המיפגש החצי-שנתי של הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית יחל רישמית, אמנם, רק מחרתיים (שבת), אך במרכז וושינגטון, ליד בנייני המשרדים של שני המוסדות, מלבלבים כבר כמה ימים ניצני העימות - שלפי כמה סימנים יהיה מסיבי, אם לא ברוטלי - בין בוגרי הפגנות סיאטל, חמושים בזכרונות נצחונם המרשים על ארגון הסחר הבינלאומי לפני כארבעה חודשים, לבין הבנק והקרן. צירים ועיתונאים כבר הוזהרו מפני "עיכובים ממושכים" בגלל "אמצעי ביטחון קפדניים".
בתחילת השבוע הקיפו אלפי מפגינים את גבעת הקפיטול, עם כרזות ענקיות בגנות "מוצצי הדם מהבנק העולמי" ובעד "גיוס למען צדק גלובלי", שהאודם החזק של אותיותיהן הוסיף נופך ססגוני לפריחה הדוהה של עצי הדובדבן. ההפגנה עמדה בסימן דרישה למחיקת חובות למדינות מתפתחות.
ביום ב' הערימו כמה מפגינים על משמרות השוטרים סביב מטה הבנק העולמי וכבלו עצמם בשרשרות פלדה לאחד מחלקי הבניין. בערך באותו זמן הרחיקה המשטרה מצומת חסום משאית עם כרזה ענקית שקראה "לסגור מיד את הבנק העולמי". ביום ג' נעצרו מפגינים שניסו לטפס על קירות מטה הבנק בעזרת ציוד לטיפוס הרים. ביום ד', בהפגנת "משנה", הפגינו כרבבת חברי איגודים מקצועיים מול הקונגרס בתביעה להימנע מנורמליזציה של יחסי המסחר עם סין.
עם כתיבת שורות אלה נוהרים אלפי מפגינים נוספים לבירה - מצפים לכ-15 אלף - בתקווה לבנות חומה אנושית בלתי חדירה סביב הבנק העולמי וקרן המטבע (המשטרה כבר הקיפה את שני המוסדות בחומה בלתי חדירה משלה). יש תוכניות לפריסת שרשרות אנושיות בצמתים מרכזיים ובפתחי תחנות הרכבת התחתית, טיפוס על קירות בנייני משרדים, חסימת רחובות, בלימת התחבורה הציבורית.
וושינגטון היא עיר קטנה. קל לשתק אותה. קטע מרחוב 19, עורק תנועה מרכזי, שבו שוכן מטה קרן המטבע, כבר נסגר לתנועה, והמשטרה הודיעה שתפקיע רחובות נוספים לפי הצורך. קטע פנסילווניה אווניו, שלפני הבית הלבן, סגור זה שנים לתנועה, אך קטעים אחרים של השדירה, שלכאורה פתוחים לרכב, לא הרחק ממטות הבנק והקרן, נראו השבוע כמגרש חנייה ענק, מעלה עשן. וזו, כך נראה, רק ההתחלה. משטרת וושינגטון, בסיוע נדיב של האף.בי.אי, נחושה בדעתה ללמוד מלקחי הכשל המשטרתי בסיאטל, שגרם לפיצוץ ועידת ארגון הסחר, והמפגינים בוושינגטון נחושים בדעתם לשפד את המשטרה, בדיוק כמו בסיאטל. ברור שהחיכוך הזה יפיק הרבה ניצוצות, אם כי שני הצדדים מדגישים שבכוונתם להימנע מאלימות.
"מטרתנו היא לעצור את מיפגש הבנק העולמי וקרן המטבע", אמרה השבוע לורה ג'ונס, אשת הקשר לעיתונות מטעם קואליציית המפגינים (כמו לכל יזם שמתכנן מיתקפה על דעת הקהל, יש למפגינים הפרועים, לכאורה, מערך דוברות מסודר ואתר מהוקצע באינטרנט). "אנו רכובים על גלי האנרגיה מסיאטל. תחושת הניצחון היא תחמושת. אנשים מבינים שהכוח האנושי הוא כוח ממשי. סיאטל לימדה אותנו שלאזרחים אסור לשתוק על עוולות. אנשים בעלי מצפון אינם יכולים לשבת באפס מעשה כאשר כספי משלם המיסים מתועלים לערוצים מושחתים ומשחיתים במדינות שאזרחיהן גוועים ברעב".
הרטוריקה המתלהמת אינה מקורית כמובן. כל בייבי-בומר זוכר שהתבטאויות כאלה, בווריאציות שונות, היו מסימני ההיכר של המאבקים הבין-דוריים בארה"ב לפני 30 ו-40, שנה. השאלה-סיסמה "מי שולט, כסף או אנשים?", שמשמשת מעין מנטרה לדוברי מסע ההפגנות הנוכחי, מציפה את השלבים הראשונים של העימות הצפוי בוושינגטון בניחוחות של שנות ה-60 וה-70.
המכנה המשותף הוא מאבק נגד ה"שררה", נגד אותם כוחות עלומים, מכריעי גורלות, שפעילותם מוכתבת ע"י תאוות שלטון או תאוות בצע. אז שימשה וייטנאם - יחד עם הפוליטיקאים והגנרלים שנתפסו כמקריבי רבבות צעירים אמריקנים על מזבחה - הסמרטוט האדום שהצית התפרעויות אלימות בארה"ב. היום משמשים כמושא למשטמה ביורוקרטים עלומי-שם, שמוצצים לשד עמים במחי מקש בלפ-טופים שלהם, לפחות לפי הדימוי שמניע את המוחים הנוכחיים.
משקיף נטול פרספקטיבה עלול לראות בההתנפלות המתוכננת על הבנק העולמי וקרן המטבע יוזמה שמאלנית שרירותית, שנועדה להחיות את ריגושי הניצחון המתוק בסיאטל ולתפוס שוב כותרות על מסע אנטיביורוקרטי נוסף. לכאורה אין הרבה מהמשותף בין ארגון הסחר, שמכוון למוטט חומות מכסים, לבין הבנק העולמי וקרן המטבע, שמכוונים לעקור את העוני בעולם השלישי.
אפשר כמובן לטעון שיש מכנה משותף - הגברת הסחר הגלובלי תניף את כל מדינות תבל ממעמקים וממצולות של עוני נצחי, לפי העיקרון שבגאות הים כל הסירות יצופו. אחד מעשרות המאמרים שהוקדשו השבוע לנושא ציין, כי בסוף שנות ה-50 רשמו גאנה וקוריאה הדרומית אותו תמ"ג, יחסית למספר התושבים. מאז הבקיעה סיאול את דרכה לרווחה כלכלית ע"י גידול מסיבי ביצוא, ואילו גאנה דנה את אזרחיה לעוני מתמשך.
אבל זה אינו המכנה המשותף שמנחה את חשיבת המוחים בסיאטל ובוושינגטון. רבים מהם תופסים את ארגון הסחר, הבנק העולמי וקרן המטבע, כזרועות לופתניות של תמנון גלובלי אחד, שנועד להנציח את הפער הכלכלי בין מדינות שיש להן לבין אלו שאין להן. הם טוענים, שחוקי המשחק של שלושת הארגונים, המצויים בשליטת המדינות המתועשות, מעוותים מלכתחילה לטובת החברות הרב-לאומיות הענקיות על חשבון עמים עניים, פועלים בסדנאות זיעה, שמרוויחים פחות מדולר ליום במדינות מתפתחות, האיגודים המקצועיים בארה"ב וכמובן הסביבה המזדהמת והולכת.
הבנק והקרן משמשים כבר שנים מטרה לחיצי ביקורת של קואליציה מגוונת - ארגונים כנסייתיים וחסידי הגנת הסביבה; גופים ימניים קיצוניים וארגונים ליברליים; איגודים מקצועיים וארגונים של בעלי עסקים קטנים. במשך שנים, בכל כנס של הבנק העולמי וקרן המטבע, חילקו ארגוני סעד כנסייתיים עלוני מחאה נגד מה שכינו הפעילות הדורסנית של שני המוסדות בעולם המתפתח. אבל להפגנות נגד הבנק והקרן התקבצו בכל פעם רק כמה עשרות אנשים, אולי מתוך השלמה שבלאו הכי אי אפשר יהיה לכופף את המונוליטים המונומנטליים האלה.
אירועי סיאטל הפכו את הפטליזם לאנרגיה שמחפשת מוצא ואת ההפגנות לנשק רב עוצמה. שני ימי הפגנות בסיאטל לא מוטטו את ארגון הסחר העולמי, אבל הם העלו את נקודות התורפה של מסע הגלובליזציה - תמצית קיומו של הארגון - למקום גבוה מאוד בסדר היום הכלל עולמי וחשפו את ממשל קלינטון - הפטרון והמנוע של הארגון - לביקורת נוקבת בקונגרס ובדעת הקהל האמריקנית בגין אותן נקודות תורפה.
בסבב המחאה הנוכחי מנסות להתבלט עשרות קבוצות, בכללן "ועדת הפעולה למען יערות גשם", "ועדת הפעולה לזכויות נשים באיראן", "הוועדה לחופש אקדמי באפריקה", "צדק כלכלי עכשיו", "הרשת לתגובת חירום באמריקה הלטינית", "מאוחדים למען כלכלה הוגנת" ו"קודם כל מזון".
לכל אחד מארגוני המחאה יש סידרת קובלנות ייחודית, שנובעת מאופיו של הארגון, אבל כולם מסכימים ששורש הרע טמון ב"התאמות מבניות", לשון נקייה לתנאים שקרן המטבע והבנק העולמי מציבים למדינות שנזקקות לחבילות הסיוע שלהם. מדובר כמובן בתנאים מכאיבים, למשל דרישה אופיינית של קרן המטבע להקטנת ההוצאות הממשלתיות במדינה מוטבת, שמשמעותה בדרך כלל הפסקת סובסידיות למוצרי צריכה בסיסיים וביטול רשתות מגן לאזרחים נזקקים. בעגת קרן המטבע, תנאים דרקוניים כאלה מכונים "תרופה מרה".
"התאמות מבניות החריפו את העוני ברוב המדינות שהתנסו ביישומן, תרמו לסבלם של מיליונים וחוללו הידרדרות סביבתית בקנה מידה נרחב", נאמר בנייר עמדה של קואליציית המפגינים. "מאז שנות ה-80, משמשות ההתאמות המבניות צינור למנוסת הון מהעולם המתפתח לעולם המפותח. כמות ההון שמדינות עניות הזרימו לעולם המתועש גדולה פי חמש מכמות ההון שהעולם המתועש הזרים למדינות העניות".
ועוד מאותו נייר עמדה: "ב-1992 העלתה בדיקה פנימית בבנק העולמי שלמעלה משליש ההלוואות שנתן הבנק לא עמדו בקריטריונים שהבנק עצמו קבע. המסמך קבע ש'תרבות מסוכנת של אישור הלוואות' השתלטה על הבנק, כלומר שפקידים בבנק חשים לחץ כבד לדחוף הלוואות חדשות גם כאשר מוצגות לפניהם הוכחות מכריעות שהפרוייקט שבו מדובר אינו ראוי להתבצע".
עד לפני כמה שנים נחשבו התבטאויות כאלו להתפרצויות רדיקליות שאינן ראויות לתשומת לב ממסדית, אבל שרשרת קריסות המטבע באסיה בסוף שנות ה-90, שרישומה טרם פג, הוכיחה ששיקולי הקרן אינם חסינים מפני טעויות הרות גורל. גופים אופוזיציוניים בקרן עצמה קראו תיגר על תהליכי קבלת ההחלטות בה. נשיא הבנק העולמי, ג'יימס וולפנזון, היכה על חטא ההתעלמות ממצוקת המדינות המתפתחות. מזכיר או"ם, קופי אנאן, מתח על שני הגופים ביקורת אכזרית. המפגינים בוושינגטון לא בדיוק מתפרצים לדלת פתוחה, אבל חלק ממלאכתם כבר נעשה קודם לכן בידי אחרים שאינם חשודים בנטייה אנטי-ממסדית.
"התקפות כוללניות על הבנק העולמי וקרן המטבע בגלל מדיניות ההתאמה המבנית שלהן אינן מסייעות", כתב השבוע הוושינגטון פוסט, שופר מובהק של הממסד, במאמר מערכת. אבל יחד עם זאת, כמה טיעונים ממוקדים יותר שמעלים חלק מהמוחים פוגעים במטרה... אם אפשר לאכוף תקנות להגנה על קניין רוחני בקנה מידה בינלאומי, מדוע אי אפשר לקבוע תקנים בינלאומיים להסדרת זכויות עובדים, זכויות הפרט והגנה על הסביבה? באותה רוח, ייתכן שחלק מההתאמות המבניות באמת נחוץ, אך האם הנוסחות הקיימות אכן תקפות? בכמה מקרים דרשו מוסדות בינלאומיים מהמדינות המוטבות לקצץ בהוצאות הציבוריות על בריאות וחינוך, אף על פי שאוכלוסייה בריאה עם מטען חינוכי חיונית לצמיחה כלכלית?".
מאמרים כאלה, והם הולכים ורבים, בצד התקפות קשות של הקונגרס השמרני על קרן המטבע והבנק (אמנם מזווית שונה לחלוטין), מקנים להפגנות בוושינגטון לגיטימציה מסויימת. ה"פוסט" אמנם מגדיר את תוכנית המפגינים לחסום את הגישה לוועידה כ"מטורפת", אך קובע שההפגנה למען מחיקת חובות, בתחילת השבוע, היתה בהחלט במקומה.
המפגינים בוושינגטון צפויים להיתקל באלות, כלבים וגז מדמיע, אבל הם לא יהיו נטולי תמיכה ציבורית ומבחינה זו הם יכולים לרשום ניצחון עוד לפני מעצרו של המפגין הראשון.« רן דגוני, וושינגטון « שובם של ילדי הפרחים « "מי שולט, כסף או אנשים?" - סיסמת המפגינים המתקבצים בימים אלה בוושינגטון כדי לפורר את הוועידה החצי שנתית של קרן המטבע והבנק העולמי - מציפה את העימות הצפוי בניחוחות סיקסטיז עזים. ילדי הבייבי-בומרס, שגילו מחדש את המחאה בסיאטל, עלולים להיתקל באלות, כלבים וגז מדמיע, אך גם בתמיכה ציבורית רחבה. מבחינה זו הם רושמים ניצחון עוד בטרם נעצר המפגין הראשון