בית המשפט העליון זיכה היום (ג') את יו"ר הסוכנות לשעבר, שמחה דיניץ, מחמת הספק מאשמת מירמה והפרת אמונים, בגין שימוש פרטי בכרטיסי אשראי של הסוכנות. פסק הדין נתקבל ברוב דעות של השופטים שלמה לוין ותאודור אור, לעומת דעת מיעוט של השופטת דליה דורנר, שסברה שיש להשאיר על כנה את הרשעתו של דיניץ בבית המשפט המחוזי.
נגד דיניץ הוגש כתב אישום בשני אישומים, המייחסים לו עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ומירמה והפרת אמונים, בשל שימוש בשני כרטיסי אשראי של הסוכנות להוצאות פרטיות. באישום הראשון נטען, כי בשנים 1992-1988 השתמש דיניץ בכרטיס אמריקן אקספרס לתשלום הוצאות פרטיות בסכום של 15,400 דולר, מבלי שדיווח על כך כנדרש. באישום השני נטען, כי דיניץ קנה בגדים בכרטיס אשראי של רשת סימס בסכום של 6,700 דולר, ונמנע מלדווח על כך.
שופט ביהמ"ש המחוזי בירושלים, שלום ברנר, זיכה את דיניץ מחמת הספק מהאישום הראשון והרשיע אותו באישום השני, קבלת דבר במירמה, אך קבע, כי הדבר נעשה שלא בנסיבות מחמירות. על דיניץ נגזר קנס בסך 40 אלף שקל או 4 חודשי מאסר תמורתו. שני הצדדים עירערו לעליון - המדינה באמצעות מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות, עו"ד שמעון דולן, ודיניץ באמצעות עוה"ד אמנון גולדנברג וערן ברקת.
השופט תאודור אור, שכתב את דעת הרוב, קיבל את טיעוני דיניץ, וקבע, שאין עדות על פיה אמר דיניץ לאנשי הסוכנות, שההוצאות שהוצאו בכרטיס סימס היו בתפקיד. אור קובע, כי מדובר בהוצאות שלא הועלמו מעיני נושאי תפקידים בסוכנות ובגיזברות, וכי דיניץ סבר, כי החיובים על הוצאות פרטיות בכרטיס האשראי היו אמורים להיות מטופלים ע"י הסוכנות. לפיכך, קובע אור, ביהמ"ש המחוזי צדק במסקנתו בדבר זיכויו של דיניץ מחמת הספק באישום הראשון.
השופט קיבל גם את עמדת גולדנברג, לפיה עובדי הגיזברות שילמו את החשבונות הפרטיים של דיניץ, לא על סמך מצג של דיניץ שהוצאותיו בכרטיס סימס הן הוצאות בתפקיד, אלא מתוך הנחה שמדובר בהוצאות פרטיות, אשר ההתחשבנות לגביהן תיעשה בירושלים. השימוש שעשה דיניץ בכרטיס סימס היה ידוע לכל, והוא פנה למשרדי הסוכנות בניו-יורק לברר תקלה, שהתעוררה עקב אי כיבוד הכרטיס במקרה מסויים.
בשל כך קבע השופט, שאופן התנהגות זה מתיישב עם פעולה בתום לב, הנעשית מתוך הנחה שמדובר בפרקטיקה לגיטימית שאין בה כל רבב. השופט כורך את השימוש בשני הכרטיסים, ואיננו מפריד בין המחשבה של דיניץ לגבי השימוש בשניהם, כפי שעשה ביהמ"ש המחוזי. בסיכומו של דבר, אומר השופט, מדובר במסכת אירועים אחת שהתנהלה באותה תקופה בהשתתפות אותן דמויות. לפיכך, סביר להניח שהתקיים אצל דיניץ הלך נפש דומה לגבי השימוש בשני הכרטיסים.
לגבי ההתנהגות של דיניץ קובע השופט, שחלק ממעשיו ומחדליו ראויים לביקורת, ומטילים צל כבד על גירסתו. לדבריו, ניתן להסביר מהלכים רבים של התנהגותו בלהיטותו להיחלץ מן המיצר, ולהביא לדעיכת השערוריה הציבורית שהתעוררה. לצורך זה נקט דיניץ בפעולות בלתי ראויות בסיוע עוזריו. מאחר שבאישום הראשון זכאי דיניץ ליהנות מן הספק, הרי שאין לשלול את הסברה, כי דיניץ האמין בקיומו של הסדר לתשלום חשבונותיו גם בסימס.
השופט אור קובע, כי החלטתו של השופט ברנר להרשיע את דיניץ בעבירה של מירמה והפרת אמונים, התבססה על המסקנה שדיניץ ידע, או עצם את עיניו, לעובדה שהסוכנות שילמה את חשבונותיו בטעות והוא לא חוייב בהם. אור קובע, כי לא ניתן להגיע למסקנה זו ברמת הוודאות הנדרשת של למעלה מספק סביר, על מנת להרשיע את דיניץ. לפיכך, יש ספק בקיומו של היסוד הנפשי הדרוש להרשעתו בעבירה של קבלת דבר במירמה.
אור אומר, כי עניין זה נכון גם לאישום של מירמה והפרת אמונים. אם נקבע מחמת הספק, שדיניץ סבר בתום לב שהוא רשאי להשתמש בכרטיס סימס, והוצאותיו מנוכות מחשבונו - הרי שלא ניתן לקבוע שדיניץ היה בעל מודעות בפועל לכך שמתבצע מעשה של הפרת אמונים. השופט מבקר את הסוכנות בנוגע לטיפול בענייני כספים בתקופה הרלבנטית, ואומר, כי מהעניין עולה תמונה עגומה מאוד.
בדעת מיעוט קבעה דורנר, כי דיניץ אמנם לא תיכנן להוציא מהסוכנות במירמה 22 אלף דולר, אך הוא ניצל את תפקידו כיו"ר הסוכנות לקבל פריבילגיות שלא היה זכאי להן, ובשל כך קיבל כספים שלא החזירם. מעמדו הרם הגן עליו מפני חשיפת מעשיו באמצעי הביקורת הרגילים.
לדבריה, אלמלא הפירסום העיתונאי, לא היתה מתגלה הפרשה, והעניין היה מסתיים בהחזר של 4,743 דולר בתשלומים נוחים. לדבריה, ניצולו של דיניץ את תפקידו כיו"ר הסוכנות לביצוע עבירות המירמה, הוא כשלעצמו נסיבה מחמירה. היא אומרת, כי דיניץ היה מודע לכך שהוא רוכש רכישות פרטיות בכרטיס אשראי על שם הסוכנות בסכומי כסף נכבדים יחסית למשכורתו, אשר היתה 2,500 דולר לחודש (סכום רכישותיו שווה ערך ל-9 משכורות). (ע.פ 4336/96). «מאת שמואל דקלו «ביהמ"ש העליון זיכה את דיניץ מחמת הספק משימוש בלתי חוקי בכרטיס אשראי של הסוכנות «השופט אור: דיניץ פעל בתום לב, אם כי חלק ממעשיו ראויים לביקורת ומטילים צל כבד על גירסתו