דיני משפחה / צילום: Shutterstock, Maxx-Studio
הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
"סחר בזרע" - כך כינה בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב את התנהלותם של בני משפחתו של גבר, שהלך לעולמו בדמי ימיו, כלפי בת זוגו, שביקשה לעשות שימוש בזרעו לשם הבאת ילד לעולם.
● פסק דין תקדימי של העליון מצמצם את הגדרת הידועים בציבור
● זוג הקפיא עוברים ואז נפרד. האם האישה תוכל להשתמש בהם?
הגבר בתיק הנדון נפטר בגיל 42, לאחר תקופה קצרה שבה היה מורדם ומונשם עקב משבר בריאותי פתאומי. בשלוש השנים שקדמו לפטירתו קיים הגבר מערכת זוגית עם אישה בת גילו. הם גרו ביחד, ואף ניסו להביא ילד משותף לעולם. לאחר תקופה מה, שבה נכחו כי ניסיונם העצמאי אינו צולח, פנו לבירור אפשרויות להליכי פוריות, אלא שאז קרה האסון.
בעת שהגבר היה מורדם ומונשם, אביו ואחותו מונו כאפוטרופוסים לשעת חירום לאישור הטיפולים הרפואיים בו, ובמסגרת זאת אישרו את בקשת בת זוגו לשאוב את זרע המנוח טרם לכתו ולשמור אותו.
לאחר פטירתו של המנוח פנתה בת הזוג לבית המשפט כדי שיאשר את הפרייתה מזרעו של המנוח. העובדת הסוציאלית, שמונתה לתת חוות-דעת בנושא, וכן נציג היועץ המשפטי לממשלה לא התנגדו לבקשה, אולם אביו של המנוח ואחותו ביקשו לקבל מעמד בתיק, כדי להביא את התנגדותם הנחרצת להבאת ילד מזרעו של המנוח.
חזקה שקשה לסתור
השאלה העומדת בפני בית המשפט היא ייחוס כוונה למנוח בדבר רצונו בהבאת ילדים לעולם לאחר מותו. מדובר בשאלה סבוכה שמעלה דילמות מתחום המוסר והחברה, שכן משמעותה הולדת ילד יתום מאב בכוונה תחילה.
במקרים שבהם המנוח נפטר בגיל צעיר, ומקל וחומר במפתיע וללא תקופת הכנה, לא ניתן לצפות שישאיר הוראות בדבר השימוש העתידי בזרעו. לכן קבע הדין חזקה, לפיה כאשר אדם הלך לעולמו בזמן שניהל מערכת זוגית יציבה ומשפחתית, הרי שבהיעדר ראיות סותרות, הסברה היא שהוא היה מעוניין להותיר אחריו המשכיות.
מדובר בחזקה שקשה לסתור אותה, מאחר שהמתנגדים צריכים להביא ראיות פוזיטיביות המוכיחות כי המנוח לא רצה להביא ילדים לאחר מותו - לדוגמה עדים ששוחחו איתו על הנושא, גם אם במישור התאורטי, או דברים שכתב בעבר, וזאת להבדיל מהסקת מסקנות משתיקתו בנושא. במילים אחרות, לא ניתן ללמוד על התנגדותו להליך רק מחמת העובדה שמעולם לא ביטא רצון לחיוב.
משא-ומתן בין משפחת המנוח לבת זוגו
המקרה המדובר היה חריג במיוחד, מאחר שלא זאת בלבד שהאב והאחות של המנוח התנגדו להבאת ילד מזרעו, מבלי שהיו להם הוכחות לטענותיהם שהם מבטאים בכך את רצונו של המנוח - אלא שטרם הגשת התביעה על-ידי בת הזוג, הם ניהלו איתה משא-ומתן בנושא. במסגרת זו האב והאחות התנו את הסכמתם לביצוע ההפריה, בוויתורה של בת הזוג על החלק המגיע לה בירושת המנוח.
לשם כך הם שלחו לבת הזוג שני מסמכים: מסמך "הסכם בין יורשים" עם תצהיר הסתלקות, לפיו היא תקבל 1% מעיזבון המנוח, ואביו 99%; ו"הסכם בעניין קטין", שבו הוסדר הקשר בין הילד שייוולד מזרעו של המנוח לאב ולאחות שעתידים להיות סבו ודודתו.
רק לאחר שבת הזוג סירבה לחתום על המסמכים, הם הגישו את התנגדותם לבקשתה לביצוע ההפריה, ואף הגדילו לעשות והעלו טענה לפיה בת הזוג כלל לא ענתה על הקריטריון של "בת זוג" של המנוח, אלא חלקה איתו דירה כשותפה מטעמי נוחות בלבד.
בסופו של יום בית המשפט אישר את בקשת בת הזוג ולא חסך את שבטו מהאב והאחות, שלא זאת בלבד שגררו את בת הזוג להליך סרק ארוך לשם השגת הישגים כלכליים, אלא שאף הסבו נזק פוטנציאלי לסיכוייה להרות, מחמת העיכוב וגילה המתקדם. לכן חייב בית המשפט את האב והאחות לשלם לבת הזוג סך של 50 אלף שקל כהוצאות משפט.