, המשתמשת בישראל כדי "לדחוף את אוקראינה לתוך גרונו של העם האמריקאי", בלשונו הציורית של ציר רפובליקאי אולטרה-ימני מטקסס, צ'יפ רוי.
היו"ר ג'ונסון עיצב אפוא מכניזם יצירתי: הוא מציע לפרק את עסקת החבילה למרכיביה ולהעמידם להצבעה נפרדת. כך, רפובליקאים השונאים את אוקראינה יוכלו להצביע נגדה, אבל להצביע בעד ישראל או טייוואן. ג'ונסון גם מציע להוסיף תבלינים, כמו למשל שינוי מעמד הסיוע לאוקראינה ממענק להלוואה, או אכיפת מכירתה של TikTok לגורמים לא סינים. מה זה שייך? זה לא, אבל זה כן, כי זה מה שעושים בקונגרס: תולים חוקים לא רלוונטיים בענפיו של חוק מרכזי, כדי שהמרכזי יגרור איתו את הלא-רלוונטיים. אם כל אחד מהמרכיבים יקבל רוב, ג'ונסון יחזור ויכרוך אותם יחד, ויחזיר אותם לאישור הסנאט ולחתימת הנשיא.
חלק ניכר מהרפובליקאים דוחים את יצירתיותו של היו"ר. הם דורשים בתמורה חקיקה לבלימת הגירה, שתכונן את מדיניות הסגירה הכמעט-הרמטית של ימי טראמפ. לזה אין כל סיכוי, אבל "עצרת החירות" לא מתחשבת בסבירות מילויים של מאווייה. היא מתעבת פשרות גם אם הן מאפשרות לה לצאת בחצי תאוותה בידה. והואיל וג'ונסון שוחר פשרה שתאפשר לו לקבל תמיכה מצד דמוקרטים, הקיצונים במפלגתו מאיימים לנסות ולהדיח אותו.
הקיצוני שבזוממי ההדחה, ציר ששמו תומס מאסי ממדינת קנטאקי, מתנגד לכל סיוע חוץ, כולל ישראל, ולכל מעורבות מעבר לים. הוא גם רוצה לפרק את הממשלה הפדרלית או לפחות לכווץ אותה לממדים מיקרוסקופיים. הוא אקסצנטרי, אבל עכשיו הוא יכול להעלות את התהליך כולו על שרטון.
"יש לי דלי מלא מים"
איך מנהלים מדיניות חוץ כשכל כך קל לתקוע מקלות בגלגליה, והתוקעים ממעטים להתעניין בתוצאות מעשיהם? ציר קונגרס דמוקרטי (יהודי) מפלורידה, ג'ארד מוסקוביץ, הסביר שיצביע לטובת יושב הראש הרפובליקאי ג'ונסון, אם הקיצונים הרפובליקאים, כמו מאסי הנ"ל, ינסו להדיחו. "מאסי רוצה שהעולם יעלה בלהבות", צייץ מוסקוביץ ביום ג', "איני מתכוון לעמוד מנגד ולצפות. יש לי דלי מלא מים".
נראה שלא תיתכן מטאפורה טובה מזו למתרחש בוושינגטון: אש מוצתת פעם אחר פעם, ואנשים נושאי דליים מתרוצצים בין הדליקות.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.